וויטובקה
וויטובקה ,(Voitovca) כפר במחוז באלטה ,(Balta) כ7-ק"מ מצפון לברשאד במקום היתה חווה ממשלתית.
הכפר נכבש בידי הצבא הגרמני-רומני בסוף יולי 1941.
בראשית חודש נובמבר 1941 הגיעה לוויטובקה שיירה בת 1,500 יהודים, מגורשים מבוקובינה ומבאסאראביה שבאה למקום דרך יאמפול (Iampol) – ברשאד.
בוויטובקה שכנה תחנת ז'אנדארמים, ובראשה עמד רב סמל דומיטרו רומאן Roman Dumitru שנעזר בידי ז'אנדארם אחר, קונסטאנטין מאקסים Maxim.Constantin
בהגיע השיירה לא נמצאו בכפר יהודים מקומיים, אלא אשה אחת בלבד שהתחבאה בביתו של אחד האיכרים. המגורשים שוכנו בחורבות אורוותיהם של שלושה קולחוזים לשעבר. עם בוא היהודים, וידיהם ורגליהם קפואות מקור, לאחר טלטולים ארוכים בדרכים מושלגות – הביאו להם האיכרים דברי אוכל בלי לבקש תמורה כלשהי. אך כעבור ימים מספר החלו מבקשים חפצים תמורת האוכל שהפרישו למגורשים.
כעבור זמן קצר פרצו באורוות המזוהמות והצפופות מגפות : טיפוס המעיים, דיזנטריה וטיפוס הבהרות. בהעדר שירות רפואי כלשהו קצר המוות רבים מבין הנגועים, במיוהד מבין חולי טיפוס הבהרות, התמותה בשנה הראשונה הגיעה ל 50%.
בתום החורף 1941/42 נמנו בוויטובקה 60-50 יתומים מאב ואם, לאחר שנספו הוריהם במגפה. בשנה השנייה, לאחר שהוקם בית חולים בגיטו ברשאד, נשלחו מקרים קשים בין החולים לאשפוז בבית החולים. עם השתוללות המגפות התנשאו ערמות של גוויות על יד כל אורווה, כי בלתי אפשרי היה לקברן באדמה הקפואה. משהפשיר הקרח כרו היהודים בורות עמוקים, שבהם קברו מאות גוויות.
באביב 1942, לאחר דלדול שורות המגורשים, התירו הז'אנדארמים למגורשים לעזוב את האורוות ולעבור לבתים העזובים בכפר שבהם הצטופפו עשרה בכל חדר.
בדרך כלל לא הועסקו המגורשים בעבודות כפייה באותו פרק זמן, ורק נשים מספר עבדו בשירותים שונים בתחנת הז'אנדארמים. כשעמדו המגורשים על כך, שהז'אנדארמים לא הכבידו את עולם, יצאו לחפש עבודה בכפר. בעלי מלאכה מצאו תעסוקה בנקל, אולם גם חסרי מקצוע קיבלו עבודה אצל נשי האיכרים, שבעליהן יצאו את הכפר לשירות בצבא האדום. תמורת עבודתם קיבלו המגורשים מצרכי מזון. ליום עבודה ניתן להם דלי תפוחי אדמה, בקבוק חוב ומספר בצלים. לעתים קיבלו העובדים אף חתיכת שומן או כוס דבש.
למספר מגורשים הומצאה תעסוקה בהווה הממשלתית הודות ליחסו ההוגן של מנהל החווה, יון בוזיא Buzea, רומני מן הרגאט. מטיב זה אף סיפק ל30- משפחות יהודיות מקומות מגורים בתנאי דיור הולמים. כן הורה לשלם לעובדים תמורת עבודתם ולתת להם צרכי מזון.
למחוסרי כול מבין היהודים, שהתגוררו בכפר, חילק בוזיא חיטה חינם אין כסף. שעה שיצאו היהודים הרעבים לשדות ללקוט גידולי שדה, העלים עין מכך, אף על פי שהדבר היווה עבירה על התקנות, שגררה אחריה עונש חמור במחנות האחרים.
ומעל הכול מן הראוי לציין, כי הקצה למספר יהודים שטחי קרקע לעיבוד חקלאי לפי רצונם ויכולתם, והרשה להם להשתמש ביבולם לצורכיהם. יון בוזיא אף הגן על היהודים בוויטובקה מפני התנכלויות מצד הז'אנדארמים ואוקראינים לאומניים.
אולם מצב זה לא האריך ימים. באביב 1943 דרשו הגרמנים לשלוח יהודים למחנות העבודה שלהם בשני עברי נהר בוג. בתקופה זו נתפסו האנשים על ידי הז'אנדארמים ברחוב, במיוחד מבין אלה שיצאו את הכפר דרך הכביש המוליך לברשאד. באותם ימים הסגירו שני הז'אגדארמים לידי הגרמנים 12 יהודים  אוקראיניים שברחו מן האזור הגרמני שבמזרח הבוג ונמלטו לוויטובקה.
במאי 1943 הגיעה לוויטובקה ועדה גרמנית בליוויו של סגן משנה גינרארי ,(Ghineraru) מפקד גיטו ברשאד. הללו הוציאו את כל הגברים, בני 60—16 שנה, והביאום ל-סליווינה ,(Slivina) מחנה גרמני במחוז אוצ'יאקוב .(Oceacov) רבים מהם נספו באותו מחנה. רוב אלה שנותרו בחיים, נשארו במקום עד למחצית מארס 1944, משהתירו השלטונות הרומניים לשחרר את המגורשים.
בראש המגורשים בוויטובקה עמד ועד שהיה מורכב משלושה חברים. ועד זה קיים קשרים עם הוועד היהודי של גיטו ברשאד, וזה העביר למגורשים בוויטובקה את חלקו מן הסיוע שנשלח מטעם ועדת העזרה בבוקארשט.
לפי הסטאטיסטיקה של ועדת העזרה נמצאו בוויטובקה במארס 1943 280 יהודים. יש להניח, כי מספר זה מתייחס רק לאחד משני המשקים (קולחוזים לשעבר) שהוזכרו לעיל. לעומת מספר זה מנה מיפקד הז'אנדארמים בספטמבר אותה שנה בוויטובקה 475 יהודים מבאסאראביה ו418- מבוקובינה.
הכוחות הסובייטיים כבשו את הכפר מחדש במחצית מארס 1944. מיד גויסו הגברים מבין המגורשים ונשלחו לאימונים צבאיים לשם הפעלתם בחזית. ברם,  בהתאם לצוו החדש, נשלחו כל האנשים, שהיו בגיטאות לעבודה.
המגורשים הוחזקו בברית המועצות עד 1946-1945.
במארס 1949 הועמדו לדין שני הז'אנדארמים, ששירתו בתחנה בוויטובקה ונידונו כפושעי מלחמה -אחד ל12- שנות מאסר ואחד ל8- שנים-בעוון הסגרת 12 היהודים האוקראיניים לידי הגרמני