טיגינה
טיגינה ידועה מאז המאה ה-13. אז נקראה טיגוּן ושימשה נמל נהר לנסיכי מולדובה. היו לה קשרי מסחר עם גנואה ובתקופה מסוימת הייתה שם גם מושבת מסחר ג'נובזית. העיר מצוינת על ידי הנסיך המולדבי אלכסנדרו הטוב ב-1408, כישוב גבול בשם טיאגיאנקצ'ה, במסמך המיועד לסוחרים מלבוב. ב-1538 נכבשה על ידי צבא הסולטאן הטורקי סולימאן המפואר ושמה שונה לבנדר. הנסיך המולדבי אנטיוך קנטמיר פיתח מאוד את העיר בתחילת המאה ה-18. ב-1713 שימשה כמיקלט למלך שבדיה קרל ה-12, שנמלט מהרוסים אחרי שנוצח בקרב פולטבה. במהלך מלחמות רוסיה טורקיה בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 נפלה העיר שלוש פעמים לידי הרוסים, ונכבשה סופית על ידם ב-1812, במלחמת רוסיה-טורקיה. ב-1918 הייתה בנדרי לחלק מרומניה, וב-1940, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, נכבשה על ידי ברית המועצות וצורפה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של מולדובה. ב-1941 צבא רומניה נכנס בחזרה לבסרביה לפי הסכם ברית עם גרמניה. ב-1944 לאחר שינוי המגמה במלחמה נכבשה על ידי הצבא הסובייטי וחזרה שוב לברית המועצות במסגרת הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של מולדובה. ב-1991, עם הכרזת עצמאות מולדובה, פרשה עם טירספול וריבניצה מהמדינה החדשה והצטרפה לרפובליקת טרנסניסטריה. בשנת 1992 העיר הייתה במרכז הקרבות בין מולדובה לבין הצבא של טרנסניסטירה. בתמיכה של חיילי הצבא הרוסי שהיו בעיר, הכוח המקומי הצליח להדוף את המתקפה של מולדובנים. יחד עם זאת לעיר נגרם נזק כבר לרכוש, תשתיות עירוניות והיו קורבנות בין תושבי העיר. בהתאם להסכם להפסקת הלחימה העיר נישארה בידי טרנסניסטריה. יהודים יהודים החלו להתיישב בעיר בסוף המאה ה-18 . בסוף מאה 19 – תחילת מאה 20 נרשם גידול משמעותי במספר היהודים , אשר נבע מהגירתם מפולין לבסרביה. תוך פחות מ50 שנה הוכפל כמעט פי ארבעה מספר היהודים בעיר – מכ 4500 איש בשנת 1861 לכ 20,000 בשנת 1910 , אז היוו היהודים כ 35% מאוכלוסיית העיר. בשנת 1940 , לאחר העברת בסרביה לשליטת ברית המועצות , יהודים אמידים ומרבית רבני העיר נאסרו והוגלו לסיביר. לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 הצליחו חלק מיהודי העיר להתפנות מזרחה , אך רובם נשארו בעיר. טיגינה נכבשה על ידי הכוחות הגרמנים והרומנים ב 21 ביולי 1941 . מיד לאחר הכיבוש רוכזו כל היהודים של העיר בגטו. מאות יהודים הוצאו להורג במבצר בנדר. ב 31 באוגוסט 1941 נחתם בעיר הסכם טיגינה בין השלטונות הרומנים ובין השלטונות הגרמנים, שבו סוכם על הגלית היהודים של בסרביה ובוקובינה לטרנסניסטריה. העיר שוחררה מהכיבוש הנאצי על ידי הצבא האדום באוגוסט 1944 . לאחר שחרור העיר חזרו אליה היהודים שהצליחו להימלט לפני הכיבוש וגם ניצולים ממחנות העבודה בטרנסניסטריה. לפי מרשם האוכלוסין שנערך בשנת 1959 התגוררו בעיר 5986 יהודים. במהלך שנות ה-70 עזבו חלק את העיר ועלו לישראל או הגרו לארצות הברית. לפי מרשם האוכלוסין האחרון , שנערך בברית המועצות בשנת 1989 התגוררו בטיגינה 4595 יהודים. בשנת 1992 , לאחר פרוץ הקרבות בין צבא מולדובה לבין הבדלנים של טרנסניסטריה אירגנה הסוכנות היהודית בשיתוף עם רבה הראשי למולדובה הרב זלמן אבלסקי שדאגו לסייע לנמלטים הרבים במבצע לחילוץ היהודים מאזור הקרבות – כ 1500 איש מיהודי העיר הועלו לישראל וחלקם התיישבו בקישינב הבירה. עם תום המלחמה וכינון הרפובליקה העצמאית של טרנסניסטריה המשיכה הגירת היהודים מהעיר. נכון לשנת 2004 נותרו בעיר כ 400 יהודים. הפדרציה היהודית בהנהגת השליח הרב זלמן אבלסקי הרב הראשי למולדובה, הקימו בית כנסת ומרכז חסד לרווחת הקהילה היהודית בטיגינה. מקור: ויקיפדיה