שלמה וינינגר

שלמה וִינִינגֶר (Salomon Wininger;‏ 13 בדצמבר 1877, גורה הומורה, בוקובינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – ב' בכסלו תשכ"ט, 23 בנובמבר 1968, רמת גן) היה לקסיקוגרף יהודי אוסטרי, מחבר הלקסיקון המונומנטלי בשפה הגרמנית "הביוגרפיה הלאומית היהודית הגדולה" (Große jüdische National-Biographie).

ביוגרפיה
סלומון (שלמה) וינינגר נולד בסוף שנת 1877 בעיירה גוּרָה הוּמוֹרָה בבּוּקוֹבִינָה שבמזרח האימפריה האוסטרו-הונגרית, בנם של זְלָאטָה לבית וילפר ושרגא פֶייבּוּש וינינגר. אביו, בנו של צבי הירש שכטר (שעכטער) מלודמיר, ווהלין (בדרום-מערב האימפריה הרוסית, אוקראינה), הוברח מרוסיה לאוסטריה עם חסידי ר' ישראל מרוז'ין שנסעו לרבם בסדיגורה בוקובינה ב-1839, כשהיה בן 12, מחשש שייחטף לשירות בן שנים רבות בצבא הרוסי בעקבות גזרת הקנטוניסטים. הוא אומץ כבן על ידי יהודי בעל אחוזה בדרום בוקובינה, וקיבל את שם משפחתו. לאחר מספר שנים שבהן שהה בחצרו של הרב מרוז'ין, ב-1846 התיישב בגורה הומורה, וביחד עם חמש המשפחות היהודיות האחרות בעיירה ייסד בה את הקלויז הראשון.

וינינגר למד כרגיל ב"חדר" ובישיבה בעירו, ולאחר מכן למד בגימנסיה ריאלית בעיר המחוז צ'רנוביץ. עם סיום לימודיו נסע ללמוד היסטוריה באוניברסיטת וינה (1895–1897), ובהמשך סיים לימודים בבית ספר גבוה לטלגרף בווינה.

בשנת 1905 נישא לחוה קרן, ובני הזוג היו הורים לארבע בנות. משנת 1908 עבד כפקיד הדואר הקיסרי בצ'רנוביץ. במהלך מלחמת העולם הראשונה התגורר בווינה, ולאחר מכן שב לצ'רנוביץ (כעת תחת שלטון רומניה) ועבד בה כמנהל מרכזייה. בשנת 1941, בעת מלחמת העולם השנייה, גורש עם יתר יהודי בוקובינה לטרנסניסטריה. הוא שרד את המלחמה, ובסופה שב לצ'רנוביץ. הוא דחה הצעה לקבלת קתדרה באוניברסיטה, והעדיף לעלות לארץ ישראל. בשנת 1951 עלה לישראל עם אשתו ושתי בנותיו אדית אופשיץ ועדה גלנץ (בנותיו האחרות, אורנה טַלמצקר ואלפרידה קליפֶר, נותרו ברומניה). בארץ התגורר תחילה במעון עולים, עבר לדירת-חדר בשכונת בית מזמיל (קריית היובל) בירושלים, אחר כך עבר לבית אבות של מלב"ן בנתניה, ומסוף שנות ה-50 התגורר עם אשתו בדירה צנועה ברמת גן.

נפטר בסוף שנת 1968, בשנתו ה-91.