גְרַבִּיוְוץ

גראביווץ'  ברומנית: ,Grabivti. כפר במחוז מוגילב ,(Moghilev) נפת קופייגורוד ,(C'opaigorod) כ4- ק"מ מעיר-הנפה.
במחצית השנייה של חודש יולי 1941 כבשו הצבאות הגרמניים-רומניים את הכפר. על גורל שלוש המשפחות היהודיות, שהתגוררו במקום עד ליום הכיבוש, לא נודע דבר.
בתקופה מ10- באוקטובר עד 10 בנובמבר 1941 הובאו כ1,250- מגורשים בשיירות ממחנה המעבר במוגילב לגראביווץ'. רובם היו יוצאי בוקובינה, 250 הגיעו מצ'רנאוץ ויתרם ממחוז דורוהוי.
השיירות נעצרו בשדה, כ2- ק"מ לפני הכפר, והמגורשים שוכנו בארבעה צריפי עץ רעועים ששימשו בעבר מחנה אסירים, כ300- בכל צריף. הצריפים הוקפו גדר תיל, ועל שמירתם הופקד שומר אוקראיני חמוש. המחנה היה כפוף לתחנת הז'אנדארמים הרומנית בקופייגורוד, אך הללו התעלמו כמעט מקיומו. המגורשים אף לא חויבו בעבודת כפייה.
בחודשים הראשונים לבואם התפרנסו המגורשים ממכירת הפציהם. משהתדלדל מקור הכנסה זו, אם משום שמכרו את כל שהיה להם, או שנשדדו ע"י חיילים גרמניים שעברו במקום, ניסו היהודים להזין עצמם בעשבים שצמחו סביב לצריפים. בחורף גוועו רבים ברעב. היו שאזרו עוז לצאת את המחנה בחשאי ולחזר על פתחי האיכרים. בדרך כלל נהגו הללו יחס אנושי במגורשים, אף כשלא היה בידיהם דבר למכור. האיכרים, שלא היו בעלי אמצעים, עזרו למגורשים במצרכי מזון, ולא פעם עשו זאת בסתר. שק תפוחי אדמה קפואים משיירי מזון החזירים, חופני גרעיני תירס או חיטה, שנידב איכר בחשאי, היוו את המזון היחיד של המגורשים בימות החורף. בעלי מלאכה ואחרים, שהיו עדיין מסוגלים לכך, עבדו אצל איכרי הכפר. בתמורה קיבלו צורכי מזון. הצפיפות החמורה, ששררה  בצריפים, חוסר מתקנים סאניטריים, הקור והרעב הביאו לידי השתוללות מגפות : טיפוס הבהרות, קדחת, חטטת ועוד, ורבים מן המגורשים נספו בהן. בחורף 1941/42 הגיעה התמותה במחנה ל600- איש.
בתחילה היו קוברים את המתים ביער הסמוך. פעם בשבוע היתה באה עגלה מן הכפר ואוספת את הגוויות. עד לבוא העגלה נערמו בבקתת עץ ללא דלת. מאוחר יותר כרו המגורשים קבר אחים בין הצריפים בתוך המחנה, ובו קברו את מתיהם.
כשלוש מאות מגורשים, ששיחדו את ראש הכפר האוקראיני, הצליחו להשיג שיעבירום לכפר. אך גם שם לא שפר עליהם גורלם. הם שוכנו בצפיפות רבה בתנאים סניטריים גרועים בשני ביתנים, 25–30 איש בחדר קטן, וכ200- ברפת. כשני שלישים מהם מתו ברעב ובמחלות, ומאה הנותרים הוחזרו למחנה בשדה באפריל 1942.
המגורשים סבלו רבות ממשגיח העבודה היהודי, שנהנה מתמיכתו של ראש הכפר האוקראיני, ועמו חילק גם את החבילות שהגיעו כתמיכה למגורשי המהנה מטעם הוועדה לעזרה בבוקארי2ט. ביולי 1942 עזבו את המחנה בחשאי עשרה מגורשים. לפי העדויות הצליחו להגיע למוגילב.
ביולי 1943 נחלצו ועדי הגיטאות בקופייגורוד ובמוגילב לעזרת המגורשים בגראביווץ' ואף השיגו את הסכמת השלטונות להעברתם מן המחנה לכפר. קשה היה לשכנע את האנשים המדולדלים והנואשים לעזוב את המקום שבו קברו את יקיריהם בקבר אחים. משבוצעה לבסוף ההעברה, שוכנו המגורשים בכפר וצוידו במזון, בבגדים ובכסף.
לפי הסטאטיסטיקה של ועדת העזרה בבוקארשט היו בפברואר 1942 כ450- נפש במחנה. לפי הנתונים של אותה ועדה ממארס 1943 נמצאו בגראביווץ' 249 מגורשים. הז'אנדארמריה בטראנסניסטריה פקדה בספטמבר אותה שנה 198 מגורשים, כולם מבוקובינה.
הסובייטים, שכבשו את הכפר ב21/22- במארס 1944, מצאו בו כ150- מגורשים. על גורלם לא נודע דבר.