טרופובה

טרופובה (ברומנית : ,Tropova כפר במחוז מוגילב .(Moghilev) כ12- ק"מ משארגורוד .(Sargorod)

בדצמבר 1941 נשלחו ממוגילב ל-טרופובה 1,200 מגורשים, ברובם יוצאי מחוז דורוהוי (Dorohoi) ובחלקם יוצאי בוקיבינה. האמידים שביניהם – בעיקר אנשי צ'רנאוץ שכרו דירות אצל האיכרים והתגוררו כ-15-13 נפשות בחדר אחד. האחרים הצטופפו באולם ששימש בעבר כקולנוע של הקולחוז.
עד מהרה פרצה מגפת טיפוס הבהרות. לא היה שום אמצעי להיאבק בה : לא רופא, לא תרופות, ולא מקום לבודד בו את החולים. רופא יהודי משארגורוד, שניסה לבוא לעזרת חולי טרופובה, נתפס בדרכו על ידי הז'אנדארמים והוכה קשות. מאז, לא העז עוד רופא לגשת למקום.
התמותה היתה גבוהה מאוד, ועלתה על 50% השלטונות לא התירו לקבור את הנפטרים, והגוויות נאספו על בימת האולם ונחו שם במשך שבועות. לבסוף הורו השלטונות ליהודים לאסוף את הגופות ולהשליכן בשדה.
באוגוסט 1942 נשלח ל-טרופובה ז'אנדארם רומני ושמו אלקו מושניאגז Mosneagu AIecu בתפקיד סמל חקלאות. תפקידו היה לארגן קבוצות לעבודה בשדה. תjת זאת שם עצמו במקום מפקד משטרה ורדף את היהודים, עינה אותם והעבידם בפרך. הוא אילץ את היהודים להצדיע לו תוך הרמת יד לפי הנוהל ההיטלריסטי. בכפור הכבד, ששרר בחורף של שנת 1942, היה מוציא את האנשים יחפים לניקוי השלג בשעה 5 בבוקר. במכותיו המית כמה יהודים וביניהם אשה אחת. מעריצותו ניצלו רק אלה שהיה ביכולתם להעניק לו שוחד חודשי. חלק מכספי השוחד נהג לתת לרב סמל הכפר, בשביל שיסכים להשאירו במקום.
בסתיו 1942 החלו להגיע משלוחי סיוע מוועדת העזרה בבוקארשט, והוקם תמחוי. לפי נתוניה של ועדת העזרה, היו בטרופובה בפברואר 1942 700 מגורשים, ואילו במארס 1943 נותרו מהם 582, ביניהם 105 יתומים. בסטאטיסטיקה שלמיפקדת הז'אנדארמריה, מספטמבר של אותה שנה, מופיעים רק 221 מגורשים.
בסוף דצמבר 1943 הוחזרו לרומניה כ300- יהודים ממחוז דורוהוי, ביניהם 92 ילדים מתהת לגיל 16. אין בידינו ידיעות על שחרורם של האחרים.
לאחר המלחמה נשפט אלקו מושניאגו בבוקארשט ונידון כפושע מלחמה.