צ'יצ'לניק

צ'צ'לניק (Chechelnik)
אוקראינית: Chechelnyk
מקום לפני המלחמה: עיירת נפה במחוז ויניצה (Vinnitsa, ברה"מ/אוקראינה
מקום בזמן המלחמה: טרנסניסטריה, רומניה

בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים חיו בצ'צ'לניק כ-1,300 יהודים – כ-65 אחוזים מתושביה. במלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) נפגעו היהודים מפוגרומים שהגיעו לשיאם ברצח 17 יהודים בידי אוקראינים ב-15 במאי 1919. בשל אימת הפרעות ואחר כך בעקבות מדיניות התיעוש ירד מספר היהודים בעיירה במידה ניכרת. בשנות השלושים עבדו היהודים בעיקר במוסדות ממשלתיים ובקואופרטיבים, וקצתם התארגנו לעבודה חקלאית בקולחוז יהודי. משנות העשרים ועד שלהי שנות השלושים פעלו בעיירה "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר שהתנהלו ביידיש.

צ'צ'לניק נפלה בידי הגרמנים ב-24 ביולי 1941. לאחר שבועות אחדים שבהם סבלו היהודים התעללויות ומעשי שוד ורצח, הועברה העיירה לאחריות הממשל הרומני של טרנסניסטריה. הוקם גטו והוקף גדר תיל, והיהודים נאלצו לסמן את בגדיהם בטלאי בצורת מגן דוד צהוב. בגטו נדחסו כאלף יהודי צ'צ'לניק ואתם שרידי הקהילות הסמוכות של קודימה (Kodyma) ופסצ'נקה (Peshchanka). לאחר מכן הביאו הרומנים למקום יותר מ-1,000 יהודים מבוקובינה (Bucovina) ומבסרביה (Bessarabia). בהוראת השלטונות בחרו היהודים יודנרט של 11 חברים, ברובם בעלי ממון, מקרב היהודים המקומיים והמגורשים, ובראשו הועמד יוסף זסלבסקי. הוקם גם שירות סדר יהודי.

גברים יהודים עד גיל 60 ונשים עד גיל 55 עבדו בעבודת כפייה בעיירה ובסביבתה. עבודה בשכר נאסרה על היהודים, אך רבים עבדו בהיחבא, בניסיון להתפרנס.

במגפת טיפוס שפרצה בגטו בחורף 1941/42 מתו כשליש מתושביו. עד מרס 1943 ירד מספרם של היהודים בצ'צלניק לכ-1,400. רופא ורוקח יהודים שהגיעו בראשית 1943 מרומניה כדי לשרת בבית החולים המקומי סייעו מאוד לשיפור המצב.

בינואר 1943 החל להגיע לגטו סיוע מבוקרשט, ואז נבחר ועד חדש ונפתחו בתי תמחוי לילדים ולנצרכים. במהלך 1943 נספו כמה עשרות מתושבי הגטו בגלל התנאים הקשים בעבודת הכפייה.

בגטו פעלה חוליית מחתרת יהודית ושיתפה פעולה עם הפרטיזנים בסביבה, וצעירים לא מעטים עזבו את הגטו והצטרפו אל הפרטיזנים.

רבים מתושבי הגטו נשארו בחיים. זלמן זיומה טייטלמן בתצלום עם חברי המחתרת בגטו. מקור: יד ושם

צ'יצ'לניק (Cicelnic)

 

עיירה במחוז באלטה   (Balta),כ-35 ק"מ מצפון-מערב לעיר המחוז.

בשנת 1926 היו במקום 2301 יהודים, שהיוו 35,6% מכלל האוכלוסייה.

תאריך הכיבוש בידי הצבא הגרמני-רומני: 24 ביולי 1941.

בסתיו 1941 הובאו לצ'יצ'לניק כ-1000 מגורשים יהודים, רובם מבאסאראביה ומיעוטם מבוקובינה. בהגיע המגורשים לעיירה מצאו בה 800 יהודים מקומיים בלבד; חלקם עזבו עם תחילת מעשי האיבה יחד עם הצבא האדום, חלקם נכחדו עם כניסת הצבאות הגרמניים-רומניים.

במקום הוקם גטו מוקף גדר תיל ששכן בשני רחובות היהודים בו מספר צריפים וכמה בתים קטנים. המגורשים שוכנו בהם בצפיפות רבה. הגטו היה כפוף למפקדת הז'אנדרמים בבאלטה, ועל שמירתו הופקדו יהודים שנשאו סרט לבן על זרועם וכן ז'אנדרמים רומניים.

כן היתה במקום תחנת ז'אנדרמים בפיקודו של רב טוראי פלוריה (Florea) , שהטיל את אימתו על תושבי הגטו, אולם היה נכון לשנות את יחסו תמורת שוחד. בימי שבתם בגטו נאלצו היהודים לשאת את הטלאי הצהוב.

לפי הוראת השלטונות בחרו לעצמם היהודים ועד בן 11 חברים מבין היהודים המגורשים והמקומיים, שעיקר תפקידו היה בהענקת "מתנות" למפקדים המקומיים. הכסף למטרה זו נלקח מבעלי האמצעים שבקרב היהודים, וגם חלק חשוב מן העזרה אשר הגיעה מבוקארשט הופנה אל השלטונות. הועד לא ארגן שום מוסדות סעד, היהודים התפרנסו בדוחק ממסחר זעיר עם האיכרים המקומיים או עם איכרי הסביבה, אם כי המעבר ממקום למקום היה כרוך בסכנות גדולות.

בחורף 1941/42 השתוללה בגטו במשך 6 חודשים מגפת טיפוס הבהרות, שהפילה קורבנות רבים. אחוז התמותה הגיע לכדי שליש, ועד למארס 1943 ירד מספרם של היהודים ב צ'יצ'לניק ל-1400 נפשות.

במשך אותה שנה הובאו לעיירה רופא מצ'רנאוץ (Cernauti) ורוקח מגאלאץ (Galati) , שניהם יהודים, על מנת לשרת בבית החולים המקומי. המגורשים לא אושפזו שם. לעומת זאת טיפלו הרופאים היהודיים שבין המגורשים גם בתושבי המקום , לרוב בלי כל תשלום.

המגורשים עסקו בעבודת כפייה בעיירה ובסביבתה, הגברים עד גיל 60 והנשים עד גיל 55. העבודה אורגנה באמצעות הועד היהודי, אולם העובדים לא קיבלו כל תמורה. רק בכמה ממקומות העבודה קיבלו מעט אוכל. הצעירים החסונים יותר שהצטיינו בעבודתם אצל השלטונות המקומיים, נשלחו לאחר מכן אל מעבר לבוג, למחנות העבודה הגרמניים.

כל עבודה בשכר נאסרה על היהודים, ובכל זאת עבדו רבים מהם בהיחבא, מתוך הכרח להשתכר לקיומם.

בינואר 1943, כשהגיע סיוע מועדת העזרה בבוקארשט, נבחר ועד חדש שהקים בית תמחוי לילדים ולמחוסרי כול.

בתחילת ספטמבר 1943 הובאו ל צ'יצ'לניק 15  איש מפלוגת העבודה ו 120 מבאלטה שהיתה מורכבת מיהודים מן הרגאט. הם הובאו למקום על מנת לעבוד בקשירת קש לחבילות. כולם היו רעבים ולבושים סחבות. הם אוכסנו בצריפים מחוץ לגטו. היהודים שוכני הגטו סייעו להם בהעניקם להם מדי שבוע בשר ללא תשלום, ובפרוס הימים הנוראים, חילק להם הועד גם מעט בגדים. כעבור כמה חודשים נשלחו אנשי פלוגת העבודה לצפונו של המחוז, ליער בונדורובקה (Bondurovka).

בגטו צ'יצ'לניק, לא היתה ליהודים אפשרות לנהל חיי תרבות או דת. נערכו רק טקסי ברית מילה, והועמדו חופות.

יחסה של האוכלוסיה המקומית אל היהודים היה עוין בדרך כלל, אולם היו גם גילויים של יחס אנושי, בפרט לצד אוהדי הפארטיזאנים. ידידות וחמימות רבה כלפי היהודים גילתה הרופאה נינה סימיונונה (Nina Simionouna) מבית החולים המקומי.

הפארטיזאנים שבסביבה ערכו כמה פעולות חבלה. באוגוסט 1943, מיד לאחר התפוצצותה של פצצה סובייטית, הגיבו הגרמנים בהריגת היהודים מן הגטו.

הידיעה האחרונה שיש בידינו על המגורשים היא מספטמבר 1943. על פי סטאטיסטיקה רשמית של הז'אנדארמריה של טראנסנסטריה, נמצאו אז בצ'יצ'לניק רק 475 מגורשים, ביניהם 421 מבאסאראביה ו-54 מבוקובינה.

שישה חודשים לאחר מכן, ב-17 במארס 1944, כבשו הרוסים את האזור.

ארכיון יד ושםרו"ל

PKR/V-14 (191-96)( 17 (219-28). PKR/V-77 (1135-1138)(

ארכיון מ. קארפVIII. 2, 361, 390, 473,482

ביבליוגרפיה

באלטיאנסקי, ב.: בריוו פונ לייענער. "אייניקייט", מאסקווע, אינ' 15, 1946:2,

Carp, M.: Cartea neagra, III, Bucuresti, 1947, p. 440.

Rudich, M.: La brat cu moartea, Bucuresti, 1945, p. 110

T0225
Chechelnik, Vinnitskaya oblast', אוקראינה ‏ 330 מ' ד

הקלידו מתוך פנקס הקהילות רומניה וחקרו: אשלי א. ונעה ק. אולפנת צביה הרצליה (במצגת: בית הכנסת בצ'יצ'לניק. מקור: KehilaVideos)

קישורים

יד ושם – המכון לחקר השואהבית הכנסת בצ'יצ'לניק – סרטון

בתים בצ'יצ'לניק:

מאמר חיסול הקהילה לאחר 400 שנה:

מאמר על יהודים מפורסמים מצ'יצ'לניק:

Cicelnic

Cicelnic is a town in Balta District. In year 1926 there were in Cicelnic 2301 Jews, that constituted 35,6% from the population. In July 24 1941, she was conquered by the German-Roman army. In autumn 1941 about 1000 exiled Jews were brought to Cicelnic. As they arrived to the town they found only 800 local Jews. A ghetto was established in two Jewish streets in the town. In the ghetto were a few huts and little houses and it was surrounded by a wire fence.In winter 1941/42 the typhus epidemic raged for 6 months in the ghetto, and up until March 1943 the number of Jews in Cicelnic went down to 1400 people.

The exiled Jews practiced in forced jobs in the town and around it: the younger and sturdier , who excelled in their work at the local authorities, were sent after that to the German's work camps.

In the beginning of September 1943, 15 workers from the work troop and 120 from Balta were transferred.  They were tying straw for packages and were lodged in huts outside of the ghetto. After a few months the workers from the work troop were sent to Bondurovka forest.

In Cicelnic ghetto the Jews couldn't have a cultural or religious life. Only circumcision ceremonies were held and marriage ceremonies were placed. The local population attitude to Jews was usually hostile, but we can also find human attitude.

The  partisans who were in the area held a few sabotage acts.

The last information that we have about the exiled Jews is from September 1943. According to Transgistria gendarmerie's statistic, there were then only 475 exiled Jews. In March 17, 1944, the Russian army conquered the area and the Jews were sent free.