גורה הומורה
גורה הומורה
הגה"צ רבי אברהם משה באב"ד זצ"ל
אבד"ק גורא-הומורא שבבוקובינא
חתנו-חורגו של מרן הס"ק בעל "אהבת ישראל" זי"ע
י"א באב תש"מ
הר"ר משולם יצחק (בהר"י) שכטר
בין הרבנים המפורסמים שכיהנו 
פאר במחוז בוקובינה, ופעלו רבות בביצור חומת הדת והיהדות על פי הדרך המסורה לנו מאבותינו ורבוה"ק, שלא תשתכח תורה מישראל, בולטת דמותו ואישיותו המיוחדת של הגאון הצדיק רבי אברהם משה באב"ד זצ"ל, רבה של העיירה גורא-הומורא, אשר היה מצויין בשלשת עמודי עולם, תורה, עבודה וגמילות חסדים, שהיו ניכרים עליו בכל עת מימי חייו בכל עוז. (בצילום: האדמו"ר ה'אמרי חיים' מויזניץ, בקצה הימני הגאון רבי אברהם משה באב"ד זצ"ל אב"ד גורא-הומורא, חתן חורג של אביו ה'אהבת ישראל' מויזניץ)
רבי אברהם משה זצ"ל נולד בשנת תר"ס לאביו הגה"צ רבי מנחם מענדיל זצ"ל, אב"ד גורא-הומורא, מגזע אראלים ותרשישים, משפחת באב"ד עתירת היחס, בן אחר בן להגה"ק ר"ר העשיל אבד"ק קראקא זי"ע, כדלהלן: רבי מנחם מענדיל היה בן הגאון רבי צבי הירש מזולקיב, בהג"ר יצחק אב"ד קאליש, בהג"ר אברהם אריה אב"ד מיקיליניץ (אחי אביו של ה"מנחת חינוך"), בן הגאון המפורסם רבי יהושע העשיל אב"ד טארניפאל, בעל "ספר יהושע", בהג"ר יצחק מבראדי, בהג"ר יעקב באב"ד מבראדי (הראשון שנשא את השם "באב"ד", חותן הגה"ק רבי יצחק הלוי איש הורוויץ אבד"ק אה"ו הנקרא ר' איציקל האמבורגער), בהג"ר יצחק אב"ד בערזאן ובראדי, בהג"ר יששכר בעריש, בן הגה"ק ר"ר העשיל מקראקא זי"ע. וכן היה מצאצאי הש"ך, ה"מגיני שלמה" וה"חוות דעת" מליסא, ועוד. רבי מנחם מענדיל היה מפורסם לגדול בתורה, ונמנה בין שאר גאוני מחוז בוקובינה מן הימים ההם, ועל ידו נתפרסם שמה של העיר גורא-הומורא בעולם התורני. שמו מוזכר לטובה בספרי השו"ת מגדולי הדור בזמנו, כמו המהרש"ם מבערזאן, "קול יהודה" להגאון ר' אלטר שפירא אב"ד וויקנא וטשרנוביץ, ועוד מאותה תקופה. הוא הסתופף עוד בצל הרה"ק הראשון מטשארטקוב, רבי דוד משה, בן הרה"ק מרוז'ין זי"ע, ואח"כ היה מזקני וחשובי חסידיו של בנו, הרה"ק ר' ישראל מטשארטקוב זי"ע.
בוצין בוצין מקטפיה ידיע
כבר בילדותו של רבי אברהם משה, ראו עליו כי לאילנא רברבא יתעבד. התמדתו היתה לשיחה בפי כל. שם לילות כימים, והיה שקדן ועמקן נפלא, וכשעסק בתורה לא הרגיש בכל המתרחש סביבו. מיום עמדו על דעתו השכים קום בשעה שתים לפנות בוקר, טבל במקוה טהרה, כאשר לעתים היה הדבר כרוך במסירות נפש, ולאחר מכן עסק בשיעוריו הקבועים במשך כמה שעות רצופות עד לזמן התפלה. בנעוריו למד תורה מפי אביו, שהעניק לו מלא חפניים מגודל חכמתו בתורה. אח"כ נמנה על בחירי תלמידיו של הגאון האדיר רבי מאיר אריק זצ"ל רבה של טורנא, אף הוא מגדולי חסידי טשארטקוב, אשר חיבבו והעריכו ביותר. בגיל רך כבר היה שמו נודע בשערים המצויינים בהלכה כתלמיד חכם מובהק, ואף התכתב בשאלות בהלכה עם גדולי הפוסקים, וביניהם רבו הגאון מטורנא. מתנהג היה בהצנע לכת, ויחד עם היותו בקי בכל חדרי תורה ומושל בכל ספרי השו"ת, השכיל להסתיר גדלותו, ורק יחידים עמדו בשלימות על גאונותו המופלגת. הרבה לחדש חידושי תורה והעלה אותם על הכתב, אך מיאן לפרסמם בגודל ענוותנותו. בכל זאת, כלהבה היוצאת מבין החרסים היתה בקיאותו וידענותו לשם דבר, וגדולי הדור בחו"ל ובא"י העריכוהו.
בצל צדיקי וגאוני הדור
היה דבוק מאוד בצדיקי דורו זי
"ע. תחילה הסתופף בצל קדשם של הרה"ק ר' ישראל מטשארטקוב והרה"ק ר' יצחק מבויאן בעל "פחד יצחק" זי"ע, וכן ביקר בחצרות גדולי דורו ושאב ממעיינות החכמה. (בצילום: האדמו"ר ה'אמרי חיים' מויזניץ במרכז, ולימינו הגאון רבי אברהם משה באב"ד זצ"ל אב"ד גורא-הומורא, חתן חורג של אביו ה'אהבת ישראל' מויזניץ) בי"ד באלול תרצ"ב נשא את הרבנית הצדקנית מרת מישקט ע"ה, בתו של הרה"ק ר' אליעזר ניסן הורוביץ מצפת, בנו של הרה"ק ר' נפתלי חיים מדז'יקוב-ירושלים ונכדו של הרה"ק בעל "אמרי נועם" מדז'יקוב. שמחת החתונה התקיימה ביישוב יאקובען, כשמרן הסב"ק בעל "אהבת ישראל" משתתף בה כמחותן הראשי בהיותו אביה החורג של הכלה, כי הס"ק נשא בזוו"ש את הרבנית מרת מרים – שהיתה בזיוו"ר אשת חבר של רבי אליעזר ניסן – גידל את בנותיה והשיאן כבנותיו ממש. על אף שבעת הנישואין כבר לא היתה הרבנית בחיים, עמד הס"ק מצד הכלה בשמחה זו (אגב, הבת הראשונה, הרבנית מרת צירל ע"ה, נישאה לכ"ק אדמו"ר בעל "מקור ברוך" מסערט. בנישואי רבי אברהם משה, לא השתתף הרה"ק מסערט, כי נסע אז בשליחות אביו הסב"ק לעיר סקולען, לחזק שם את עניני הדת והיהדות, לבקשת הרה"ק ר' אליעזר זוסיא מסקולען מהסב"ק שישלח אחד מבניו לפעול בנידון). מאז, זכה הגרא"מ לקירבה וחיבה מיוחדת במינה אצל חותנו חורגו, הוא התקשר בקשר אמיץ לבית ויזניץ, ונתחבב מאוד על כל בני משפחת הסב"ק. לפנינו ברכת השנים משנת תרצ"ד מרבינו הסב"ק אל רבי אברהם משה, ובשוליו הוספת הרה"ק מסערט:
ב"ה לס' וזאת הברכה אור"ך ואמת"ך לפ"ק גרוו"ד. גמר חתימה טובה לכבוד בעל ב"ח אהובי ידידי הרה"ג החו"ב בר אבהן כש"ת מו"ה אברהם משה באבד שליט"א אחדשה"ט באה"ר ואהע"ו יקרתו עם ברכת השנים לנכון קבלתי באהבה ואברך אותו ואת ב"ב שיחיו בברכת השנים שהשי"ת ירחם עליהם ויחדש עליהם שנה טובה ומבורכת מעוטרת בשפעת חיים וברכה ושלום וכט"ס ונזכה לשמוע ולהשמיע בש"ט כל הימים הכ"ד חו"ח ידידו דו"ש כה"י מצפה לישועת ה' ולרחמי שמים במהרה
*
ב"ה גם אני אושיט את שרביט השלו' ומברכו בגמר חתימה טובה ובשנה טובה ומבורכת יהא רעווא מן שמיא שתהי' השנה הזאת שנת ישועה שנת ברכה והצלחה ויבשר בקרב בש"ט. הזכרתי אותו לפני כ"ק אאמו"ר הרה"צ שליט"א יעזור השי"ת שברכת צדיק יחול על ראשו כ"ד גיסו המצפה לשמוע ממנו בש"ט בקרב ברוך".
על כס הרבנות בגורא-הומורא
עוד בחיי אביו בגורא-הומורא, היה מעורב בין 
הבריות, דאג לחולים ולשבורי לב, וזכה להערכה מרובה מצד בני הקהלה. לאחר שאביו הגאון נפטר, בשנת תר"ץ, מילא מקומו כרב לעדת החסידים בגורא-הומורא, ופעל רבות בחיזוק ההנהגה על פי התורה והחסידות בעיירה. היות ועמד על המשמר בתקיפות ולחם באנשים המתחדשים שהתגוררו בעיר, ציערוהו הללו מאוד. כאותה עובדה שסיפר הרה"ח ר"י זילברשלג ז"ל, שהרב באב"ד שח לו לאמר: אביך נכנס אלי פעם כחצות הלילה, כאשר הרחוב היה ריק מאדם, כדי לבקש פשט בתוספות, וזאת מפני שביום היה ירא להכנס אליי, מפחד שמא ירדפוהו אחר שיראו אותו נכנס אליי… בצר לו נסע הרב אל חו"ח רבינו הסב"ק לשאול בעצתו, והגיע לגרויסוורדיין בבוקרו של יום ערב שבת קודש, כאשר רבינו אמר תהלים בחדרו. הוא נעמד בתוך שורת החסידים שהקשיבו לאמירת התהלים, והנה כאשר הגיע מרן לתמניא אפי (קאפיטל קיט), נעמד על יד הרב ואמר את הפסוק "דרך שקר הסר ממני"… לאחר אמירת התהלים, הושיט הרב את ידו לברכת שלו', והזכיר את עצמו לישועה. השיב לו מרן: "שקר הסר ממני" ראשי התיבות הם מש"ה, אל תירא מהם ואז לא יהיה בהם כח להרע לך! וכך הוה. (בצילום: רבה של גורא-הומורא בהיתר הוראה להגרמ"ז שטרן רבה של מירון) בכהנו כאב"ד, עמד בקשר עם גדולי הדור שבבוקובינה בעניני ציבור והנהגת הקהלה, ביניהם עם מרן בעל "דמשק אליעזר" שהיה אז אב"ד ור"מ בוויז'ניצא שבמחוז בוקובינה, והיו ביניהם יחסים הדוקים מאוד. אחר פטירת הסב"ק זי"ע היה נוסע אל כל בני הסב"ק, ובעיקר אל ה"דמשק אליעזר", אשר כיהן כאדמו"ר בוויז'ניצא אשר במחוזו, בוקובינה. ידועה ומפורסמת השבת בה שבת הדמש"א לראשונה בתור אדמו"ר מחוץ לוויזניצא, בשנת תרצ"ו, בגורא-הומורא. חסידי ויזניץ מכל הסביבה נהרו אל עבר העיירה. רבי אברהם משה היה מספר כי גם מהונגריה באו אז לשבות בצל הדמש"א. שבת זו נחקקה היטב בלבות חסידי ויזניץ.
בגלל היות גורא-הומורא עיירת נופש, זכתה גם לשהותם של אדמורי"ם ורבנים בימות הקיץ, ביניהם בני וצאצאי מרן הסב"ק זי"ע. כ"ק אדמו"ר זצ"ל ביקר פעמים מספר בעיירה, וה"מקור ברוך" שהיה גיסו של הרב, כנ"ל, היה בא לפרקים עם בניו.
ותורה יבקשו מפיהו
כ"ק מרן אדמו"ר מויזניץ שליט"א שח, שפעם שהה בהומורא לנפוש בימות הקיץ, עם אמו הרבנית הצ' מרת מרגלית ע"ה, והתאכסן בבית הרב, רבי אברהם משה. בכל ימות השבוע התפלל אש"ל בקלויז של חסידי באיאן, בשל קרבתו לבית הרב, ואילו בשבת קודש התפלל בקלויז הוויז'ניצאי (גם הרב היה מתפלל שם בשבת). וביטא אש"ל את פעלו בחיזוק הדור הצעיר מול נגע ההשכלה (וכדמרגלא בפומיה "שטודירן"), וחסרונו הניכר, בהאי לישנא: "היינט איז גארנישט געבליבן פון דארט (היינו מאנשי העיירה ששלחו את בניהם להשתלם בהשכלה, והם ירדו לגמרי מן הדרך), ר' משה איז שוין נישט דא. אזא פנים האט עס אן קיין מנהיג".
בתקופה בה כיהן כרב, בין שתי מלחמות העולם (משנת תר"צ), התנהלו, אמנם, רוב העסקים, וכן בתי החינוך, בידי יהודים, שהיוו יותר משליש מאנשי העיירה, אולם רבים מהם, ובפרט מבני הדור הצעיר, השתייכו לזרמים ה"חדשים", כידוע אודות מצב החינוך הנורא בה היתה שרויה היהדות החרדית בבוקובינה של אז. בגורא-הומורא אמנם דרו מספר חסידים ישישים שזכו עוד להסתופף בצל ה"צמח צדיק", אך את הבנים שלחו להשתלם. אלה שחסו על נפשם ועל נפש זרעם אחריהם לדורותיהם, מצאו את מקומם בבית הרב, שם קיבלו מענה לשאלותיהם, ומרפא לנפשותיהם. החסידים החרדים לדבר ד', ה"חסידישע יודן" שבעיר, התלכדו סביבו. היו בעלי בתים שלא שבו לביתם מדרך מסחרם אחר יום עבודה קשה, אלא פנו לבית הרב להתבשם בדברי תורה ולקלוט שיחות מוסר וחסידות, וישבו בכל לילה בקן החסידי – "חסידישער נעסט" בלשונם – של הרב באב"ד ולמדו עד קרוב לשעת חצות הלילה. בשמירה זו הלכו לביתם, וכך יצאו למחרת לבית מסחרם. הורים שעמדו בתוקף על חינוך בניהם בדרך התורה והחסידות הצרופה, שלחו אותם אל הרב באב"ד, להבחן אצלו על תלמודם, ולהתחזק נגד רוחות ההשתלמות הסוערות שנשבו אז בערי בוקובינא, וסחפו עמם רבים וטובים להתדרדרות במורד ההשכלה.
והרב קיבל פני כל אחד בסבר פנים יפות – "זעצט אייך, זעצט אייך", היה פונה אליהם בחביבות. ועל מה? – סיפר הרה"ח ר"י זילברשלג ז"ל – על אחד וחצי הכסאות שהיו לו בבית. כלומר: שלוש כסאות שבורים… פעמים רבות היה יושב עמם בגן המטופח שהיה לו בסמוך לביתו, בחן אותם ושוחח עמם בדברי תורה, וסיפר להם על צדיקים וגאונים מדור הקודם. לפעמים אף ביקש מהם לשיר. הוא היה בעל שיח נדיר ביותר. שיחתו הנעימה שקלחה מפיו הדביקה את המאזינים והשכיחה מהם את הזמנים. שעות על גבי שעות נמשכו המסובים אחרי אמרות פיו, מתרוממים טפח ויותר מקרקע המציאות. והיו לילות בהם היה הרב משוחח בנעימות, עד שמאן-דהוא הביט "בטעות" בשעונו וראה כי שעת חצות כבר עברה מזמן… היו בעיר מספר ארגוני נוער, וביניהם ארגון הנוער של "אגודת ישראל", שעל אף קטנותו עשה רושם יותר מכובד בעיר יותר מהארגונים הגדולים והרועשים שהשתייכו ל"מזרחי" ולציונים ודומיהם. על יד ביתו של הרב היה אולם הסניף המקומי של "אגודת ישראל". מבין המבוגרים היו כמה עשרות חברים רשומים באגודה, וכן מספר בני נוער מתחת לגיל העשרים. הרב עודד אותם בכל עת מצוא להמשיך בדרך זו, דרך התורה והיראה. בסניף התקיימו שיעורי תורה קבועים ותפילות. לעתים קרובות היו התכנסויות של כל חברי האגודה, המבוגרים והצעירים. בליל שישי, וכן בליל שבת קודש, היו מתאספים בשבת אחים גם יחד בבית הרב, כשני מנינים, זקנים עם נערים, וביניהם השו"ב החסיד רבי אשר אנשיל שרייבר, יהודי מורם מעם, מחסידי ויזניץ, מלא וגדוש בתורה וחסידות, ומרבה לספר עובדין טבין מחייהם ופעלם של צדיקים מדורות הקודמים. "ר' אנשיל שוחט" היה מבין היחידים בעיר שהשיגו אתרוג ולולב לחג הסוכות, ורוב אנשי העיר בירכו על ארבעת המינים שלו בסוכתו. המסובים הטיבו נגן בזמירות שבת קודש, שירות ותשבחות לקל חי, והתענגו בתענוגים, בדברי תורה ושיחות על פרשת השבוע, ובסיפורי צדיקים, מפי הרב. ביני לביני, אחר כמה זמירות ואמרות טהורות, ציווה הרב לצעירי המסובים להרים קולם בצעקה: "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אכלם"… (תהלים קד, כא). אחר שניתן האות פעמים מספר, נכנסה הרבנית ע"ה, והניחה על השולחן כל מיני מטעמים ומגדנות, וכן צלוחית יי"ש, שהובאה בכל ליל שישי מיקבו של ר' יעקב כ"ץ ז"ל, מתושבי העיירה. כך היו יושבים בכל ליל שבת עד קרוב לאור היום, ומתרוממים בצוותא חדא, באווירה החסידית העסיסית שהשרה הרב על סביבותיו. וכן במוצאי שבתות היו מתכנסים לסעודת מלווה דמלכא בבית הסניף של "אגודת ישראל", ושומעים דברי תורה, התעוררות וחיזוק מפי הרב.
בליל חג השבועות היו בני העיר יושבים בביתו באמירת התיקון עד לפנות בוקר, שאז הלכו לטבול, כנהוג. באחת הפעמים עבר בין האומרים לראות באמירתם, והיתה רוחו טובה עליו, גחן בכבידות על כתפי אחד הבחורים (ר' שמשון כ"ץ הי"ו), כשהוא שואל בהלצה: נו, התורה קשה כל כך?…
בימי מלחמת העולם
גם כאשר הוגלה בימי המלחמה האיומה, והיה במחנה המוות טרנסניסטריה, תחת ציפרניהם החדות של קלגסי הנאצים ימ"ש, העמיד תלמידים הרבה במסירות נפש. בעת שהותו עם גיסו הרה"ק מסערט בדז'ורין, למד עם אחיינו הגה"צ ר' משה הגר זצ"ל ראש ישיבת סערט-ויזניץ בחיפה בבחרותו, וגם עמד שם בקשר תורני עם כמה רבנים. הגאון רבי יוסף נפתלי שטרן זצ"ל מסערט, מו"ל של כתבי החת"ס, כותב לו: "כבוד אהובי הרב הה"ג חו"ב מהור"ם שליט"א" ומביא שם מחידושי זקניו החת"ס והגרש"ס זצ"ל. כן התכתב עמו בד"ת הגאון רבי נפתלי יעקב כהן זצ"ל, מח"ס "אוצר הגאונים-אלופי יעקב", אשר בסוף מכתב אל הרה"ק מסערט באותם הימים, מוסיף: "בברכת כהנים לכ' הרב ר' משה באב"ד שליט"א אבקשו נא לכתוב לי הערה בד"ת נא ונא". ובמכתב נוסף בחידו"ת, מוסיף: "אבקשה נא גם לגיסו הרב ר' משה באב"ד שישיב לי בזה אם יש אתו". בשהותו בדז'ורין העניק לו מאן דהוא ממכיריו את הספה"ק "חובות הלבבות", וכפי שכותב בעצמו על הגליון בסוף הספר: "הספר הזה קבלתי היום יום ה' פרשת וישב תש"ד לפ"ק מר' אהרן שיפער מראדוויץ, כעת דשורין". הוא היה הוגה בו רבות, ואף עיטר אותו בהערותיו על שולי הגליונות ועל כריכת הספר, בהם ציין בבקיאות עצומה ממקורות בש"ס ומפרשים לדברי החוה"ל. בדז'ורין גם עמד לימין הרה"ק מסערט לסייע לו בחלוקת הכספים שנשלחו אליו ע"י מרן בעל "דמשק אליעזר" כדי לחלקם לנצרכים במחוזו, ואף לאחר עזיבתו של הרה"ק את דז'ורין, בתחילת חודש אדר תש"ד, המשיך רבי אברהם משה בחלוקת הכספים, אשר הצילו רבים ממוות בטוח. כן ישב בבית הדין אשר הוקם ע"י הרה"ק בדז'ורין, לשמוע עדויות (כדי להתיר עגונות בבוא העת), יחד עם הרה"ג ר' דוד צבי שנעעבאלג והרה"ג ר' ישראל הארניק אב"ד וויקוב זצ"ל, ולפעמים אף הצטרף הרה"ק ר' חיים מרדכי מנדבורנא זצ"ל למושב הבי"ד. היות ויציאת הרה"ק מסערט מדז'ורין לכיוון רומניה היתה בערב שבת קודש, והיה ברור שהמשך הנסיעה יהיה בשב"ק, התכנסו חברי הבי"ד, הגר"י הארניק, הגרד"צ שנעעבאלג והגרא"מ באב"ד, לעיין האם מותר לו לצאת לנסיעה זו, ואחר שקלא וטריא ביניהם פסקו שמותר לו לצאת. ואכן הרה"ק עזב אז את דז'ורין עם כל בני משפחתו. בתחילת ימי המלחמה התגורר בעיר קופייגורוד. בעליית גג הצטופף, יחד עם הרבנית ע"ה, ועם אמו, הרבנית הזקנה מגורא-הומורא. גם שם הראה את אצילות מדותיו ביחד עם הרבנית, כאשר סדרו מקום למשפחות נוספות שהגיעו לשם מגורא-הומורא, והציעו להם קש למראשותיהם שלא ישכבו על קרקע החימר הנוקשה.
אחר המלחמה
רבי אברהם משה ניצל בניסים ונשאר בחיים, שלם בגופו ושלם בתורתו. בשנת תש"ה אחר המלחמה (אחר שחרור היהודים מידי הגרמנים), שהה פרק זמן בבריטשען, עיירה בבסרביה. שם התלכדו מסביבו מתי מעט יהודים, והיו מבלים יחדיו בלילות שבת קודש, שואפים אל קרבם נשימה חסידית, "א חסידיש'ן דעך", אחר כל השואה והצרות האיומות שחוו על בשרם משך שלוש וחצי שנים (מתחילת שנת תש"ב, אז גורשו באכזריות מהעיירה). לאחר מכן, חזר אל העיירה לכהן בה כרב, לבסס ולחזק את עניני הקהילה, ולהפיח רוח חיים בעצמות היבשות שנשארו לפליטה אחר החורבן הנורא בטרנסניסטריה ושבו אל העיירה. חיי הקהילה אורגנו מחדש, גם השו"ב והסופר חזרו לעיירה ומלאו תפקידיהם. נוהל זה היה קיים שנים אחדות, עד שהתאפשרה העליה לארץ ישראל. ביתו של הרב שוב שימש מקום להתוועדות הצעירים שרצו להתרחק מהשפעת הארגונים הציוניים שפעלו במקום, ולהתחזק בתורה ויראת שמים. כשניסה בשנת תש"ח להכנס לארץ הקודש, מנעו זאת הבריטים ממנו, כשאר היהודים, והוא הוגלה יחד עמם לקפריסין, שם נתמנה כרב מחנה הפליטים. פקחותו וענוותו שאפיינו אותו תמיד, עמדו לימינו גם עתה, כאשר המפקחים האנגליים העריכוהו, ומלאו את רצונו בכל עת. באותה תקופה שיגר לו כ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל מכתב, בו מביע מרחשי לבבו אליו (הופיע בבטאוננו חודש ניסן ש.ז.) ובין היתר כותב לו בזה"ל:
רב ברכה ושנות חיים לאהוב לבי ונפשי ש"ב הרה"ג מופלג בתוי"ש איש האשכולות עסיס רמוני כש"מ מו"ה אברהם משה שליט"א באבד. מה מאד שמחתי בקראי בשולי מכתב ידידי יוסי האס נ"י שורות אחדים מאת כ"ה, נודה לד' חסדו ונקוה לו שיזכנו בקרוב לשמוח בארצנו הקדושה במנוחה ושקט שיופר עצת אויבנו ויכלה חרב ומשחית מבני בריתו ויתרומם קרננו למעלה למעלה… נתפלל נא יחד להשוכן שמים שיקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ וממילא גם קפריסין בכלל, ואז נשמח יחד בשמחת חתן וכלה, ש"ב ידידו אוהבו לנצח אהבה עזה מצפה לרחמי שמים בכל עת ורגע ולהתראות בשמחה ונחת
בארץ הקודש
כאשר עלה לארץ ישראל וקבע ישיבתו בבני ברק, זכה להתחבב על הגה"ק בעל "חזון איש" זצ"ל שרגיל היה לקרוא לו "דער ערליכער יונגערמאן". החזו"א כיבדו בספריו, ואף הקדיש לו בכתי"ק על דפי השער בספריו, דבר שהיה אצלו נדיר ביותר כידוע. באחד מהם מכתירהו בתואר "יקירנו הרב אברהם משה באבד שליט"א". הגרא"מ ניהל, יחד עם רעייתו הרבנית הצדקנית ע"ה, מוסד לבנות פליטות השואה, שעמד תחת חסותו של החזו"א. לאחר זמן, כאשר עבר להתגורר ביפו ולכהן בה כרבה של גבעת עליה ("ג'בליה"), התבטא על כך החזו"א ואמר: מה חבל שנותנים לו לעזוב את עירנו. תקופת זמן מסויימת (בערך בשנת תשי"ב) כיהן כראש ישיבת "יחל ישראל" סערט-ויזניץ בחיפה, והיה מגיע במסירות מביתו שביפו מספר פעמים בשבוע. גם אחר עלותו לארץ, המשיך לפעול למען ד' ותורתו, בפקחות בה ניחן עוד משחר ימיו. כדרכו עוד בגורא-הומורא לעורר בדרכי נועם בכל ערב שבת את בעלי החנויות לנעול חנותם מפני קדושת השבת, כך נהג כאשר סבב ברחובות תל-אביב מחנות לחנות וביקש בתחנונים לנעלם. אירע ובעל חנות אחד מיאן להענות לו, בנמקו: אחר כל מה שעברתי, וקשים לי כמה קושיות על דא ועל הא, אתה מבקש ממני שאשמור את השבת? מני אותה שבת הפסיק לעבור בכל אותו הרחוב. כל הטורח איננו שווה – אמר – אם עלול הוא להגיע בזה לידי שמיעת קושיות באמונה.
קשרי ידידות עם כ"ק רבינו זצ"ל
כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע הראה לו חביבות יתירה כבן משפחה קרוב ביותר, בפרט כאשר היה מגיע לקרייתנו לשבות בצל כ"ק מרן זי"ע, בשבתות מיוחדות, בעיתות שמחה ובהזדמנויות רבות. רבינו זי"ע היה חס על כבודו. אירע שאחד התחצף בפניו, וכעבור זמן מה נכנס הלה אל הקודש פנימה עם פתקא. סירב רבינו לקבלו עד שיביא אישור מהרב כי ביקש מחילתו. בהגיעו ארצה עם הרבנית ע"ה, באו אל רבינו עם קוויטל, ובהיותם מחוסרי כל, צירפו כפדיון מטבע ממתכת בן מאה פרוטות. מטבע כזה הנכם נותנים לי – שאלם רבינו בצחות – אינני רגיל במטבעות כעין אלו, רק בשטרות מנייר רגיל אני. יצאה הרבנית מחדר רבינו, לוותה שטר של חצי לירה ונכנסה להגיש מחדש את הקוויטל. רבינו בירכם בהצלחה רבה בהתיישבותם בארץ, והעניק להם סכום נכבד שיספיק להם לצורך הסידורים הראשונים. הרי לנו מענה למכתב בברכת השנים (משנת תשי"ח) אשר שלח לו רבינו, בו פונה אליו בתור "ש"ב". וז"ל המכתב: גח"ט לש"ב אהוב לבי ונפשי הרה"ג מו"ה א' מ' באבד שליט"א. ברכתו החביבה עלי הגיעני, תודה רבה. מעומק לבי אברכהו, יחדש ד' עליו שנה טובה ומתוקה שנת מנוחה ושמחה בבריות גופא ומזוני רויחא. ונזכה להתראות בקרוב בשמחה ורב נחת. כאוות נפש ש"ב אוהבו בכל לב
ומכתב נוסף, בו מזהירו שלא יתענה בתשעה באב, עקב חולשתו:
ב"ה, בני ברק שכון ויזניץ יום א' דברים תש"ך
אהוב לבי ונפשי ש"ב הרה"ג מוה"ר אברהם משה שליט"א.
הנני בזה בתוקף אזהרה ופקידה אשר לא יעלה אף על דעתו להתענות בתשעה באב הבע"ל. גוף בריא הוא יהודי בריא. כ"ק זקני מרוזין זצ"ל פי' הכתוב אמרו לכו ונכחידם מגֶוִי וממילא ולא יזכר שם ישראל עוד ח"ו. ע"כ חוב קדוש עליו לשמור גוף יהודי לאורך ימים ושנים טובים.
לסבת שבר רגלי לא יכולתי לבקרו. וב"ה המצב הולך ומשתפר. ואקוה בשבוע זו בעזהשי"ת לבקרו.
ש"ב אוהבו בכל לב
בשנים בהם התגורר ביפו, היה רבינו שולח אליו "מנין" לימים הנוראים, וכן בעל תפילה ובעל תוקע וכו'. הרה"ח ר' ישראל זילברשלג ז"ל, היה בין אותם שנשלחו על ידי רבינו, להתפלל לפני התיבה אצל הרב (תפילת מוסף) בראש השנה. אחר כמה שנים ששלחו רבינו, אמר, כמבקש, שכבר עז חפצו להסתופף בצל הרבי בר"ה, אחר שזה כמה שנים אינו מתפלל כאן. אמר לו רבינו: איך נעם דיך מיט מיט מיר… פעם ביקר אצל רבינו, ובאמצע שיחתם הודיעו לרבינו כי מחכים ליציאתו לחופה שהתקיימה בחצר. רבינו ביקש מאתו להמתין, והוא הבין כי הרבי רוצה להמשיך אח"כ בשיחתם. בעמדו תחת החופה אמר רבינו להרה"ח ר' ברוך הופמן ז"ל שהקריא את הכיבודים, שיכבד את הרב באב"ד. הרב לא הכיר את החתן והכלה, ואז נתברר לו שלכן ביקש ממנו רבינו להמתין, כדי שיוכל לכבדו. בסעודת העניים לפני נישואי נכדת רבינו, אחת מבנות הרה"צ ר' נפתלי חיים אדלר זצ"ל, שהתקיים בבית המדרש "בית הלל", השתתף הרה"ק מסערט זי"ע, וגם הרב באב"ד היה שם. בהמשך הסעודה נעמדו האחים הקדושים לרקוד בניגון הידוע בו היו רוקדים. בכל משך העת בה רקדו, עמד הרב והביט עליהם, ודמעות זלגו מעיניו. בסיום הרקידה ניגש אל רבינו, באמרו לסיבת התרגשותו, כי היה נוכח בעת הריקוד האחרון של הסב"ק זי"ע עם כל בניו הקדושים, היה זה בשמחת נישואי נכדו, הרה"צ ר' חיים יהודא מאיר זצ"ל מווישווא, בסיגעט בשנת תרצ"ה, ועכשיו שזכה לראות בריקוד שני האחים, בניו של הסב"ק, עלתה בזכרונו אותה רקידה מרוממת של הסב"ק ובניו הקדושים. והוסיף לאמר: חז"ל אומרים (תענית לא.) עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים כו'. מאמר חז"ל זה אומר פרשני, מהו ענין "מחול" זה. מילא לעתיד לבוא יתרץ "א שווערער קצות, א שווער'ן רמב"ם" תייתי, אבל מה החידוש במין "מחול" כזה? אבל – סיים הרב – לאחר שזוכים לראות מחול כזה של הסב"ק עם בניו הקדושים, כי אז תו לא קשה מידי, אז מובנת היטב הכוונה ב"מחול לצדיקים"…
תורה, עבודה, גמילות חסדים
רבינו זי"ע כינהו בתואר "גאון הגאונים". גאונותו המופלגת חרגה הרבה מעבר למעמדו הציבורי בפועל. אוצר ענק של ספרים היה לו (חלק מהם הוחרם מאתו, על ידי פקידי המכס, בעלותו לארץ, והיה צר לו עליהם מאוד). בהזדמנות נפלט מפיו עצמו: אין ספר מספרי שאיני שולט בו בע"פ. הוא פנה פעם אל הרה"ח ר' דב שכטר הי"ו, באמרו אליו: אלפיים וחצי ספרים יש לי. הוצא נא ספר אחד כבחירתך, וכל ספר שהוא אוכל לצטט הימנו אימרה. בשבתו על כס הרבנות ביפו שיגרו אליו רבים מגדולי ישראל, מחברי ספרים, את ספרם כתשורה, בידעם כי מחוה דעה על הספר כבקי ומבין. כ"ק מרן אדמו"ר מויזניץ שליט"א העריך אף הוא מאוד את גדלותו העצומה בתורה, ולאחר שסיים בנו הרה"צ רבי ישראל שליט"א את לימוד ההוראה, שלחו אליו להיבחן. לאחמ"כ העניק לו הגרא"מ את היתר ההוראה. גם קרוב משפחתו, הרה"ג ר' אברהם באב"ד זצ"ל, אב"ד סונדרלנד, עמד עמו בקשרי מכתבים, והעריכו ביותר. פעם התבטא הרב בפני באי ביתו: אין לי כלום – איך האב גארנישט, כל ענינים הגשמיים איננם שווים לי. דאס האב איך – הצביע לעבר השולחן הישן עליו למד, והספרים הקדושים – זה מה שיש לי בעולמי. פרישותו היתה מיוחדת במינה. שמונים שנה חי עלי אדמות, כשהוא מצניע תמיד את גדלותו העצומה בתורה וחסידות. רק לאחר פטירתו נודע, שמתקופת המלחמה העולמית עד ליומו האחרון לא טעם בשר, ולא נהנה מעוה"ז, והכל בהסתרה גאונית כדי שלא יכירו בדבר, וכגאונותו בתורה כך גאונותו ב"הצנע לכת". לא היה ישן בלילות על גבי מטה, אלא הניח ראשו על ספסל וכדומה. מאמר החסיד (חוה"ל שער הפרישות פ"ד) "הפרוש צהלתו בפניו ואבלו בלבו" היה ניכר עליו בכל עת. היה בעל מדות תרומיות למופת, הראה לכל אחד סבר פנים יפות, אף בתקופות הקשות שלא חסרו הימנו. מעולם לא נראה כועס, אלא קיבל הכל באהבה. ובדרכו זו קירב רבים לעבודת השי"ת, תחילה בגורא-הומורא, לאחר מכן בהיותו רב המחנה בקפריסין, ובמשך שנים רבות בהיותו רבה של גבעת עליה ביפו.
ענוות חן הוצקה על שפתותיו, ולכן היו דבריו נשמעים, אחר שהכל הושפעו הימנו בזכות מדותיו המצויינות. נהג באצילות עם כל אחד ואחד, והיה מתייחס אל קטן כגדול בתשומת לב ובחיבה. כל מכיריו מציינים ביותר את מידתו המופלאה, שעל אף גדלותו העצומה בכל מכמני התורה, הרי "במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו"; בורח היה מן הכבוד ומן הדומה לו כמפני אש! היה מרגלא בפומיה להסביר בשם אביו רבי מנחם מענדיל זצ"ל, את ההפרש בין אהבת שוא לשנאת שוא, שלכאורה לשניהם אין כל ערך ומשמעות, אולם יש הבדל ביניהם, אם אמנם עתה אכן שניהם שווים, אך התוצאות בעתיד יכולות להיות שונות ורחוקות זה מזה כמטחווי קשת. אם ממחלוקת שוא יכולה לצמוח ח"ו מחלוקת אמיתית, הרי מאהבה, ככל שירבו בה וישתדלו בפעולותיה, תוכל להתפתח אהבת אמת. כל ימיו, שהיו מלאי צער ומכאובים, עמל בכל כוחו לסייע לזולתו, בין בגשמיות ובין ברוחניות. עשרות יהודים אשר סייע להם עוד בנעוריהם, חבים לו את חייהם וחיי דורותיהם, הרוחניים והגשמיים. התמסר כל ימיו לעזור לזולת. בפרט באותם הימים קודם שהוקמו בתי היולדות באיזור החרדי, היה עורך סיבוב בכל ערב שבת, לראות האין אברך חרדי מסתובב בבית חולים, ובאם מצא, היה מזמינו לסעוד עמו על שולחנו. היה בעל צדקה בצורה מופלאה, וכמעט שלא היה מוסד תורני בארץ הקודש שלא היה נמנה בין תומכיו. חלק הארי מהכנסותיו פיזר לצדקה, וביתו היה פתוח לרווחה לפני עניים וקשי יום. ביפו התאספו סביבו שרידים ושומעי לקחו מעיירתו, שהיו מגיעים אליו בחולו של מועד או בשאר יומי דפגרא לשבת בצילו ולכבדו כרבם האהוב. היה פיו שופע עובדות ומאמרי חז"ל כמעיין המתגבר. הוא היה בקי נפלא בדברי ימי החסידות וקורותיה, והשתדל להשתעשע ולהתענג מצוף דבשה יחד עם אנשי שלומו שהסבו עמו במחיצתו. אלו הביאו את משפחותיהם וצאצאיהם כדי להראות להם איך נראה רב מדור הישן. לא זכה, לדאבונו הרב, להעמיד תולדות, והוא חיבב מאד את הנערים הקטנים. בהפרדו מהם העניק לכל אחד מתנה נאה, מספריו הרבים אשר מילאו את ארונות ביתו. בשנת תשל"ו עבר לגור בשכונת "מאה שערים" שבירושלים עיה"ק, ועם צניעותו והסתגרותו מפני חולשתו הרבה, עמדו מיד גדולי ירושלים על טיבו. בירושלים לא שימש בשום תפקיד מרכזי, אבל עם כל זאת, כאשר פשטה בעיר הידיעה על פטירתו, ביום ה' פרשת ואתחנן, י"א במנחם-אב תש"מ, אחזו את כולם זעזוע וחרדה. אלפים חלקו לו את כבודו האחרון וליווהו בשעת לילה מאוחרת בדרכו האחרונה, כשהאבל ניכר על פניהם, ביניהם בני כ"ק מרן אדמו"ר מויזניץ שליט"א ורבים מאנ"ש. לפי רצונו וצוואתו, הוטמן בביה"ח החדש בעיה"ק צפת, למרגלות ההר, ושם מנוחתו כבוד.
מקורות: קדוש ישראל, מאיר החיים, בעל דמשק אליעזר, אגרות מקור ברוך, חי וברוך, נר ישראל (צעירי ויזניץ), ברכת משה (סערט-ויזניץ), ירחון "אז נדברו", בטאון "ויזניץ", ירחון "תורה אור" (סערט-ויזניץ). א"ז הרה"ח ר' ישראל זילברשלג ז"ל, ויבלחט"א א"ז הרה"ח ר' דב שכטר, אאמו"ר הרה"ח ר' יוסף שכטר, הרה"ח ר' קלמן שטקל, הרב שמשון כ"ץ, והרב מנחם אליעזר מוזס. תודה מיוחדת להרה"ג ר' ברוך שטרנבוך שליט"א רב ודומ"ץ ויזניץ במודיעין-עילית, אחיינו של הגרא"מ באב"ד זצ"ל, על עזרתו המרובה, ועל שהעמיד לרשותינו את הספר חוה"ל עם הערות הגרא"מ זצ"ל.