אולגופול

הגרמנים כבשו את אולגופול ב-26 ביולי 1941. עד אז כבר נמלטו או פונו מזרחה מרבית היהודים. כ-150-100 יהודים שנותרו בעיירה רוכזו בגטו באזור המגורים של היהודים. ב-1 בספטמבר 1941 הוכללה העיירה בתחום טרנסניסטריה שבשלטון רומניה. בספטמבר הועברו לעיירה כמה מאות מגורשים יהודים מבסרביה (Bessarabia) ושוכנו בבתי יהודים ובבניין בית הכנסת. היהודים חויבו להצמיד לבגדיהם טלאי מגן דוד צהוב ולצאת לעבודת כפייה. אחדים מהם התפרנסו מעבודה אצל האיכרים או עסקו במלאכה. ז'נדרמים רומנים שדדו ולפעמים גם רצחו יהודים בגטו. רבים מהיהודים, ובעיקר הפליטים, סבלו מרעב. בנובמבר-דצמבר 1941 מתו רבים מתושבי הגטו במגפת טיפוס. בצילום:קרבנות הפוגרום שנערך ביהודי אולגופול, אוקראינה, מובאים לקבורה

קישורים
הטבח באולגופול בפברואר 1919 מתוך הספר 'מגלת הטבח'
OLGOPOL  International Jewish Cemetery Project

אולגופול

אולגופול (Olgopol) עיירה במחוז באלטה  27 ק"מ מצפון-מערב לעיר-המחוז. ב 1926 ישבו ב אולגופול 1,660 יהודים שהיוו 76.4% מכלל האוכלוסייה.

תאריך הכיבוש בידי הצבא הגרמני-רומני : 26 ביולי 1941. הקמת הגיטו: בסתיו 1941 הקימו  השלטונות הרומניים  גיטו באולגופול  וריכזו בו את 150–100 היהודים המקומיים,שעדיין נותרו בעיירה, לאחר שרובם נמלטו למרכז בריה"מ עם פרוץ המלחמה. לגיטו זה הובאו בספטמבר אותה שנה כמה מאות יהודים מבאסאראביה. במאי 1943 הועברו לגטו באולגופול עוד כ 100 יהודים שהוחזקו קודם לכן כאסירים פוליטיים במחנה ואפניארקה (,Vapniarca).

היהודים המקומיים. לפני המלחמה היתה אולגופול עיירה יהודית. בתי היהודים היו מרוכזים רובם ככולם במספר רחובות במרכז העיירה. מסביב לרחובות אלה השתכנה האוכלוסייה האוקראינית הנוצרית שהיתה מורכבת בעיקר מחקלאים. בין היהודים, שנשארו בעיירה, היו מספר רופאים, מורים ורוקח. במקום היו קיימים בית כנסת, בית ספר יהודי, מרפאה זעירה ובית עלמין.
הגיטו הוקם ברובע היהודי, והמגורשים שוכנו בבתי היהודים המקומיים.

שלטונות ומשטר. בעיירה נקבעה תחנת הז'אנדארמים שמפקדה הראשון היה לוטנאנט ג. גריגורסקו (Grigorescu)  איש זה הציק ליהודי הגיטו מיום בואו בספטמבר 1941, עד שהועבר לברשאד  (Bersad) בסוף אוגוסט 1942. הוא שדד את היהודים, אסר עליהם לקנות מצרכי מזון אצל האיכרים והיכה כל יהודי שהזדמן לו בדרכו, ואף ירה בהם בחוצות. לפחות שבעה מיהודי הגיטו נרצחו בצורה זו מידיו או מידי אחד מפקודיו. אחריו מונה למפקד הז'אנדארמים המקומי רב סמל, מיהייל דומיטרסקו (Dumitrescu)  שהכביד את אוכפו על היהודים במקום ביתר שאת. הוא פעל לפי שיטת השוד  המאורגן. בהאשימו אותם בעבירות מדומות היה עוצר יהודים ומענה אותם למען סחוט מהם כל חפצי ערך שהיו ברשותם. מיד היה מחרים כל חפץ שגילה אצלם, כגון מטבעות זהב, בגדים ולבנים.
בכל פעולות העינוי, מעשי הרצח והשוד של מפקדי הז'אנדארמים השתתף גם הממונה על הנפה, יון האצייטגאנו  Hatieganu)), יליד טראנסילוואניה, שמילא תפקיד זה מ 1 בדצמבר 1941 עד לנסיגת הרומנים מטראנסניסטריה במארס 1944.

תנאי החיים בגיטו. היציאה מן הגיטו לא הותרה אלא על פי רשיון מיוחד מטעם הז'אנדארמים. יהודי הגיטו חויבו להצמיד מגן דוד צהוב לבגדיהם. המגורשים מהקבוצה הראשונה – יוצאי באסאראביה – היו ברובם עניים מרודים. במידה שהביאו אתם מעט חפצים אישיים, מכרו אותם תמורת מצרכי מזון ולאחר מכן סבלו רעב. רק מתי מספר התפרנסו מעבודה אצל האיכרים או עסקו במקצועם. בחודשים נובמבר-דצמבר 1941 פרצה מגפת טיפוס הבהרות שהפילה קרבנות רבים. במרפאה הזעירה במקום היו שתי מיטות בלבד. שתי רופאות מיהודי המקום ורופא יוצא באסאראביה היוו את הצוות הרפואי. אלה עשו מאמצים נואשים לבלימת המגפה, אולם באין תרופות ובהעדר מכשירים מתאימים קצרה ידם מהושיע. הנפטרים נקברו בבית העלמין היהודי המקומי.
בספטמבר 1942 החל להגיע סיוע מוועדת העזרה בבוקארשט, אך במידה מועטת בלבד. רק במארס 1943, לאחר שביקרה בבאלטה, עיר-המחוז, משלחת מטעם הוועדה, שוגרו מצרכי מזון וסכום כסף גדול יותר. תמיכה זו איפשרה הקמת בית תמחוי.
כל היהודים ב אולגופול  גברים ונשים, זקנים כצעירים- הוצאו בידי הז'אנדארמים לעבודת כפייה. הם הועסקו בסלילת כבישים, בחפירת תעלות ובמפעלים המקומיים כגון יקב ובתי מלאכה שונים.

התארגנות עצמית. יהודי הגטו בחרו בוועד שהיה מורכב מיוצאי באסאראביה ויהודים מקומיים.  המפקד המקומי של הז'אנדארמים אישר את בחירתו של הוועד שהסתפק בפעילות מועטת בלבד.
שיפור בארגון ובתנאי החיים במקום חל עם בוא הקבוצה השנייה שהוחזקה קודם לכן בואפניארקה. אנשי קבוצה זו היו מנוסים בנבכי התארגנות שבתנאי משטר דיכוי. למקום הגיעו מאורגנים מראש והביאו אתם את שיטת המנהיגות הכפולה : מנהיג רשמי כלפי חוץ ומנהיג חשאי- פוליטי כלפי פנים. מיד להגיעם באו במגע עם הוועד הקיים ובשיתוף פעולה אתו ארגנו את הגיטו מחדש. הוועד הורחב, ואליו התווספו גם שני נציגים של היהודים שמקרוב באו. אחד משני הנציגים החדשים, יוצא  טראנסילוואניה, נבחר לראש הגיטו ואושר מצד השלטונות. הוא כונה "ראש המושבה". הודות לקשר, שעלה בידו לקשור עם הממונה על הנפה על רקע מוצאם המשותף, ועקב שינוי המצב בחזית השיג מן השלטונות המקומיים אישור לבקשתו להנהיג בגיטו אוטונומיה פנימית בכל שנוגע לסדר, למשמעת ולחלוקת העבודה.
בראש וראשונה קבע הוועד שייצאו לעבודת הכפייה אנשים לפי קני מידה אובייקטיביים. הצוות  הרפואי הורחב על ידי מספר רופאים שהגיעו לאולגופול עם קבוצת ואפניארקה. באורח שיטתי נערכה ביקורת רפואית, ולפי מימצאיה הוגדרה מידת כושר עבודתם של יהודי הגיטו והתאמתם לסוגי עבודה, עתה נערכו רשימות עובדים, והשלטונות הוציאו לעבודה רק אנשים שאושרו לכך מטעם הוועד ובהסכמת הרופאים. אחד מאנשי ואפניארקה מונה לאחראי לענייני עבודה. לנשים הומצאה עבודה בתוך הגיטו, והן היו פטורות מעבודות קשות.
כן ארגן הוועד את בית התמחוי מחדש והרחיב את  היקפו. לשם כך נעזר בכסף, שהביאו אתם אנשי ואפניארקה, ובסיוע שהגיע למקום מרומניה באמצעות שליחים בלתי- רשמיים. תמיכה זו נשלחה מקרובי המגורשים ומארגונים שונים. האחראי לפעולתו של בית התמחוי דאג לאספקה מן השוק המקומי. האוכל ניתן לאלה שמקרוב באו תמורת מעט תשלום, בעוד דרי הגיטו הוותיקים, שהיו מחוסרי אמצעים, ו 50 היתומים – ביניהם 40 מאב ואם – אכלו ללא כל תמורה.
המרפאה הישנה אורגנה מחדש. עם הרופאים, שבאו ממחנה ואפניארקה, נמנה ד"ר ארטור קסלר Kessler Artur שגילה בו את הסיבה למחלת השיתוק החלקי Parapareza) (Spastica שממנה סבלו רבים מן המגורשים (ע' ואפניארקה). ד"ר קסלר ארגן באולגופול צוותות של תברואנים שעברו מבית לבית, שמרו על הניקיון וערכו חיטוי בכל מקום שבו היה צורך בכך. כן הוקמה מרפאת שיניים שבה ניתן טיפול אף לאנשי השלטונות המקומיים. הודות לאמצעים ההיגייניים שננקטו, והרפואה המונעת שהונהגה במקום, לא הלו עוד מקרים של טיפוס הבהרות באותה שנה.
מחוץ לגיטו שכן בית מרחץ ציבורי רעוע. המגורשים תיקנו אותו, ובהסכמת הממונה על הנפה הורשו היהודים להשתמש בו. בכל ערב שבת יצאו היהודים קבוצות קבוצות לבית המרחץ. בעלי אמצעים נהגו לשלם סכום קטן כדמי כניסה, ותמורת הסכום הנאסף היו קונים דלק וסבון.

חינוך ותרבות . מבין המגורשים, שהועברו לאולגופול מואפניארקה, היו אף מדריכי נוער. 4-3 מצעירים אלה פתחו בפעילות חינוכית למען היתומים והילדים ששוטטו ברחובות וחיזרו על הפתחים ; קודם לכן הוזנחו והופקרו ילדים אלה, בני 14-9, שלא זכו לשום טיפול או חינוך. עתה כונסו הללו במגרש ריק שהיה במרכז הגיטו' אורגנו משחקים ותחרויות, וניתנה להם מסגרת חינוכית וחברתית. במרוצת הזמן הצליחו המדריכים לשוות לקבוצות הילדים דמות חברתית, להוציאם מחיי הפקרות, ולרכזם בבית התמחוי, למשוך אותם לבית המרחץ ואת המבוגרים יותר – לעבודה, לפגישות תרבותיות וכו'. שוב נשמעו באולגופול פזמונים ביידיש, אורגנה שירה בציבור, הוצגו מערכונים ונערכו פעולות תרבות אחרות. מספר בנות החלו מלמדות את הילדים קרוא וכתוב ויסודות ראשוניים של השכלה. כן לימדו הצעירות את הנערות את מלאכת הסריגה, ופרי עמלן נמכר ביריד השבועי המקומי.
הפעילות התרבותית והחברתית החדשה נתנה אותותיה, והאווירה בגיטו נשתנתה כליל. עם מילוי חייהם תוכן רוחני התעוררה בלבם של יושבי הגיטו תקווה חדשה לעתיד טוב יותר, וכושר עמידתם נתעצם.

גילויי התנגדות. כן נעשו ניסיונות לפרוץ את חומת הבדידות, והוקם קשר עם החוץ. באמתלה שיש לקנות חומר רפואי למרפאת השיניים, כדי לאפשר טיפול באנשי השלטונות, שהיו בין באיה, השיגו מספר מגורשים, וביניהם ראש הגיטו, היתר יציאה מן הגיטו, והורשו לסייר בכל המחוז. כך עלה בידם להקים מגע עם מגורשים פוליטיים אחרים מואפניארקה שאף הם הוצאו מאותו מחנה ופוזרו במתנות שונים במחוז באלטה, סאווראל (Sivran) ו-טרידובי (Tridubi) . להם נמסרו הוראות וכן תמיכה שהגיעו מבוקארשט.
הוועד החשאי שפעל בגיטו, והיה מורכב מעסקנים בעלי ניסיון, הצליה ליצור מגע עם שליח  הפארטיזאנים בנפה, ובמשותף נערכה תוכנית פעולה להתגוננות מפני "אקציות" שהיו צפויות עם נסיגת הגרמנים.
במאמציהם לקיים מגע עם חברים וקרובים נעזרו באחדים מאנשי היחידות האיטלקיות, שחנו בקולחוז סמוך לשם העברת אספקה לחזית. חיילים מיחידות אלו היו פוקדים את אולגופול מדי פעם בפעם ולנים בבית הספר לשעבר ששכן בתוך הגיטו. אתם הוקם קשר, והללו החלו מביאים מצרכי מזון ומוסרים ידיעות על הנעשה בחזית. דרכם אף שלחו המגורשים מכתבים לרומניה.

לפני נתוני ועדת העזרה בבוקארשט היו בגיטו אולגופול בינואר 1943 724 יהודים. הסטאטיסטיקה של הז'אנדארמריה בטראנסניסטריה בסוף 1943 מנתה במקום 191 מגורשים, מהם 164 מבאסאראביה ו27- מבוקובינה.
שלבי השחרור. בסוף דצמבר 1943 ובמשך ינואר 1944 שוחררו והוחזרו לרומניה יוצאי הרגאט וטראנסילואניה מבין המגורשים שבאו מואפניארקה. מן המגורשים הפוליטיים נותרו באולגופול יוצאי בוקובינה. שחרורם חל יחד עם שחרור שאר המגורשים יוצאי באסאראביה  במארס 1944. מהם שיצאו לטיראספול ,(Tiraspol) כדי לחזור דרכה לרומניה ולהם שנשארו במקום אף אחר נסיגת השלטונות הרומניים וחיכו לבואו של הצבא האדום.
ב 22 במארס כבש הצבא האדום את אולגופול