קהילות יהדות בוקובינה כפרים באות ט' - י'

כפרים שהיו בהם פחות מ 500 תושבים

טורצ'ין
כל יהודי היישוב גורשו למחנות

היהודים בכפר התפרנסו ברובם מסחר עצים ומסחר בהמות, וקצתם היו חנוונים. בכפר היו בית כנסת ו"חדר", ואת השירותים הקהילתיים- דתיים סיפקה להם קהילת פוטילה, שלה היו מסונפים. עם כניסת הרומנים, ביולי 1941 , גורשו כל יהודי הכפר לטרנסניסטריה. רק 8 משפחות מיהודי טוראצ'ין נשארו בחיים.

מתוך פנקס הקהילות, כרך ב', עמ' 465

טוראקי
טוראקי או טוראצ'ן כפר הנמצא 1 ק"מ מפוטילה (Putila).

הקהילה היהודית יהודי טוראצ'ן היו מסונפים לקהילת פוטילה. רובם עסקו בסחר עצים ובהמות ואחרים היו חנוונים. בכפר היה בית כנסת אחד ו"חדר" לחינוך הילדים. היחסים עם התושבים האוקראיניים היו נוחים, ובמועצת הכפר היו שני יהודים.

השואה

ביוני 1940 סופח הכפר, יחד עם כל בוקובינה הצפונית, לברית המועצות. ביוני 1941 חזר ונכבש בידי הרומנים, ובסתיו של אותה שנה גורשו כל יהודי הכפר דרך אדינץ (Edtineti) שבבאסאראביה לטרנסניסטריה. רובם נספו שם. רק שמונה משפחות מיהודי טוראצ'ן נותרו בחיים.

מקורות
לביא תיאודור, ד"ר.

יאבלוניצה

ראש הכפר מונע רצח יהודים

היהודים בכפר התפרנסו מחקלאות, מסחר בהמות ומסחר תבואה. קהילת פוטילה, שאליה היו מסונפים, סיפקה ליהודי יאבלוניצה את השירותים הדתיים- קהילתיים. ב 1930- חיו בכפר 72 יהודים.

ב 1940- פלשו הסובייטים לבוקובינה, ושלטונם נמשך עד יוני 1941 , כשתקפו גרמניה ורומניה את בריה"מ. אז נסוג "הצבא האדום". האוקראינים בגדה המזרחית של הכפר רצחו את היהודים בתואנה, שהגרמנים דורשים כפר "נקי מיהודים". שכניהם מהעבר השני של נהר הצ'רמוש חזו ברצח יהודי יאבלוניצה הגליצאית ורצו לחקות את מעשיהם, אבל ראש הכפר הרומני מנע את ההרג. עם כניסת הצבא הרומני והגרמני הועברו יהודי הכפר לעיר רדאוץ, משם שולחו כולם בחודש אוקטובר לטרנסניסטריה.

מתוך פנקס הקהילות, כרך ב', עמ' 466
246 – שער שלישי – טוראצ'ין/יאבלוניצה

הכפר והיהודים בו יקובני הנו כפר גדול המרוחק 12 ק"מ מדורנה, על אם הדרך בין MARAMURESH ובוקובינה. בבואם ממרמורש, היהודים עשו דרכם דרך מעבר ה-PRISLOP והכפר קרליבבה עד יקובני ומשם המשיכו לבוקובינה ולרומניה. עד שנת 1940 חיו ביוקובני כ-4,000 תושבים, מהם כ-3,000 גרמנים – "ציפצרים", כ-600 רומנים וכ-250 יהודים. היהודים התגוררו בשלושה אזורים:קבוצה אחת התרכזה באזור המרחצאות (PUCIOS); קבוצה אחרת גרה במרכז הכפר, שם היה גם בית כנסת גדול; הקבוצה השלישית הייתה מרוכזת באזור תחנת הרכבת CETINA שבו היו מנסרות, טחנות קמח והנהלת הכפר. יהודי הכפר – חסידים שומרי מסורת, אך לא קנאים – התפרנסו בכבוד: הם עסקו במסחר קמעוני, בסחר עצים ובמלאכה. הרבה משפחות השתייכו למשפחת קליין. השוחט, יחיאל שטקל, אישיות דומיננטית ומכובדת, היה בעל תפילה נעים זמירות וגם פוסק הלכות. ראש הקהילה היה אליעזר קנול, וסגנו היה תביאשור. בשנת 1936 עברתי מיקובני לוטרה-דורניי על מנת לעבוד ולהתמחות במסחר, ובפברואר 1939 עליתי לארץ ישראל באניית המעפילים "אסטיר", והסיפור מופיע בפרק "ההעפלה…." בספר זה. נוף ביקובני מקור: Rumänien 2006 הגירוש מהכפר וגורל הניצולים יהודי יקובני גורשו לוטרה-דורניי בסתיו 1940, ושנה לאחר מכן גורשו כל יהודי בוקובינה לטרנסניסטריה. בתום המלחמה בשנת 1945, אף משפחה יהודית משארית הפליטה לא שבה ליקובני. רוב היהודים שנשארו בחיים עלו אחרי המלחמה לארץ ישראל. מדור המבוגרים שעברו את השואה לא נותר איש, ואילו מרבית אנשי דור ההמשך הקימו משפחות ובתים בישראל. בסוף הספר מתפרסמת רשימת המשפחות היהודיות בכפר.  
יורדאנשט

כפר במחוז סטורוז'ינץ בצפון בוקובינה 8 ק"מ מעיר-המחוז. היום בתחומי ברית המועצות.

הקהילה היהודית

היישוב היהודי ב-יורדאנשט נוסד בסוף המאה ה- 19. רוב היהודים עסקו במסחר ומצבם הכלכלי היה נוח. עניים ממש לא היו ביניהם. אחדים היו בעלי עגלות ועסקו בהובלות. ב-יורדאנשט לא היתה קהילה עצמאית, ויהודי הכפר היו מסונפים לקהילת סטורוז'ינץ. לשירותם היו שוחט ומלמד, אשר ב"חדר" שלו למדו כ- 15 ילדים. בשבתות ובחגים היו נערכות תפילות בבית פרטי, והחנויות היו סגורות.

האוכלוסייה הרומנית המקומית קיימה יחסים טובים עם היהודים, ומעולם לא היו מהומות אנטישמיות ב-יורדאנשט. בשנת 1936/37 כיהן חבר יהודי במועצת הכפר. הארגון היהודי היחידי במקום היה סניף של ההסתדרות הציונית, ובו פעלו בעיקר הצעירים. להרצאות שנישאו במועדון הסניף היו באים גם יהודים מהכפרים הסמוכים קאראפצ'ין (Carapcin) ופריסאקארן (Prisacereni). בבחירות לפרלמנט הצביעו כל יהודי יורדאנשט בעד מועמד המפלגה היהודית.

השואה ביוני 1940 עבר הכפר לברית המועצות. ביולי 1941 חזרו הרומנים, ומיד ריכזו את כל יהודי הכפר ושילחום לסטורוז'ינץ, משם גורשו לטרנסניסטריה. יש לציין כי ראש הכפר הסתיר בביתו למשך שלושה ימים משפחת שכנים יהודית, כדי להצילם מהתעללויות שהיו מנת חלקם של היהודים בעת הגירוש מהכפר; אחרי כן שלחם בעגלתו לסטורוז'ינץ.

מקורות
פנקס הקהילות רומניה – כרך שני – הוצאת יד ושם.
ד"ר לביא תיאודור

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
סגירת תפריט