בין שתי מלחמות העולם חיו ברדאוץ כ-5,600 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממפעלי תעשייה רבים שהקימו וכן ממסחר, מבנקאות, ממלונאות ומסעדנות. בידי היהודים היו גם מנסרות עצים, טחנות קמח ועוד. רוב בעלי המקצועות החופשיים בעיר היו יהודים. בקהילה היהודית פעלו מוסדות צדקה וסעד מסורתיים

עד למלחמת העולם השנייה התקיימה בעיר קהילה יהודית מפוארת. כשרומניה נכנסה למלחמה, החל הפרק האחרון בחיי הקהילה. נאסר על היהודים לצאת את בתיהם משעה 6 בערב ומרביתם גורשו לטרנסניסטריה. בסיום המלחמה ולאחר עליית השלטון הקומוניסטי הולאמו נכסי היהודים ומרבית היהודים ששרדו את המלחמה לא שבו לעיר.

ראדאוץ פרוט

ראדאוץ פרוט Radauti-Prut


(ביידיש: ראדעווץ)

עיירה במחוז דורוהוי (Dorohoi), על הנהר פרוט (Prut), חבל מולדובה (Moldova), הרגאט, צפון מזרח רומניה.

הסכם מסחרי מ-1408, שהעניק זכות מעבר בדורוהוי לסוחרים זרים ויהודים ביניהם, הוא נקודת מוצא לתולדות היהודים במחוז; אבל ההתפתחות הייתה בעיקר במאות 18, 19. על יסוד כתב נסיכותי ובהתאם לבקשת בעלי אחוזות באו יהודים מעבר לגבול, 

התיישבו בקרבת האחוזות ויסדו עיירות שדה. בשנים 1812-1806; 1834-1829 הייתה נסיכות מולדובה בכיבוש רוסי, ודרך הגבול הפתוח באו יהודים מגליציה ומצפון אוקראינה ומקצתם היו בין מייסדי עיירות המחוז.

עוד לפני ייסוד רדאוץ פרוט ב-1772 היה במקום פונדק שבו שהו עגלונים שהעבירו סחורות ונוסעים, ובהדרגה נוספו תושבי קבע של העיירה העתידה לקום. בעל אדמות רדאוץ-פרוט קיבל מהשלטונות ב-1819 כתב נסיכותי המתיר לו הקמת עיירה והכתב אושר מחדש ב-1820 וב-1827. אף-על-פי שבמקום התקיימו יריד שבועי וחמישה שנתיים לא התפתחה העיירה כצפוי, וב-1834 עדיין לא צויין המקום ברשימת העיירות. ב-1845 חתמו שישה יהודים, נציגים של סוחרים יהודים, על חוזה התנחלות עם נציג השלטונות למשך 30 שנה. על פי החוזה חוייבו היהודים בדמי שכירות שנתיים עבור המקום אבל קיבלו ללא תמורה כספית את המגרש שעליו הוקמו המוסדות היהודיים החדר, בית הכנסת, בית המרחץ, בית הקברות. כן קיבלה כל משפחה יהודית שטח עבור מרעה הבהמות. לעומת זאת נקבע תשלום עבור כל סחורה שנמכרה, הובאה לעיירה או הוצאה ממנה (משקאות, נרות, זפת), עבור השחיטה והאפייה. על החוזה, שדירבן את התפתחות העיירה, נוספו גם חתימות של נציג השלטונות ושל הדיין היהודי מיאש. בעל האחוזה הזמין יהודים מבסאראביה, מבוקובינה, מגליציה ומאוקראינה ואיפשר להם להקים בתים, חנויות ובתי מלאכה כדי לפתח את המקום.

היהודים הראשונים במקום היו סוחרים קטנים ובעלי מלאכה, ששירתו את האוכלוסייה הנוצרית. כמו בכל ישובי המחוז לרובם לא היו שמות משפחה ועל יד השם הפרטי ציינו את המקצוע שהיה במרוצת הזמן לשם משפחה. ב-1838 היו במקום 40 משפחות יהודיות ששוחררו מתשלום מיסים. על פי מפקד מ-1845 עלה מספרן ל-43 והן היו האוכלוסייה היחידה בעיירה. כעבור שלוש שנים היו נכסי מקרקעין של זוג יהודי מקומי ערובה מספקת לקבלת סכום ממשי בהלוואה. בספרי ההסטוריוגרפיה הראשונים של יהודי רומניה "דברי הימים לארצות רומניה" ו"קורות היהודים ברומניה" מציין מחברם יעקב פסאנטיר שב-1869 גרו במקום 40 משפחות יהודיות. ב-1885 גרו בעיירה 221 משפחות (1089 תושבים), רובם יהודים. היו להם שישה בתי כנסת, ארבעה חדרים ובית מרחץ.

ב-1900, שנת "ההגירה ברגל" (תנועת הגירה המונית שקמה על רקע מצב כלכלי קשה ורדיפות אנטישמיות והקיפה את כל ישובי היהודים ברומניה), היו בעיירה 1,200 יהודים (על- פי מכתב של נציג "כל ישראל חברים" ברומניה). במקום התארגנה קבוצה של 120 מהגרים אבל בגלל קשיים בהנפקת דרכונים התפזרה הקבוצה יחד עם עוד כמה קבוצות מעיירות המחוז לאחר שרוב חבריהם כבר מכרו את רכושם. ב-1907, בימי מרד האכרים (שפרץ על רקע תביעות האכרים לאדמה ונוצל למטרות אנטישמיות), נשדדה העיירה אבל הפגיעה ברכוש הייתה קטנה יחסית.

העיירה הייתה במרחק 100 מטר מהכפר רדיו (Rediu) ותושביה המתפרנסים ממסחר וממלאכה, קיימו יחסים טובים עם הכפריים, קשרי מסחר ועבודה. עגלות וסוסים היו אמצעי תחבורה להעברת סחורות ותוצרת חקלאית.

העיירה כללה שלושה רחובות. ברחוב הראשי גרו הסוחרים ובעלי המלאכה הידועים ובו הוקמו גם המוסדות היהודיים; בית הספר, בית המרחץ, המקווה, בית הכנסת של בעלי המלאכה ובית הכנסת של הרב בורשטיין. היו בעיירה עוד שני בתי כנסת, על שם אנשל (Ancel) ועל שם קאצושקה. בין שתי מלחמות העולם היה בעיירה פונדק אחד בבעלות יהודים. הטלפון הפרטי היחיד בעיירה היה בבית של משפחה יהודית. בחצר הפונדק הייתה תחנת האוטובוס היחיד, גם הוא בבעלות יהודית. בגלל הקרבה הגאוגרפית קויימו הקשרים העיקריים, חברתיים, כלכליים, תרבותיים, עם העיר הבסאראבית ליפקאן (Lipcani), מהעבר השני של הנהר פרוט ורק גשר הפריד בין שני הישובים.

בעיירה גרו כמה משפחות נוצריות (של הכומר, המורה, הרוקח). בשנת בצורת קשה, לפני מלחמת העולם הראשונה, ביקש ראש העיר מרב העיירה לערוך תפילה להורדת גשמים. היהודים התפללו בבית הקברות, ולאחר התפילה התחיל לרדת גשם, יוקרת היהודים עלתה בעיני שכניהם וראש העיר שלח מכתב תודה לרב.

במסגרת "החדר" קיבלו הילדים חינוך מסורתי ובמקביל למדו בבית הספר היסודי של הכפר. פליט שהגיע מרוסיה אחרי מלחמת העולם הראשונה, משה לרר, פתח בביתו חדר לימוד, שבו הורה מקצועות כלליים ועברית ואת רשמי אישיותו זכרו תלמידיו גם בגיל מבוגר. ב-1914 הונחו היסודות לבית ספר יסודי יהודי אבל רק ב-1926 הוקם עבורו בניין מתאים. בנוסף ללימודים הכלליים הורו בו גם לימודי יהדות ובמיוחד עברית. הבניין תיפקד גם כמרכז קהילתי. באולם הגדול נערכו חתונות ובריתות ושימש במה לפעילות תרבותית.

רק מעטים מקרב בוגרי בית הספר היסודי (ארבע כתות), בעלי אמצעים כלכליים, המשיכו את לימודיהם מחוץ לעיירה; חטיבת-ביניים בליפקאן (Lipcani), לימודי תיכון ואוניברסיטה בצ'רנאוץ (Cernauti) בירת בוקובינה. הגשר על הפרוט קיצר את הדרך בין שתי הערים ולכן הקשר היה הדוק יותר מאשר עם בירת המחוז דורוהוי.

יהודי העיירה נמנו רובם על חסידי זרם רוז'ין (Ruzyn) וצדיקים שבאו לעיירה והתארחו בבתיהם של תושבי המקום היו מקור שמחה והתרגשות. לפני מלחמת העולם הראשונה, בעקבות שריפה שפרצה בעירו, עבר לעיירה האדמו"ר אברהם מתתיהו פרידמן משטפאנשט (Stefanesti), מצדיקי רוז'ין ושהייתו בה, כחצי שנה, עוררה התרגשות גדולה. בסוכות הוקמה למענו סוכה מיוחדת וגם אחרי שיבתו לשטפאנשט היה השלד שנותר מהסוכה מקום עלייה לרגל ליהודי רדאוץ.

בראש כל פעילות ברדאוץ-פרוט עמד הרב דוד בורשטיין, שהגיע מרוסיה בתחילת המאה והנהיג את הקהילה כ-40 שנה. היה פעיל בענייני הכלל והפרט כאחד.

בין חברי הועד היו אנשים מכובדים ואמידים. אבי אחת המשפחות המכובדות בעיירה שהיה גם ראש ועד, אברהם טלמצ'יו, הגיע בסביבות 1870, עמד בראש חברת "ביקור חולים" ודאג שבעיירה יהיו רב ורופא. בנו יצחק, שירש את מקומו,נעזר בתרומות ובנה את בית הספר היהודי. יחד אתו נבחרו לועד האחים לייב והרש לרנר שתרמו מכספם להחזקת מוסדות הקהילה. זמן-מה כיהן כיושב-ראש הועד חיים באומן שהיה ספק הצבא הרומני ומעודפי הצבא השיג מצרכים חיוניים עבור עניי העיר.

המצב הכלכלי הקשה בשנות השמונים של המאה ה-19 הורגש במיוחד בכפרי המחוז והשפיע על ההגירה והעלייה לארץ ישראל. באפריל 1882 התארגנו ועדים לעדוד העלייה בבירת המחוז דורוהוי ובעיירות המחוז. ברדאוץ-פרוט הוקם סניף בתמיכת הועד מסאון (Saveni), עיירה שכנה, ופעל בחסותו.

את הצהרת בלפור (1917) ציינו בהפגנה שנתקבלה בעיירה בידי נושאי דגלים ובקריאות של "יחי החופש". היה שיתוף פעולה בנושא הציוני עם יהודי ליפקאן. בין שתי מלחמות העולם הייתה הפעילות הציונית העיקרית בעיירה במסגרות של תנועות הנוער, "בית"ר", "השומר הצעיר", "גורדוניה", "הנוער הציוני", "בני עקיבא". והוקם ועד, לאיסוף תרומות לקרנות הלאומיות. לחינוך וליצירת הווי ציוני תרם המורה דוד אידלמן שהורה עברית בבית הספר. באולם הגדול של בית הספר ובבתי הכנסת קויימו אספות ציוניות.

רב הקהילה, דוד בורשטיין, הצטרף בנעוריו ל"מזרחי" והיה פעיל בה. בניו היו פעילים במסגרת בית"ר ו"השומר הצעיר". שלושה מילדיו עלו ארצה ב-1932. יהודים פעלו גם בשורות המפלגות הרומניות ומטעמן נבחרו בשנים 1935-1930 שלושה יהודים, דוד מוסקוביץ, משה וייסמן, מאיר גריסרו, כסגני ראש המועצה.

ב-1941 חיו בעיירה 772 יהודים בתוך אוכלוסייה של 2,454 תושבים.

תקופת השואה.

על יסוד הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 סופחו ביוני 1940 בסאראביה וצפון בוקובינה לברית-המועצות. ניתוק הקשר מהעיר הבסאראבית, ליפקאן, הותיר יהודים רבים ללא מקור פרנסה.

רומניה הצטרפה למחנה מדינות הציר ובספטמבר 1940 עלה לשלטון הגנרל אנטונסקו (בראש ממשלה של חברי "משמר הברזל" (מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה). כבר בתחילת 1940 נרצח יהודי בידי אנשי משמר הברזל וגופתו נזרקה לפרוט. הנרצח, משה קוטר, סוחר תבואה היה הקורבן הראשון. כמה חדשים לפני פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות נאסרו 50 נערים ונערות שהואשמו בפעילות קומוניסטית. הוקם ועד פעולה לשחרורם ומאיר גריסרו, יושב-ראש הועד ואבי אחד האסירים, נסע ליאש לשחררם. עם פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות נאסרו הצעירים שנית והוגלו למחנה הריכוז בטארגו-ז'יו (על יד העיר Targu-Jiu בדרום-מערב רומניה). מאיר גריסרו שנסע שוב ליאסי בנסיון לשחררם, מצא את מותו באחד מקרונות המוות בימי הפוגרום שהתחולל בעיר בסוף יוני 1941.

ב-21 ביוני 1941, יום לפני מתקפת גרמניה על ברית המועצות, הוצא צו לגירוש היהודים מעיירות השדה. מרדאוץ-פרוט פונו כל תושבי העיירה, לאחר הליכה של כ-30 ק"מ הוחזרו היהודים בלבד ולמחרת התחיל גירושם. עם הגיעם לתחנת רכבת אונג'ן (Ungheni), במרחק 50 ק"מ מהעיירה, הפרידו בין הגברים מגיל 18 ומעלה, והם גורשו לטארגו-ז'יו, לבין הילדים והנשים ששולחו לקראיובה (Craiova עיר בדרום-מערב רומניה) שם נתמכו בידי הקהילה היהודית במקום וכעבור חדשיים נשלחו לדורוהוי. הגברים גוייסו לעבודת כפייה ונשלחו למקומות עבודה בבסאראביה.

בסתיו 1941 התחיל גירוש יהודי בסאראביה ובוקובינה לטראנסניסטריה. מחוז דורוהוי היה חלק מרומניה הישנה (Regat) אבל ב-1938 צורף מנהלית לבוקובינה. בעקבות הסיפוח המנהלי השרירותי נכללו גם יהודי מחוז דורוהוי בין המגורשים. יהודי עיירות השדה שגורשו ממקומותיהם רוכזו בדורוהוי בירת המחוז.

ב-7 בנובמבר התחיל הגירוש מדורוהוי ויהודי רדאוץ היו בין הראשונים. למחנה ואפניארקה בטראנסניסטריה הוגלו גם אסירי טארגו-ז'יו. מחצית מבין כ-10,000 מגורשי המחוז מתו בגירוש. %80 ממגורשי ראדאוץ נספו בטראנסניסטריה. הרב בורשטיין המשיך את פעילותו גם בימי הגירוש, ובמוגילב הקים בית כנסת שהיה גם מקום מקלט ומחבוא למגורשים.

מפני שההגליה נעשתה בטעות, הוחזרו הנשארים בחיים בסוף 1943 ובתחילת 1944. רובם חזרו לעיר דורוהוי. היתומים שבני משפחותיהם נספו בטראנסניסטריה הוחזרו לדורוהוי לבית יתומים ומשם הועברו לבוקארשט לקראת עלייתם ארצה.

משפחות אחדות שבו לרדאוץ-פרוט ומצאו שכל רכושם נשדד. רוב שארית הפליטה של יהודי העיירה התרכזו בדורוהוי. הנוער התארגן בתנועות הנוער שחידשו את פעילותן, "השומר הצעיר", "בני עקיבא", "גורדוניה", "בית"ר", הצטרף לקיבוצי הכשרה ורובם עלו לארץ ישראל. בעקבותיהם עלו גם משפחותיהם. ב-1947 עלה הרב בורשטיין והמשיך את פעילותו ב"מזרחי". בגבעת שמואל, שבה היה רב ושוחט, הקים קופת גמילות-חסדים מכספו ויזם בניית בית כנסת "היכל יהודה" על שם הרב יהודה לייב צירלסון ז"ל, רבה של קישינב (Kisinev בירת בסאראביה). מצבה לזכרם של קדושי המחוז, 4,000 קרבנות, הוקמה ביולי 1986 בבית הקברות הישן בחיפה. במפגש שקיימו יוצאי רדאוץ-פרוט ב-1992 הוחלט על הקמת ועד ועל הנצחת העיירה ב"יד-ושם".

בית העלמין ברדאוץ

בבית העלמין כ-7,000 קברים, והוא נמצא כ-3 ק"מ ממרכז העיר רדאוץ – בדרך לכפר מרג'ינאה (Marginea).

אודות בית העלמין רשימת קברים פרויקט תיעוד בית העלמין

בית העלמין של רדאוץ שירת את היהודים תושבי העיר וכפרי הסביבה; פוטנה, ארבורה, סולקה ברודינה ועוד. הוא מכיל כ-7,000 קברים, ונמצא כ-3 ק"מ ממרכז העיר רדאוץ – בדרך לכפר מרג'ינאה (Marginea). עד להקמתו בשנת 1831 נקברו נפטרי רדאוץ בעיר סירט. השילטונות אישרו את הקמת בית העלמין לאחר פעילות נמרצת של השוחט המקומי מר גולדשלייגר. למרבה האירוניה, אותו שוחט נפטר מכולירה והיה ראשון הנקברים בבית העלמין – עוד בשנת הקמתו.

שפת הכיתוב על המצבות השתנתה עם הזמן. בתחילה נכתב כל הטקסט בעברית בלבד, אך בחלוף השנים הופיע גם טקסט גרמני על המצבות – בשילוב עברית. בהמשך הופיע טקסט ברומנית, אשר הופך להיות דומיננטי לאחר מלחמת העולם השניה. בנוסף לכך שימשה גם היידיש, בעיקר בכתובות זיכרון לנרצחים בשואה. רוב הנפטרים זכו למצבות כמקובל, מלבד הנפטרים במגיפות הכולירה החוזרות ונשנות במאה ה-19. אלו נקברו בקברי אחים בחלקות נפרדות (Cholera plots) ללא כל ציון.

בית העלמין של רדאוץ מנוהל כיום על ידי הקהילה היהודית בעיר. משרדי הקהילה: Aleea Primaverii 11 Radauti, טלפון 40-230-561333.

בשנת 2005 הוחל במבצע שימור בית העלמין. הפרצות בגדר תוקנו, נעקרו חלק מעצי הפרא שצמחו בשטח, וכן בוראה הצימחיה שבין המצבות. חלק מתוצאות המבצע הזה נראות בצילומי – "לפני ואחרי".

בנוסף לכך צולמו רוב המצבות הקיימות. צילומי המצבות, בצירוף המידע שנאסף מאינדקס חלקי שהכינה הקהילה, ומפות קבורה ישנות – שימשו להכנת קובץ המידע על הנפטרים. הקובץ מכיל כ-5,700 שמות, והמידע שבו זמין ברשת כחלק מפרויקט תיעוד בתי עלמין יהודיים (JOWBR) המאורגן על ידי JewishGen  אתר העל לגנאלוגיה יהודית.

jewishGen

לקבלת תמונות של מצבות ספציפיות ניתן לפנות ליוסי יגור

yagury@netvision.net.il

 

פרויקט תיעוד בית העלמין היהודי של רדאוץ 

בונדי שטנצלר ויוסי יגור

העיר רדאוץ רדאוץ (Radautz במקור האוסטרו-הונגרי, Radauti ברומנית כיום, ראדעוויץ ביידיש של אז) שוכנת בחלק הדרומי של מחוז בוקובינה, אשר היה שייך לקיסרות האוסטרו-הונגרית בזמנו – ומשתייך כיום לרומניה. הישוב נוסד במאה ה-14, והיתה בו אוכלוסיה יהודית מסוימת מהמאה ה-15 ואילך. הקהילה היהודית היתה בשיאה ערב מלחמת העולם השניה, ומנתה כ-9,000 נפש מתוך כלל כ-40,000 תושבי העיר באותו זמן. הקהילה לא התאוששה לאחר המלחמה, וכיום היא מונה יהודים ספורים בלבד.

בית העלמין בית העלמין היהודי של העיר רדאוץ שוכן כ-3 ק"מ מן העיר – בדרך לכפר מרג'יניה (Marginea). הוא הוקם בשנת 1831, כאשר הישוב מנה כ-370 יהודים, ביזמת השוחט והמנהיג הרוחני של הקהילה באותו זמן – אפרים בן יעקב גולדשלגר. למרבה הצער, השוחט גולדשלגר היה גם ראשון הנקברים בבית העלמין – הוא נפטר במגפת החולירע באותה שנה. בית העלמין הורחב לממדיו הנוכחיים בשנת 1921.

בית העלמין מחולק ל-26 חלקות בגדלים שונים, וכולל גם בית טהרה ומספר אהלי-קבורה של רבנים. כמו כן נמצאים בו מספר מבני קבורה משפחתיים. החלקות מופרדות באמצעות שבילים, חלקם ברורים מאד וחלקם מטושטשים, עד כדי יכולת גלישה מחלקה לחלקה ללא אבחנה. מבחינת איכלוס החלקות, ניתן לזהות מספר חלקות פנויות לחלוטין, חלקות קטנות בנות עשרות ספורות של נקברים, וחלקות גדולות כדוגמת חלקה מספר 23 שבה 17 שורות, כ-80 מקומות בכל שורה – וכ-1,250 נקברים בפועל.

המצבות בבית העלמין הן מסוגים שונים. החל ממצבות העשויות מאבן קשה, מגולפות לתפארת, אשר שרדו בקלות 150 שנה ויותר, דרך מצבות אבן גיר שחלקן התפורר מעט עם השנים, מצבות בטון וטיח הנמצאות במצב התפוררות קשה – ועד מצבות העשויות לוח פח חלוד לחלוטין (וכמובן בלתי ניתן לפיענוח). במחצית השניה של המאה העשרים מופיעות גם מצבות שיש מפוארות.

הכיתוב על המצבות משתנה עם התקופה. בתחילה ניתן למצא מצבות בנוסח הישן – כתב עברי ותאריך עברי בלבד, וללא שם משפחה. בהמשך מופיעים במספר מועט שמות משפחה באותיות עבריות. מאוחר יותר מופיעים שמות משפחה ושמות לועזיים (בנוסף על הכיתוב העברי המסורתי), תחילה על גב המצבה – ומאוחר יותר בגוף המצבה, בחלק התחתון שלה. מאוחר עוד יותר מופיעים גם תאריך פטירה לועזי, ואפילו תאריך לידה. עם הידלדלות הקהילה ניתן למצוא מצבות ובהן שגיאות כתיב בנוסח העברי וטעויות תאריכים, ואפילו מצבות הכתובות רומנית בלבד.

בנוסף למצבות רגילות, מכיל בית העלמין מספר "אוהלי קבורה" של רבנים ומשפחותיהם, וכן של משפחות מיוחסות בקהילה. יש לציין במיוחד את מצבת הזיכרון על קבורת סבון שהוכן מאפר קרבנות השואה, ועל שלש מפאותיה כתובות זיכרון ביידיש, גרמנית ועברית.באופן כללי – בית העלמין נמצא במצב טוב יחסית, למרות שסבל מפגעי הזמן. במקום יש שומר מטעם הקהילה, אך ניתן להבחין בנזקים שנגרמו ביד אדם – כגון גניבת לוחות שיש ובתי נרות. חלק מגדר בית העלמין תוקן במסגרת הפעילות הכוללת לשימור ותיעוד.

יוזמת השימור והתיעוד בשנת 2004 הוקמה קבוצה של יוצאי רדאוץ וצאצאיהם, אשר שמה לה למטרה לשמר חלק מן הערכים הרוחניים והפיזיים של הקהילה. תיעוד בית העלמין הוא הפעילות המרכזית עד כה, ובנוסף לה יש יוזמה לשיפוץ ושימור בית הכנסת המרכזי של העיר.

במשולב עם פרויקט התיעוד נעשו מספר פעולות לשיפור המצב הכולל של בית העלמין. בסיוע תרומות שגויסו מגורמים פרטיים ומארגון יוצאי בוקובינה נעשו הפעולות הבאות: תיקון הפרצות בגדר המקיפה את בית העלמין, קנית כלי עבודה ובירוא הצמחיה בבית העלמין תוך השארת העצים המסיביים במקומם.

חומר הגלם נתוני הקבורה בבית העלמין נשאבו משלשה סוגים של מקורות: צילומי מצבות, מפות קבורה, ואינדקס חלקי. בפסקאות הבאות נתאר כל מקור בפרוטרוט.

צילומי מצבות: באביב וקיץ של שנת 2005 צילם בונדי שטנצלר, בעזרתה המבורכת של סידי אישתו, כ-3,600 מצבות בבית העלמין, בחלקות 1 עד 23. חלקות 24 ו-25 צולמו בצורה חלקית ביותר, ואילו חלקה 26 לא צולמה כלל. סך הכל עובדו כ-5,700 תמונות. במקרים רבים צולמה יותר מתמונה אחת לכל מצבה; מזוויות שונות, התרכזות בקטע מסוים, צילום גב המצבה במקרים שבהם הופיעה שם כתובת נוספת וכד'. התמונות צולמו במצלמה דיגיטלית, תוך שימוש ברזולוציה גבוהה יחסית, כך שכל תמונה היא בעלת נפח של 1.5 עד 2Mbytes. השימוש ברזולוציה הגבוהה הקל מאד על פענוח הנתונים המצולמים, במיוחד באותן מצבות הנמצאות במצב גרוע. בחלק מן המקרים היה צורך בניקוי ראשוני של המצבות באמצעות מברשות – ואף זאת נעשה על ידי בונדי וסידי. מתוך צילומי המצבות פוענחו כ-3,600 שמות, רובם המוחלט שמות עבריים (שם ושם האב), לחלקם נוסף גם ציון שם לועזי (שם פרטי ושם משפחה). מיעוט זניח של המצבות מכיל כתובת לועזית בלבד, בעיקר מאז מחצית המאה ה-20. הרוב המוחלט של השמות המופיעים על מצבות מופיע גם במפות בית העלמין, וחלק ניכר מהם (הכתובים לועזית) מופיע גם באינדקס. בנוסף לכך, צילומי המצבות מספקים מקור יחיד של כ-360 שמות הכתובים על לוחות זיכרון – כחלק ממצבות של אחרים, בעיקר של ניספים בשואה[3] , בטרנסניסטריה ובמקומות נוספים.

מפות בית העלמין: מפות בית העלמין כוללות מפה כללית ומפה לכל חלקה בנפרד. במקרים מסוימים נמצאו שתי מפות לחלקה מסוימת, עם הבדלים (מינוריים) ביניהן. במפת בית העלמין מסומנת חלקה נפרדת כחלקה בה נקברו חולי מגפת החולירע – ללא כל מצבות וללא מפת חלקה.

מפה כללית של בית העלמין של רדאוץ משנת 1945 (רומנית)

המפות מולאו בכתב-יד, חלקן בעפרון, על ידי מספר כותבים – כולם בלתי ידועים. שם הנפטר(ת) מופיע לעיתים בעברית בצורת הרישום הרגילה של "אלעזר בן אהרן הכהן", ולעיתים (בעיקר במאה ה-20) בלועזית – שם משפחה ושם פרטי. בחלק מן השמות הרשומים בלועזית השם הפרטי הרשום במפה הוא השם הפרטי ה"לועזי" של הנפטר(ת) לדוגמה: Sali ולא Sara. בחלק קטן מן המקרים נרשם גם תאריך הפטירה במפה. הרישום השיטתי במפות הופסק כמעט לחלוטין במחצית המאה ה-20 – ומאז הוכנסו נתוני קבורה מועטים בלבד. ההערכה הפרטית של הכותבים היא שהמפות הוכנו לראשונה במחצית הראשונה של המאה ה-20, תוך רישום המצאי הפיזי בבית העלמין וללא הסתייעות ברישומים אחרים. התמיכה העיקרית בהנחה זו היא אותם קברים בהם נפלה המצבה (לפי הצילומים) – ובמפה מופיע באותו מקום סימון שהחלקה תפוסה – אך ללא שם הנפטר(ת). המפות צולמו על ידי בונדי שטנצלר בקיץ 2005, תוך שימוש במצלמה דיגיטלית ידנית, ובתנאי תאורה רחוקים מאופטימליים – אך ברזולוציה גבוהה. המפות של החלקות הגדולות צולמו בחלקים (עם חפיפה מסוימת) – בכדי לאפשר פיענוח של כל שם.

אינדקס חלקי של בית העלמין: בשנים 2001 – 2003 ערכה הגברת טניה גרינברג ז"ל, מזכירת הקהילה היהודית, אינדקס חלקי של בית העלמין. האינדקס כתוב לועזית וממוין לפי ABC של שמות משפחה, ומכיל את העמודות הבאות: שם משפחה ושם פרטי, תאריך פטירה לועזי, חלקה, שורה, מספר בשורה, מספר תעודת פטירה, הערות. האינדקס מקיף כ-2,850 שמות, כ-18 שמות בכל עמוד, כאשר בחלק גדול מאד מן המקרים רק השם והחלקה מצוינים. להערכת הכותבים, המקור העיקרי של הרשומות באינדקס הוא סריקת המפות – ורישום כל השמות המופיעים בלועזית (אי ידיעת עברית מנעה רישום השמות העבריים). בנוסף לכך, החל משנות ה-40 של המאה ה-20 מופיעות רשומות מפורטות של פטירות – המלווים בציון מספר תעודת הפטירה. נראה שנתונים אלה נשאבו מארכיון הקהילה. מתוך קבוצת רשומות אלו יש לציין תת-קבוצה מיוחדת; רשומות שבהם אין ציון של מיקום הקבורה (חלקה ושורה). המקבילות של רשומות אלו לא נמצאו בצילומי השטח, וגם לא במפות – ויש ספק אם נפטרים אלה קבורים בבית העלמין של רדאוץ. השמות המצוינים באינדקס הם בתעתיק גרמני ברוב המקרים, ורומני בשאר (בעיקר לקראת סוף התקופה). האינדקס צולם גם הוא על ידי בונדי שטנצלר בקיץ 2005, תוך שימוש במצלמה דיגיטלית ידנית, ובתנאי תאורה רחוקים מאופטימליים – אך ברזולוציה גבוהה.

ניתוח מקורות הנתונים בעקרון, צילומי המצבות הם המקור המלא והשופע ביותר של נתוני הקבורה, וכנראה גם המדויק ביותר מבין שלשת המקורות. במציאות, בחלק מהמקרים נוצרו קשיי פיענוח מרובים עקב אחד או יותר מהגורמים הבאים: נפילת מצבות מלאה או חלקית, התפוררות חלקית של המצבה (מצבות בטון, מצבות אבן רכה), שקיעת מצבות, הסתרה על ידי עצים, התקלפות צבע, תנאי תאורה בלתי אופטימליים, זוויות צילום בלתי אופטימליות, כתמים ומשקעים על המצבה, וכד'.

המקור השני בטיבו הוא מפות חלקות הקבורה. החלקיות (הטבעית) של הנתונים ברישום במפות הובילה לכך שהם שימשו בעיקר לתמיכה בנתונים שנשאבו מהצילומים. תמיכה זו התבטאה באחד או יותר מהנתונים הבאים: תוספת שם משפחה במקומות בהם לא ציון על המצבה, תוספת שמות פרטיים לועזיים, ותאריך פטירה (במידה ולא פוענח מהמצבה). בנוסף לכך, נערך "מעקב" אחר מסלול ההליכה של מצלם התמונות בשטח על המפה. מעקב זה איפשר השלמת שמות במקומות בהם המצבה הושחתה כליל בפגעי הזמן ולא צולמה – אך היתה עדיין במצב סביר בזמן הכנת המפה – ולכן הופיע שם הנפטר(ת) במפה. לגבי החלקות שעדיין לא צולמו – המפות הן המקור הראשון בטיבו לנתונים.

המקור השלישי בטיבו הוא אינדקס הקבורה. חלקיותו העקרונית (אינו כולל כל התיחסות לשמות נפטרים המופיעים בעברית בלבד), טעויות כתיב, רישומים כפולים מחד ורישומים חסרים מאידך – פוגעים כולם באיכות המידע. אולם, מקור זה שימש במקרים לא מעטים להשלמת מידע (בנוסף לצילומים ולמפות) באחד או יותר מהנתונים הבאים: תוספת שמות פרטיים לועזיים, תאריך פטירה (במידה ולא פוענח מהמצבה), ומידע נוסף שנשאב מההערות. מעל לכל, כפי שצוין למעלה, האינדקס שימש להוספת רשומות של נפטרים שאינם מופיעים במפות ובצילומים.

עקרונות הרישום לאור כל האמור למעלה, הוחלט לנקוט בגישה המכלילה ברישום הנתונים. כלומר, לגבי כל נפטר(ת) ירשם אוסף כל המידע שנאסף מהמקורות השונים. הדבר נוגע הן לגבי נתונים המופיעים במקור אחד ואינם מופיעים במקור אחר (שם משפחה וכד') והן לגבי נתונים המופיעים בצורות שונות משמעותית במקורות השונים, ומתבטא בעיקר בעמודות רישום שם המשפחה והשם הפרטי.

ההצדקה לכך היא האפשרות הניתנת לכל מחפש מידע להגיע אל הרשומה הכוללת מתוך המידע שהוא מכיר. לדוגמא: אדם ששמו הפרטי יעקב נרשם בשם זה בחלק העברי של המצבה. בחלק הלועזי (אם קיים) הוא עלול להופיע כ-Jacob (לפי התעתיק הגרמני), ובמפה ובאינדקס הוא עלול להופיע כ-Iakov (רומנית). תכולת מידע השם הפרטי במקרה זה נרשמה כדלקמן: Yaacov Jacob Iakov.

מבנה בסיס הנתונים גליון Excel שימש לצורך בנית בסיס הנתונים, עקב זמינותו ועקב האפשרות להמירו בקלות לדף HTML לצורך הצבתו באתר אינטרנט. הנתונים שנשאבו מתוך חומר הגלם הועברו לבסיס הנתונים – שורה עבור כל רשומה של נפטר(ת). הסימון (-) עבור תא כלשהו מסמן חוסר כל מידע. סימון (?) לגבי מידע מסוים מסמן ספק בנכונותו, הן עקב קשיים בפיענוח והן עקב גילוי סתירות. פיענוח הנתונים, הצלבת המקורות והרישום בבסיס הנתונים בוצעו בשנים 2006 – 2007 על ידי יוסי יגור.

בכל שורה, המידע הוצב ב-34 עמודות, המסווגות לקבוצות כדלקמן:

שם (לועזית): שם משפחה (אם ידוע), שם פרטי, שם עברי (לדוגמה: Elazar ben Aharon HaKohen). בעמודת שם המשפחה משמש סימון (/) להפרדה בין שני תעתיקים שונים של אותו שם, וסימון (-) להפרדה בין שני שמות משפחה. בעמודת השם הפרטי משמש סימון (-) להפרדה בין שני שמות פרטיים, ושמות נוספים (לועזיים) מופיעים בנוסף – ללא כל סימון.

שמות נוספים (לועזית): שם האב (כולל שם משפחת האב אם ידוע ושונה משם הנפטר), שם האם, שמות משפחה נוספים (אם מוזכרים).

תאריכים ומיקומים (לועזית): תאריך לידה גריגוריאני, מיקום לידה, תאריך פטירה גריגוריאני, תאריך פטירה עברי, מיקום פטירה, תאריך קבורה גריגוריאני (אם ידוע ושונה מתאריך הפטירה), גיל בפטירה (אם מצוין במפורש במקורות המידע). תאריכים גרגוריאניים נכתבו לפי הדוגמה 13-Jul-1950. במידה והתגלתה סתירה בין נתוני התאריכים (העברי והגרגוריאני) כפי שהם מופיעים במקורות המידע, נעשה ניסיון למצוא את מקור הטעות – ולרשום את התאריך הנכון. במידה וניסיון זה נכשל, נרשם המידע כפי שהוא – בצירוף הערה מתאימה בעמודת ההערות.

שם (עברית): שם משפחה (אם ידוע), שם פרטי.

שמות נוספים (עברית): שם נעורים, שם האב, שם האם, שם בן הזוג.

תאריכים (עברית): תאריך לידה עברי, תאריך פטירה עברי, תאריך קבורה עברי (אם ידוע ושונה מתאריך הפטירה).

נתונים נוספים: מספר החלקה, מספר השורה בחלקה, קודים של מקורות המידע (H – Headstone, M – Map, I – Index, T – Tablet, האחרון משמש לזיהוי מידע המופיע ככתובת זיכרון לזכר נפטרים, אשר מופיע על גבי מצבות של נפטרים אחרים), זיהוי תמונות המצבות (עד ארבע לרשומה), הערות. עמודת ההערות משמשת לרישום מידע על היחוס המשפחתי (נכד הרב ….), מקצוע (שוחט … / רופא…), ציון קבורת שני נפטרים באותו קבר, ציון סתירות מידע וכד'.

מבנה נתונים זה מכיל בתוכו כתת-קבוצה את כל מבנה הנתונים אשר הוגדר במסגרת פרויקט JewishGen Online Worldwide Burial Registry (JOWBR) לצורך הכנסת נתונים, והעמודות הזהות נקראות בשם זהה. הדבר נעשה בכדי לתמוך באפשרות של "כיווץ" קל של בסיס הנתונים למבנה של JOWBR. בסיס הנתונים הועבר ל-JOWBR בסוף שנת 2009, והנתונים זמינים באתר שלהםhttp://www.jewishgen.org/databases/Cemetery/ (נתונים בלבד – ללא תמונות המצבות [4] ).

נתונים מספריים בשלב זה של העבודה מכיל בסיס הנתונים את המידע הבא:

• כ-5,700 שמות נפטרים (שם המשפחה ידוע רק לגבי 3,800 מהם)

• רישומי הנצחה של כ-360 נספים בשואה

• תיעוד ויזואלי של כ-3,700 מצבות (כ-5,500 תמונות)

הנקודה האישית תיעוד בית העלמין מאפשר לצאצאי תושבי העיר לאתר מידע גניאלוגי על אבותיהם. באופן פרטי, גם העוסקים במלאכת השימור והתיעוד יצאו נשכרים מעבודה זו. לדוגמה, אותרה מצבת הקבורה של טעמי יורגרוי (Jurgrau), בת נתן הירש, אלמנת יעקב-יוסף יורגרוי – אשר נפטרה ביום 12-August-1917 בגיל 90 בערך. היא היתה סבת-סבו של יוסי יגור.בצילום: מצבת טעמי יורגרוי

סיכום מאמר זה מסכם את העבודה שנעשתה עד עתה בנושא תיעוד בית העלמין של רדאוץ. אמנם, כפי שמפורט בגוף המאמר, קיימות מספר חלקות שלא צולמו, ולכן המידע הוא חלקי. אולם, היות ואין כרגע הגדרה מדויקת של המשך העבודה, עדיף לפרסם החומר הקיים ולהבטיח נגישות למידע – מאשר להמתין תקופה בלתי ידועה למידע מלא יותר. הצבת המידע ברשת האינטרנט מבטיחה את הזיכרון של הנפטרים היהודיים של רדאוץ. זאת בעוד שהנגישות הפיזית לבית העלמין, ואולי אפילו קיומו הפיזי בדורות הבאים – אינם מובטחים כלל ועיקר.

על המחברים בונדי שטנצלר נולד בשנת 1946 ברדאוץ, ועלה ארצה בשנת 1975. הוא בעל תואר שני במוסיקולוגיה, ועסק בהדרכת מורים למוסיקה בסביבה ממוחשבת. נוסף לכך התמחה בעיצוב אתרי אינטרנט וגרפיקה ממוחשבת, והשתתף בסמינרים על השואה בגרמניה ובישראל. בשנת 2004 הוא החל בעבודות תיעוד, צילום ושיפוץ בית העלמין של רדאוץ, וכן הקים את האתר המקורי http://radautz-jewisheritage.org/.

יוסי יגור, יליד ישראל 1950, הוא בעל תואר BSc בהנדסת אלקטרוניקה ו-Msc בהנדסת מערכות. מזה 17 שנה הוא מתעד את אילנות היוחסין של משפחות הוריו, יורגראו (Jurgrau) ו-האס (Hass) ממחוז בוקובינה אשר בצפון רומניה. אל תיעוד בית העלמין של רדאוץ הגיע במסגרת ציעוד משפחת יורגראו, אשר התגוררה בעיר כ-100 שנה. נשוי למרים, גם היא נכדה לתושבי רדאוץ – משפחת ביקל (Bickel).

המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת "שרשרת הדורות", ביטאון החברה הגניאלוגית הישראלית, כרך כ"ב, מס. 1, פברואר 2008.

ראה ספרו של ישראל מרגלית (פוסטילניק) "רדאוץ – קהילה יהודית בצמיחתה ושקיעתה", 1990, בהוצאת אירגון יוצאי בוקובינה בישראל

שמות אלה נמסרו בצורה מסודרת ל"יד ושם" בשנת 2009, ונוספו למאגר שמות הניספים בשואה.

תמונות ספציפיות זמינות אצל יוסי יגור yagury@netvision.net.il

מבנים יהודיים

Kurze Gasse
Lange Gasse
Larioneskulgasse
Lerchengasse
Luisengasse
Mädchenschulgasse (früher Zettelgasse)
Mandrilagasse
Meeraugengasse
Michaelsgasse
Neue Gasse
Neue Schulgasse
Neunteufelgasse
Nikolausgasse
Ottgasse
Papiermühlgasse
Piteygasse
Popadiukgasse
Pulverturmgasse
Quellengasse
Renneygasse
Ringplatz (Der nördliche Straßenrand hieß früher Tempelgasse)
Rosengasse
Rotargasse
Schlangengasse
Schmale Gasse
Schulrat-Neubauergasse
Schützengasse
Siebmachergasse
Spitalgasse
St.-Mariengasse
Teichgasse
Theresiengasse
Tomoriukgasse
Töpfergasse
Toplitzagasse
Türkengasse
Woitinellergasse (früher Reichsstraße)
Wollowetzergasse
Zalkeugasse
Zeiselgasse
Ziegeleigasse
Ackerbauschulgasse
Adolf-Marin-Gasse (früher Breite Gasse, Rehrgasse, Draczynskigasse)
Ambrosiusgasse
Appelgasse
Badhausgasse
Bahnhofgasse
Bezangasse
Blumengasse
Bräuhausgasse
Brückengasse
Buchengasse
Dreifaltigkeitsgasse
Dr.-Konstantin-Tomaszczukgasse
Feuerwehrgasse
Feuerwehrplatz
Floriangasse
Franzensgasse
Fratautzergasse (früher Spitalgasse)
Friedhofgasse
Gartengasse
Gestütsgasse
Glockengasse
Glücksgasse
Großfürst-Alexander-Platz
Gymnasiumgasse
Habsburgsplatz (früher Dr.-Michael-Kipper-Platz)
Hahngasse
Herrengasse
Hutweidegasse
Illaszczukgasse
Jägergasse
Jakobsgasse
Johannesgasse
Josefsgasse
Kerkgasse
Kirchengasse (früher Wiener Gasse)
Knabenschulgasse
Kolibabagasse
Kornelsongasse
Kreuzgasse
Krückelgasse
ספר רדאוץ
קהילה יהודית בצמיחתה ובשקיעתה 
כתב
ישראל מרגלית (פוסטילניק) תש"ן 1990 
הוציא לאור
אירגון יוצאי רדאוץ (בוקובינה)

תוכן העניינים

דבר המוציאים לאור, פתח דבר, במקום הקדמה 

מבט על הגיאוגרפיה, הטופוגרפיה וההיסטוריה של העיר רדאוץ 

התקופה האוסטרית, הקהילה היהודית בימי הקיסרות האוסטרית 

ארגון הקהילה והמנהיגות הדתית 

בתי הכנסת, העזרה ההדדית 

רדאוץ בימי מלחמת העולם הראשונה 

רדאוץ בעידן הרומני 

מערכת החינוך היסודי ברדאוץ, החינוך העל-יסודי (בתי הספר התיכוניים), בתי ספר מקצועיים, מערכת החינוך היהודית, הגימנסיה היהודית 

התנועה הציונית, התנועה הרביזיוניסטית (ברית-טרומפלדור – "בית"ר") 

רדאוץ כעיר מחוז, מוסדות השלטון ברדאוץ, הרשות השופטת, המוסדות הפיננסיים, הדואר, מסילת הברזל (הרכבת), המשטרה, בית החולים הכללי ע"ש נסיך-הכתר רודולף, מכבי האש 

התאגידים המקצועיים, מועדונים ואירגונים רעיוניים, חיי התרבות בקהילה, ספורט 

התעשיה 

הרופאים ברדאוץ, בתי מרקחת, עורכי הדין היהודיים ברדאוץ 

גירוש היהודים לטרנסניסטריה, הטלאי הצהובת, הגירוש מרדאוץ 

יהודי רדאוץ בגיטאות טרנסניסטריה, גיטו מוגילב, גיטו ברשאד 

המחצבה Cariera de Piatra, דז'ורין 

זכרונות מ"גיא-הצלמוות", דז'ורין, ברשאד 

יהודי רדאוץ אחרי השואה, היהודים ברדאוץ היום, התפזרות יהודי רדאוץ, סוף דבר 

"השומר הצעיר" ברדאוץ, א קורצער איבערבליק איבער דער יונגבעוועגונג "השומר-הצעיר" אין ראדאוץ-בוקובינה, אין די יאהרען 33-1925 

רדאוץ, העיר בה נולדתי והבית החסידי בו גדלתי, אלתר וסרמן אבי ומורי 

הרפואה בעיר רדאוץ 

להיות תלמיד יהודי ברדאוץ 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
סגירת תפריט