משה ברש​

משה ברש (10 באוקטובר 1920 – 7 באוגוסט 2004) היה היסטוריון ישראלי ומייסד תחום חקר תולדות האמנות בישראל. חתן פרס ישראל בתחום חקר תולדות האמנות. תחום המחקר העיקרי שלו היה אמנות הרנסאנס.

ביוגרפיה
ברש נולד בצ'רנוביץ, רומניה (כיום באוקראינה) למשפחה ציונית ומשכילה. בנעוריו גילה ברש נטייה לאמנות וכבר בגיל 13 הציג רישומים וציורים בתערוכות בפראג, בודפשט ובוסטון.

בשנים 1941–1944 חי תחת המשטר הנאצי בעיר הולדתו. במהלך תקופה זו נישא, בשנת 1942, לברטה לבית גנדלמן. לאחר שחרורו שירת תקופה בצבא האדום ולאחר מכן הצטרף למוסד לעלייה ב' ופעל להעלאת ניצולי שואה לארץ ישראל. לאחר עלייתו ארצה, בתחילת 1948 הצטרף לפלמ"ח ולחם בירושלים במסגרת חטיבת הראל. הוא השתתף במבצע מכבי. לאחר מלחמת העצמאות, בשנת 1949, הצטרף ברש לסמינר מורים. עד 1954 היה חבר קיבוץ עין חרוד.

את תחום תולדות האמנות למד ברש באופן עצמאי כאוטודידקט. באותה תקופה הוא ביקר במכון וארבורג בלונדון, אשר הונהג באותה עת על ידי ארווין פנופסקי. בשנת 1958 הוזמן להקים את המחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מונה למרצה בכיר באוניברסיטה בשנת 1961 והפך לראש החוג בשנת 1964.

בין השנים 1967-1969 שהה ברש גם כפרופסור אורח במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון וכן במרכז לחקר אמנות הרנסאנס באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית. בעשור שלאחר מכן גם שהה כפרופסור אורח באוניברסיטאות ניו יורק ובקורנל.

במקביל לעבודתו המחקרית, שהייתה בעיקר באנגלית, ברש כתב סיפרי מבוא בעברית לאומנות. בשנת 1996 קיבל ברש את פרס ישראל בתחום תולדות האמנות.

מספריו של משה ברש
מבוא לאמנות הרנסאנס, מוסד ביאליק, ירושלים, 1968.
פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים, 1989.
מחשבת האמנות בדורות האחרונים, מוסד ביאליק, ירושלים, 1977.
מיכאל-אנג'לו, עיונים בדרכי גילומה של הגותו האמנותית, מוסד ביאליק, ירושלים.
דמות האדם בתולדות האמנות, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"ב.
פאול אוסקאר קריסטלר ומשה ברש, מערכת האמנויות המערבית, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ן.