צבי יעבץ​

צבי יעבץ (Yavetz; ‏26 באפריל 1925 – 8 בינואר 2013) היה היסטוריון ישראלי שהתמחה בהיסטוריה של רומא העתיקה, ממייסדי הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ופרופסור בה, חתן פרס ישראל במדעי הרוח לשנת 1990.

תולדות חייו
תחילת דרכו
יעבץ נולד בשם צבי צוּקֶר בצ'רנוביץ שבצפון בוקובינה, אז חלק מרומניה, בן לעמליה ואריה צוקר. סבו מצד אמו, הרב משה (מוישה) יעבץ, היה פקיד ראשי במבשלת בירה בצ'רנוביץ. סבו מצד אביו, נחמיה, היה בעל בית חרושת לטקסטיל, שאותו ירש אביו (בית החרושת קיים עד היום).

גדל בבית ציוני-חילוני, שפת אמו הייתה גרמנית. סבו מצד אמו לימד אותו עברית (בהברה אשכנזית) מגיל חמש. בילדותו למד בבית ספר פרטי, שם למד צרפתית, גרמנית ולטינית, בבית למד עם מורים פרטיים. למד בתיכון רומני. ב-1940, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, עברה עירו לשליטת ברית המועצות, ואז למד בגימנסיה סובייטית רוסית, אוקראינית ויידיש. עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-1941 עברה העיר לשליטה נאצית, ויעבץ, כיהודי, נפל קורבן לחוקים הנאציים נגד יהודים ונכלא בגטו. לאחר פטירת אמו בגטו נשלח ברכבת למחנה ההשמדה אושוויץ, אולם קפץ מן הרכבת והצליח לשוב לבית הוריו. בעזרת כספים שהוסתרו על ידי אמו הצליח, יחד עם עוד שמונה עשר פליטים יהודים, לברוח מרומניה בדרך הים, תוך מתן שוחד לפקידים רומנים. הם נחתו בחופי טורקיה, שהתכוונה להעבירם חזרה לרומניה, אולם בעקבות שביתת רעב של הפליטים הם הועברו לרשות הבריטים, ששלחו אותם לקפריסין. יעבץ הצליח להגיע לארץ ישראל בעזרת חיילים ארצישראלים ששירתו בצבא הבריטי ושהו בקפריסין, בהם אורי יפה ומיכאל אבן-ארי (לימים פרופסור באוניברסיטה העברית). לאחר מלחמת העצמאות עִברת את שם משפחתו מ"צוקר" ל"יעבץ" – שם משפחתם של סבו וסבתו מצד אמו, שנרצחו בשואה.

עם עלייתו לארץ ישראל התגייס לפלוגה ג' של הפלמ"ח באשדות יעקב, שמפקדה היה אורי יפה. בשנת 1945 החל ללמוד באוניברסיטה העברית היסטוריה, סוציולוגיה ולימודים קלאסיים לתואר שני (באותה תקופה הלימודים היו ישירות לתואר שני). מוריו הבולטים היו אביגדור צ'ריקובר וריכרד קבנר בהיסטוריה, מרטין בובר בסוציולוגיה, ומשה שוובה וחיים וירשובסקי בלימודים קלאסיים. באותה תקופה עבד לפרנסתו כשמש בבית ספר לחירשים-אילמים. במלחמת השחרור לחם בגדוד החמישי של חטיבת הראל ונלחם בפרוזדור ירושלים, בנגב עד ביר גפנה, ובמבצע עובדה עד אילת. בשל השתתפותו במלחמה, שקטעה את לימודיו, סיים את התואר השני רק ב-1951.