דן פגיס

דן פָּגיס (16 באוקטובר 1929 – 29 ביוני 1986) היה משורר ומתרגם עברי, חוקר שירת ימי הביניים של יהדות ספרד.

ביוגרפיה
שנות הילדות ברדאוץ
דן פגיס נולד בכ"ד בתשרי תר"צ בשם סֶוֶרִין[1] ליוסף וליהודית בעיר רדאוץ שבחבל בוקובינה שברומניה. אביו, יליד קישינב שבבסרביה, שלט ביידיש, רוסית ורומנית. אמו גדלה על ברכי התרבות הגרמנית-אוסטרית, שהייתה דומיננטית בקרב יהודי רדאוץ. ב-1934 עלה אביו לארץ ישראל בגפו כדי להכין בית למשפחה. באותה שנה מתה אמו של פגיס במפתיע, והוא עבר לבית משפחת אוסלנדר, סבו וסבתו מצד אמו. חינוכו בבית סבו וסבתו, תחת השגחת מטפלת גרמניה, נשא צביון גרמני אוסטרו-הונגרי, אף שלמד כנראה גם עברית עם מורה פרטי. פגיס, שהצטייר כילד מופנם מחונן וסקרן, בילה שעות רבות בספרייה הגדולה של סבו והתוודע לספרות הקלאסית הגרמנית.

שנות השואה – מגיל 10 עד 15
לאחר שנכרתה ברית בין המשטר הפאשיסטי הרומני למשטר הנאצי בנוגע למלחמה נגד ברית המועצות, החל בתאריך 12 באוקטובר 1941 גירוש המוני של חלק גדול מיהודי בוקובינה למחנות ואתרי ריכוז בטרנסניסטריה שמעבר לנהר דנייסטר, בשטחי מערב אוקראינה הכבושה. בסך הכל נספו באזור זה כ-10,000 מיהודי רדאוץ. 6,000 יהודים הועמסו על קרונות להובלת בקר והובלו ברכבת לעיירה מרקולשט שבבסרביה, ורובם נטבחו בדרך משם לטרנסניסטריה. ב-13 באוקטובר 1941 הובלו 4,000 יהודים נוספים מרדאוץ לעיירה אוטאץ' (אטאקי) בבסרביה ומשם לטרנסניסטריה, ביניהם משפחת אוסלנדר ועמם פגיס הצעיר.
בתום המלחמה חזר פגיס בליווי סבתו לרומניה, ובשנת 1946 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והתאחד עם אביו.

לפגיס היה קשר סבוך עם אביו בעקבות אירועי השואה. פגיס סירב לדבר על קורותיו בתקופת השואה.

בישראל

שיר של דן פגיס על קיר האנדרטה בבלז'ץ
לאחר עלייתו עברת פגיס את שמו הפרטי לדן, השם בו היה ידוע עד מותו. הוא התחנך בחברת הנוער בקיבוץ מרחביה, שם הכיר את המשורר טוביה ריבנר והתיידד עמו. לאחר מכן למד בסמינר הקיבוצים, ובין 1951 ל-1955 לימד בבית ספר יסודי בקיבוץ גת. ב-1956 עבר לירושלים כדי ללמוד אנגלית וספרות עברית באוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיו באוניברסיטה עבד כמורה לספרות בגימנסיה רחביה, והמשיך בפיתוח קריירה אקדמית. בשנת 1968 היה למרצה בכיר באוניברסיטה העברית[2]. בשנת 1976 נעשה פגיס חבר סגל באוניברסיטה והיה לחוקר שירת ימי הביניים.

בסך הכל פרסם בחייו ששה קובצי שירה. את ספר שיריו הראשון, "שעון הצל", פרסם פגיס ב-1959. כן עסק בתרגום ובעריכה; בין היתר אסף וערך את שירי דוד פוגל.

פגיס פרסם מספר ספרי מחקר ועיון על השירה העברית בימי הביניים, והשתתף במפעל ההוצאה לאור של שירת משה אבן עזרא בשנת 1968. בשנת 1973 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

פגיס הלך לעולמו בירושלים בגיל 56, והובא לקבורה בהר המנוחות[3]. הוא הותיר אחריו אישה, עדה פגיס ושני ילדים.

לאחר מותו, ב-1987, יצא לאור הספר "שירים אחרונים", וב-1991 יצאה אסופת כל שיריו הכוללת גם חטיבה של קטעי סיפורת שלא השלים. ב-1995 פרסמה אלמנתו, עדה פגיס, ספר ביוגרפי בשם "לב פתאומי".

שירו "כתוב בעיפרון בקרון החתום" חקוק על אנדרטת הקרון ביד ושם ועל האנדרטה במחנה ההשמדה בלז'ץ. השיר נלמד במסגרת תוכנית הלימודים המחייבת לבגרות בספרות עברית בבתי הספר התיכוניים בישראל.

על יצירתו
שיריו של דן פגיס עוסקים בנושאים אוניברסליים כאהבה, מסע והזקנות. כמו כן, זיכרון השואה בולט בשירתו. שיריו עוסקים גם בנושאים רגישים ואישיים של אובדן, כמיהה ותהליכים פנימיים עמוקים. ניתן למצוא בשיריו חוט המקשר בין מסעות ונדודים ברחבי העולם, אל רכבות שהובלו בהם יהודים אל מחנות ההשמדה.

מוטיבים בולטים בשירתו הם הנסיעה, בעיקר ברכבת; אהבה, שאינה בהכרח רומנטית; תיאורים רגישים של פני האדם; והזמן, על חוויותיו הרבות והתחושות מולו. בנוסף חלק משיריו עוסקים באופן ישיר או מטאפורי בנושאים ובדמויות מהספרות ומהשירה הקלאסית, כדוגמת שירים העוסקים בדמויות כמו שאול המלך מספר שמואל או אופיליה ממחזהו המפורסם של שייקספיר, המלט.

שיריו של דן פגיס הם לרוב קצרים יחסית, בני בית אחד או כמה בתים קצרים. את שירתו ניתן לסווג כשירה מודרנית אשר משולבים בה אלמנטים של מצלול, חריזה, משקל, ומשחקי מילים.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
סגירת תפריט