סלמה מרבאום-אייזנגר

וְגַּם אִם אֶלֶף כּוֹכָבִים לְךָ בַּיָּד – הֵן בְּכֹחָהּ לָשֵׂאת פִּי רְבָבָה.

כך כתבה סלמה בת ה־17 באחד מחמישים ושניים השירים בחוברת שביקשה להעביר לאהובה בן ה־18 לייזר פיכמן.

סלמה נולדה בצ'רנוביץ', בוקובינה ב־1924. עם התבגרותה החלה לכתוב שירים. בתנועת "השומר הצעיר" הכירה את לייזר וסיפור אהבה צמח בין שני הצעירים. עם הכיבוש נלקח לייזר לעבודה במחנה כפייה. באוקטובר 1941 גורשו סלמה והוריה לגטו. סלמה ניסתה לברוח, זוהתה כיהודיה, נרדפה, ושברה את רגלה. ביוני 1942 גורשה המשפחה לאזור טרנסניסטריה. לאחר מסע מתיש, הם שולחו למחנה עבודה מיכאילובקה שבו הרעב והטרור של הגרמנים והאוקראינים הכה ללא רחם. ביולי, כתבה סלמה מכתב אחרון לחברתה

'אינני יכולה לשאת זאת יותר, עכשיו אני נשברת… נשיקות, חזק סלמה.'
היא נפטרה ב־16 בדצמבר 1942, ממחלת טיפוס. הוריה נפטרו זמן קצר אחריה.

לייזר, שמר את מחברת השירים במחנה עד 1944 , ואז העבירה לאלזה, חברתה של סלמה, בצ'רנוביץ'. הוא הצליח לעלות על אניית המעפילים 'מפקורה' בדרכו לארץ־ישראל. 'מפקורה' טובעה בים השחור, ולייזר נספה בלא שידע על מותה של סלמה.

 
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
סגירת תפריט