יצחק פאנר

יצחק פאנר נולד ב-1890 בדוֹבּרוֹמיל שבגליציה. בגיל ארבע היגר עם הוריו לבוקובינה. עד גיל עשר למד ב"חדר" ואחר כך למד בבית הספר עממי רומני וסיים בו את לימודיו. בגיל 14 נסע עם אחותו המבוגרת לאמריקה, חלה שם מעבודה קשה וחזר הביתה. באותה תקופה החל ביצירה ספרותית. בתקופת השואה גורש עם רעייתו ובנו למחנה הריכוז שהוקם בטרנסניסטריה. שם הצליח לשרוד עם משפחתו, בין השאר בזכות עבודת חרט האומן של בנו, אשר הצליח להתפרנס מעיצוב אותיות במכונות כתיבה וכך הצליח להשיג קצת אוכל. ב-1949 עלה לישראל. במחנה המעפילים בקפריסין היה ממייסדי התיאטרון היידיש, וכתב שירים ומחזות ביניהם את שיר המעפילים שהפך להמנון קפריסין וגם כתב לשחקנית מרים זוהר את המחזה הראשון. שירים נוספים "שטה אניה בים". את שיר המעפילים לפי לחן של ד"ר האקן, תרגם לעברית דב נוי.

בתחילת דרכו כיוצר פרסם שירים בעיתונים "פארווערטס" ו"צייט גייסט". אחר כך עבר לצ'רנוביץ והיה פעיל במועדון הספרותי ע"ש אליעזר שטיינרברג, וכתב באופן קבוע בעיתון "צייטונג" שראה אור בעיר, ופרסם בו שירים ופיליטונים. היה ממייסדי עיתון הפועלים "צ'רנוביץ ארבטר בלטר" וערך שבועון ספרותי להומור ולסאטירה בשם "דער קאנטשיק". כן כתב בעתוני יידיש בניו יורק ובארגנטינה. בישראל כתב בעיתון היידי "לעצטע נייעס". יצחק פאנר זכה ב"פרס מאנגר" לספרות יידיש. היה מזכיר בית לייוויק ופעל רבות לקידום מעמדם וקליטתם של סופרי יידיש בארץ.

בספרו "דווקא ציוני", בהוצאת ידיעות אחרונות בשנת 1999, מספר יצחק ארצי על פגישתו עם יצחק פאנר: "לקראת סוף ביקורי התארחתי בביתו של הסופר האידי יצחק פאנער. התחזית שלו לעתיד הייתה קודרת במיוחד. הוא האמין שהגרמנים והרומנים כאחד יחסלו את כל היהודים. על הסף פנה בבקשה אישית. "כתבתי שיר אחרון", אמר, "צוואתי הספרותית היא חזון על ארץ-ישראל. אנא העבר את השיר לבוקרשט. זו בקשתי האחרונה." התרגשתי מאד, אבל חששתי. אם אתפס ויתגלה בבגדי טקסט פיוטי, יחשדו השלטונות שזהו מסר מוצפן ויעצרו אותי כמרגל. לפתע נזכרתי בספרו של היינריך היינה "מסע בהַרץ". כאשר חשש להעביר חומר מסוכן מצרפת לגרמניה עלה בדעתו של המשורר הגרמני רעיון מבריק: "מה שיש בראשי אי אפשר ליטול ממני." הצעתי למשורר האידי ללמוד את השיר בעל-פה. "בבואי לבוקרשט ארשום אותו ואפקידו בארכיון", הבטחתי. שיננתי את שורות השיר שוב ושוב ומסרתי אותו לתעודתו מזכרוני. עד היום חקוקות המלים במוחי. "הרחק מכאן, הרחק מכאן, ישנה ארץ פלאות". אחר כך הגיע השיר ארצה עם אחד העולים. תחזיתו הקודרת של יצחק פאנער התבדתה. הוא ומשפחתו שוחררו ועלו ארצה. במשך שנים שימש כמזכירו האישי של הסופר הדגול שלום אש. כעבור שנים הולחן השיר בידי האמן לייבו לעווין ועד היום שרה אותו בתו הזמרת רות לעווין".

את השיר "וואיט פון דאנען" הזה שרו ברבות הימים גם הזמרות נחמה ליפשיץ ואסנת פז.

היה נשוי לפני צפורה, שנפטרה באביב 1968, ואב לבן, עזרא פאנר (נפטר בתשנ"א).

יצחק פאנר נפטר ב-1979, בגיל 89. נקבר בבית העלמין הדרום לצד רעייתו.