זאלישטשיק
הרה"ק רבי שרגא פייביש מזלישטשיק זיע"א
בהרה"ק רבי ברוך מויז'ניצא זיע"א,
עלה לשמי רום ביום י"ג טבת שנת תרח"צ
תורה וצדקה:
הרה"ק ר' שרגא פייביש, הבן השביעי של רבנו האמרי ברוך זי"ע, נולד בשנת תרל"ה בערך.
הוא היה מתמיד עצום – בשעה שלוש לפנות בוקר כבר ישב ליד ספרי הקודש.
עם פטירת אביו הק', התיישב בזלישטשיק. רבים נהרו אליו, ונפקדו על ידו בדבר ישועה ורחמים. מאות יהודים התפללו בבית מדרשו בחגים. כאשר היה נוסע לשבות שבתות בתפוצות, היו מתכנסים מאות אורחים לכבודו. מחסידיו יש לציין את ר' מרדכי לייב – אבי החסיד הישיש ר' ברוך שטרנשוס ז"ל מחיפה – אשר הסתופף עוד בצל רבה"ק ה"תורת חיים" בראש השנה האחרון, ולאחר מכן הסתופף בצל רבה"ק ה"צמח צדיק", האמרי ברוך והרה"ק, והיה מספר הרבה מרבותיו הק'.
לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר הרה"ק לגור בטשרנוביץ, שם הקים בית מדרשו.
בהתגוררו שם, היה נקרא לערוך דיני תורה בעיר. לעתים היה מצרף לבית-דין שלו את בן אחיו הרה"ק בעל "שארית מנחם" זצ"ל מוישווא, והיה מזמינו לשם כך לישב אתו יחד בדין. בנו הרה"צ ר' אברהם יהושע העשיל מסרב היה להרבות בסיפורים אודות אביו הק', בהסבירו, שמבין הוא כי גבוהים הם מכדי שהצבור יאמין בהם.
הרה"ח ר' לייבל שטנגר ז"ל (חסיד אטניע), ממתפללי בית מדרשו בטשרנוביץ, היה אומר, כי ראה במו עיניו מופתים רבים מברכותיו של הרה"ק, והעיר, שאחד מהדברים המופלאים היה, כי בשבת קודש היה הרה"ק גבוה בראש – ויכול הוא להעיד על כך בבית-דין.
עוד סיפר ר' לייבל, כי רבנו האמרי ברוך זיע"א התבטא על בנו זה, שפייביש שלו הינו כקופסה סגורה ומסוגרת, ואין מבינים עליו.
בביקורו האחרון של הסבא קדישא בטשרנוביץ (כנראה בשנת תרצ"ה) שבת שם בעיר. והנה בליל שבת לפני הקידוש, נשמעו דפיקות על דלת ביתו של הרה"ק. כאשד פתחו – הופתעו בני המשפחה לראות את הסבא קדישא. הוא אמר, כי בא לשמוע קידוש מפי אחיו. הסב"ק נשאר שם באחד החדרים, עד שהלך לעריכת שלחנו הטהור, יחד עם אחיו.
הרה"ק היה חתן שארו הרה"ק ר' משה מקאסוב – ה"לקט עני" זצ"ל. לפני הימים הנוראים היו בונים סאלאזש סמוך לבית מדרשו, שיכיל את קהל הרב של מתפללים אשר התכנסו שמה.
הרה"ק היה בעל צדקה גדול. הוא שלח את בנו כבר בגיל עשר, לאסוף כסף לצרכי הצדקה שלו. כל נצרך מצא אצלו דלת פתוחה לקבל תמיכה מכובדת, בעין טובה.
היו מאנשי שלומו שהגרו לאמריקה, ואלה, כאשר הגיעו לפרנסות טובות, שלחו לו סכומי כסף, אשר חילקם ביד נדיבה. הוא היה בקשר מכתבים אתם והדריכם. באחת השנים הזמינוהו חסידיו, שיבוא לבקרם שם – כשהם מוכנים לשלם לו כל ההוצאות הכרוכות בכך – על מנת לחזקם בעבודת השם. הסבא קדישא יעצו לא לנסוע.
יצויין, כי הוא היה "חסיד" של הסבא קדישא וכפוף אליו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בהתגוררו בגרוסוורדיין אצל חותנו הרה"ק מקאסוב, הסתופף הרה"ק ר' שרגא פייביש הרבה בצל הסבא קדישא זצ"ל זיע"א.
מחזיר בתשובה:
בעיר זסטבנה היה רוקח יהודי שהיה ראש הקהילה, אך היה "להכעיס'ניק" והתנהג כמומר לכל התורה, אף ביום הכפורים ובתשעה באב נוהג היה לאכול בפרהסיא ר"ל, יתרה מזאת, היה מארגן נשפים בימים אלה, ועוד מעשים כדומה היו מעלליו. כמו כן היה מתנכל ליהודים חרדים לדבר ד' ומצערם, אבל כולם פחדו ממנו, ובדלית ברירה סבלו בדומיה את מזימותיו.
הרה"ק מזלישטשיק, היה נוהג לבוא מפעם לפעם לביקור בעיר, ובפרט לשבתות. באחת הפעמים שהיה שם, נכנס אותו רוקח לאכסנית הרבי, כשהוא הבוש מגבעת על ראשו, דבר שלא ראוהו מעולם, ביקש את הגבאי לכתוב לו קוויטל, בו ביקש לרשום את שם אשתו החולה, ונכנס אל הרה"ק. כל הנוכחים השתוממו למראה עיניהם.
הרבי קרא את הקוויטל, אשר לצדו הונח "פדיון" של 500 לעי (סכום עצום מאד), ואמר לרוקח: "אני אתפלל שתתרפא אשתך, אבל את הכסף קח בחזרה – לא אקח ממך ממון. אתה הרי אינך מאמין בכל-יכול, ובצדיקים המסוגלים לפעול ישועות על ידי תורתם ותפלתם, וסיבת בואך אלי היא רק מכיון שאשתך חולה, אם כן קח בחזרה את כספך, כי איני רוצה ליהנות מכספו של אדם שאינו מאמין. אני לוקח ממון אלא מאנשים הנותנים לי בזכות אבותי, בתור בנן-של-קדושים, "א טאטעס א קינד", המעתיר עליהם לרבונו של עולם, ומבקש שזכות אבותי תעמוד להם, שיוושעו בכל משאלות לבם, אבל אתה שאינך מאמין בחי העולמים, איך אוכל לקחת ממך ממון?!"
הלה הופתע לשמע דברי הרה"ק ואמר: "רבי, אתם מעליבים אותי".
"לא אקח ממך כסף – אמר הרבי בתקיפות – קחהו בחזרה, עם כל זאת אתפלל לבריאות אשתך!"
הרוקח התווכח עוד והפציר שהרה"ק יקבל את הפדיון, אבל הרבי לא נענה לבקשתו, ובאין ברירה לקח ההוא את כספו ויצא.
הדבר עשה רושם עצום על היהודי, וחזר לביתו כולו מרוגש, הוא שבר את כל כלי הטריפה שבביתו, קנה כלים חדשים, את בית המרקחת שלו סגר בשבתות ובחגים, הפסיק לעשן בשבת, אף לא הרשה לידידיו לעשן בפניו בשבת – והפך לבעל תשובה גמור.
לאחר השואה התגורר בנו של הרה"ק – הוא הרה"צ ר' אברהם יהושע העשיל, האדמו"ר מקאסוב – במשך תקופת מה בפאריס, בהמתינו לקבל ויזה לאמריקה. באחד הימים, משלא חש בטוב, הלך לבדיקות רפואיות אצל רופא מומחה, פרופסור בבית חולים רוטשילד. בהכנסו, שאלו הרופא, האם יש לו קשר משפחתי עם הרב הגר מזלישטשיק, שהתגורר בטשרנוביץ. התפלא הרה"צ על השאלה, וענהו: "כן, זה היה אבי". סיפר לו הרופא את כל הסיפור הנ"ל, ואמר, כי הרוקח ההוא היה אביו, וסיים הרופא: "אם אביכם הצליח לשנות את הליכות אבי, שהיה ידוע במעשיו, והפך אותו לבעל תשובה, הריני מאמין כבר בכל הסיפורים שמספרים על תלמידי הבעל שם טוב זצ"ל זיע"א.
באיזור זלישטשיק היתה פעם הצפה של מי הנהר, ויהודי ששט בנהר בסירתו הוצף וטבע, אך לא ידעו איה מקומו, כדי שיוכלו למשותו ולהביאו לקבר ישראל. בני המשפחה באו בבכיות אל הרה"ק, וביקשו עזרתו. הורה הרה"ק לחפשו במקום פלוני – ואמנם מצאוהו שם.
ר' פייביש ז"ל, השוחט בישוב בלינצע, בא פעם להסתופף בצל הרה"ק בחג השבועות, ובמוצאי החג, בעת פרידתו הגיש קוויטל.
אמר לו הרה"ק, שיקרא בקול יחד אתו את השמות שבקוויטל. ר' פייביש התפלא מאד ובתחילה נמנע מלעשות כן מחמת בושה, אבל משחזר הרה"ק על דבריו, אמנם קרא יחד אתו.
בקריאת שם זוגתו, קרא הרה"ק: "באבטשע, לבריאות הגוף" – וחזר על השם.
ר' פייביש תמה על כך, שהרי היא לא סבלה ממחלה כלשהי, אבל לא העז לשאול פשר הדבר. כעבור מספר שבועות חלתה אשתו במחלת טיפוס (מחלה מסוכנת מאז ומתמיד), ונלקתה לבית החולים בטשרנוביץ.
והנה בס"ד היא החלימה לחלוטין – כעת הבין כבר ר' פייביש פשר מעשהו של הרה"ק, אשר צפה מראש את מחלתה.
מתנגד גדול היה הרה"ק לתנועה הציונית, והיה אומר: "קיים חוק בינלאומי, כי מי שיש לו "פטנט" על איזה דבר, אסור לשני לחקותו – לעשות כמוהו, והעובר על החוק חייב בקנס; אילו היה לי כח, הייתי תובע את התנועות הציוניות למשפט, על כי גונבים הם פטנט של אחרים – הם לקחו את המלה הקדושה "ציון" שלנו, וחיללוה בתור מושג חילוני שלהם!".
הרה"ק נעדר לבית עולמו בי"ג בטבת שנת תרח"צ, ומנוחתו כבוד בויז'ניצא, באוהל אביו וזקנו (בעת הלוויה, בשמוע הרה"ק ה"דמשק אליעזר" זצ"ל שנכח שם, כי ילדיו בוכים מרורות שהלך לעולמו בגיל צעיר (בן מ"ב), העיר: "הלואי עלי אותן השנים" – ואכן, הרה"ק ה"דמשק אליעזר" נסתלק בהיותו רק בן נ"ה שנים, ולא השיג שנות דודו הרה"ק).