סקולען
ב"ה
הרה"ק רבי אליעזר זוסיא מסקולען זצוק"ל
בעמח"ס "נועם אליעזר". כ"ט במנחם-אב תשמ"ב
הרה"ק המפורסם, מקרב לבבות אחב"י לאביהם שבשמים, רבי אליעזר זוסיא פורטגאל מסקולען זצוק"ל, נולד בשנת תרנ"ח בעיירה סקולען שע"י גבול רוסיה ובסרביה שברומניה, לאביו הגה"צ רבי ישראל אברהם זצ"ל רבה של סקולען, שהיה תלמידו המובהק של הגאון רבי ישעי' שור אבד"ק יאס ובעמח"ס "כליל תפארת", אשר הסתופף בצל קדשו של הרה"ק רבי מרדכי מקרעמניץ זיע"א, ואח"כ אצל הרה"ק בעל "אוהב ישראל" מאפטא זיע"א ואצל רביה"ק בעל "אהבת שלום" זיע"א.
בהיותו תינוק, כאשר ביקר הרה"ק רבי ישראל שלום יוסף מבוהוש זצ"ל בבית אביו, וראה את פני העולל, התבטא: "דאס איז קלוגע אויגן, שיינע אויגן!" ואילו הרה"ק רבי אברהם מתתיהו משטיפנשט זצ"ל התבטא כאשר בא לפניו העלם הצעיר: עוד יבואו ימים שיידחקו רבים אצל פתח ביתו לשחר פניו!
בשנת תרע"ה נתייתם מאביו, ובהיותו כבן י"ח בחרו בו בני הקהילה לממלא מקום אביו, בהסכמת ובעידוד גדולי צדיקי הדור.
בתקופת רבנותו בסקולען פעל הרה"ק גדולות ונצורות. הוא העמיד את הדת על תילה, ביצר את חומות השבת, החינוך והכשרות, כשהוא גם מכתת רגליו לפעולות צדקה וחסד רבות ומגוונות. שמעו של הרב הצעיר, המחולל מהפכה רוחנית בעירו, יצא לפניו לתהילה. באסיפת רבנים גדולה, קם הגאון רבי יהודה לייב צירלסון הי"ד מקישנוב והכריז: הנה יושב לו בסקולען רב צעיר, רב פעלים, אשר מבייש את כולנו בהישגיו הכבירים וכולנו יכולים ללמוד ממעשיו!
תקופה אחת השתוללה מלחמת תרבות קשה בסקולען, הרה"ק לחם נמרצות נגד רוחות ההשכלה שהשתוללו שם. בשמעו כי בני מרן הסב"ק בעל "אהבת ישראל" זיע"א הם רבנים דרשנים מופלגים העומדים בפרץ בענייני הדת, פנה אל רבינו – על-אף שלא הכירו אישית לפני כן – וביקשו שישלח את אחד הבנים לעירו, לחזק ולבצר את חומות היהדות.
לא חלף זמן רב והנה הגיע הרה"ק בעל "מקור ברוך" זיע"א לשבות בסקולען בשליחות אביו הקדוש. הרה"ק מסקולען הפליא מאוד את הדבר, ראשית כי עד אז מעולם לא היה לו קשר עם רבינו, ושנית – כי באותו שבוע היתה שמחת נישואין משפחתית בבית רבינו, ועכ"ז נענה רבינו לבקשתו מיד ושלח את בנו לשליחות חשובה זו.
הרה"ק מסערט-ויזניץ דרש שם בפני הקהל דברים חוצבי להבות, והיות שדבריו התקבלו באהדה ועושו רושם רב, ביקשו הרה"ק להישאר שם שבת נוספת. מאז התחזק הקשר של הרה"ק מסוקלען עם בית ויז'ניץ. כעבור זמן ביקר אצל מרן הסב"ק, אשר התבטא עליו כי הוא "גבר דחיל חטאין"!
לאור הצלחת הרה"ק בסקולען, הזמינו אותו ראשי העיר הגדולה טשערנאוויץ, בירת בוקובינא שברומניה, לבוא לשכון כבוד בתוכם. הרה"ק אכן הצליח לפעול שם גדולות ונצורות, במיוחד בשדה החינוך. הוא חולל מהפכה אצל בני הנעורים בכוחו המיוחד לקרב את אחיו לאבינו שבשמים. בשנים ההן, עמד בקשר הדוק עם מרן בעל "דמשק אליעזר" זיע"א – ראש וראשון להפצת התורה והיהדות ברחבי בוקובינא – ואף שלח את בנו יחידו כ"ק האדמו"ר מסקולען שליט"א ללמוד בישיבת ויז'ניצא.
אבי יתומים
עם תום המלחמה, בשנת תש"ה, לאור תפיסת השלטון בבוקובינא ע"י הרוסים, עבר לבוקארעסט בירת רומניה. כאן פתח בפעולות עצומות לטובת יתומי השואה, וגידל בביתו מאות יתומים. באהבה ובסבלנות לאין קץ, בחמלה ובנועם, שקד לחנכם בדרכי אבות וניתב אותם לדרך התורה והחסידות, ובשעת הכושר הבריחם חוץ לגבול – לארצות המערב ולארץ הקודש.
הדאגה הכנה והעילאית של הצדיק לאותם ילדים, היתה כה עמוקה, עד שאמרו אודותיו: לרבי מסקולען שלוש מאות ילדים משלו, ו"ילד מאומץ" אחד… (כאשר הכוונה לבנו יחידו שליט"א).
מסופר, כי באחד מלילות החורף הקפואים, הבחין הרה"ק באחד הילדים היתומים שלנו בביתו כי קר לו מאוד. הלך ונטל בלאט את השמיכה מעל בנו, ויכסה בה את גופו של אותו ילד יתום. כיון שניטלה שמיכתו מעליו, מיד החל גופו להצטמרר ולרעוד מרוב קור שחדר עד לשד עצמותיו, ויקרא לאביו: אבא! קר לי! ניסה אביו להרגיעו במילים כי אותו ילד יתום הוא, ומצווה לרחם עליו. אך משחלף עוד זמן והקור המשיך לעשות את מלאכתו, שוב פנה לאביו וביקש: אבא! קר לי! ויאמר לו האב: אכן מבין אני וכואב את צערך, אבל ראה מה גדול מנת חלקך, כי אתה, לכל הפחות יש לך למי לצעוק "טאטע", ואילו לאותו ילד אין גם את זה!…
בשנת תש"ו, השתלטו הקומוניסטים גם על רומניה. מפעם לפעם הוזהר הרה"ק כי פעולותיו הם נגד רוחם, אך כאב רחום לא שת ליבו לשום דבר והתמסר, יחד עם מחברתו הרבנית הצדקת ע"ה, לחינוך וגידול "ילדיהם".
סיפר הגה"צ ר' שלמה זלמן הורוויץ זצ"ל אבד"ק פאטיק, שבאותה תקופה ניגש אליו הרה"ק ביום אחד, ואמר לו, שהיות שהוא מצאצאי הבעשטה"ק זיע"א, מבקשו להעתיר עליו היום רחמים מרובים. כאשר ראה הרב שהרה"ק עומד מולו בריא ושלם, תמה על דבריו. הסביר לו הרה"ק, שהיות שהיום תפסו משפחה יהודית אחת שביקשו להבריח את הגבול, ופשוט שח"ו יהא דינם למיתה, ובעבר כאשר אירעו מקרים כאלה הלך להשתדל עבורם אצל שר הצבא המקומי, ונשא חן בעיניו ובכל עת מילא בקשתו, אבל בפעם האחרונה אמר לו: אילולא ידעתי שאתה קומוניסט (כך היו הגויים מכנים אותו, כי ידעו שהוא חי בדחקות ומחלק את כל אשר לו) טוב וישר, כבר מזמן הייתי הורגך, אבל כעת אזהירך שלא תבוא לפני יותר, ובאם תבוא עוד פעם להתחנן על אחיך הפושעים וכדומה, ירה אירה בך בלי שום אמתלא. ולכן, היות שכעת נתפסה מחדש משפחה בענין זה, והוא חושש לגורלם והולך כעת להתחנן בעדם אצל הגנרל, ע"כ בקשתו שיואיל לעורר רחמים עבורו לבל יאונה לו כל רעה.
כששמע הרב את הדברים, רצה להניא את הרה"ק מללכת, ואמר לו: מי התיר לרבי לעמוד על נפשו ולהכניס עצמו בסכנת נפשות? הלא "וחי בהם" כתיב, ומאי חזית וכו'? השיב לו הרה"ק, הלא המשפחה הנתפסת הם בחזקת סכנה ודאית, ואני רק בספק סכנה, כי אולי אשא חן לפניו, וע"כ עלי ללכת. חיל ורעדה אחזו את הרב מפאטיק בשומעו זאת, ולא היה יכול לענות לו דבר. אבל מרוב דאגתו לגורל הרה"ק, התפלל כל אותו יום בבכיות עצומות להשי"ת שיצליח את דרך הרבי. לפנות ערב פגש את הרה"ק בא מהגנרל שמח וטוב לב. כאשר שאלו מה נעשה בדינך, השיב לו בשמחה עצומה: כאשר באתי, דחף אותי מעל כל המדרגות, אבל ב"ה את בקשתי מילא סוף כל סוף… והוסיף הרב מפאטיק בספרו את המעשה, שדברים כאלה אירעו אצל הרה"ק יום יום!
עינויי נפש למען הכלל
משך השנים נעצר הרה"ק יחד עם יבלחט"א בנו האדמו"ר שליט"א והושמו במאסר. למרות העינויים הנוראים, החזיקו האב ובנו מעמד ומיאנו לדבר סרה על אחרים.
במעצרם האחרון בשנת תשי"ט, עונו הרה"ק ובנו באופן נורא, חייהם היו בסכנה. בימים מרים, היה מלחין ומשורר ניגוני כיסופין להקב"ה. והיה מורגל בפיו: כאשר המוח מתפלץ מרוב ייסורים, עד שצריכים להניח עליו מטלית לחה כדי שלא לאבד את צלילות הדעת, ואז מזמן ה' שיר בפי – זוהי מתנת-שמים! השיר המפורסם שלו מאותם ימים, לחן בעל עוצמת-רגש אדירה, הוא שירו על הפסוק בתהלים: "יוודע בגויים לעינינו… תבוא לפניך אנקת אסיר…"
היהדות העולמית הרעישה אז תבל ומלואו, ולאחר השתדלויות של נשיא ארה"ב וראש האו"ם, שוחררו. בר"ח ניסן תש"כ עזבו לחלוטין את אדמת רומניה, כשהרבי אומר ליהודים שבאו להיפרד ממנו בדמעות: "אינני נוסע מפה בשביל עצמי – למענכם אני נוסע!". באותו בוקר, חיבר הרה"ק את לחנו על מילות הכתוב: "שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו".
עם בואו לאמריקה התחיל הרה"ק לעבוד נמרצות כדי לשחרר את היהודים יושבי חושך וצלמות שבבתי הסוהר הרומני. גם כשהמצב היה נראה כאבוד הצליח מאוד, ועשרות מאחב"י נשתחררו וניתנו להם אשרות-יציאה מרומניה.
בד בבד עם פעולותיו לשחרור גופם של אחיו הנדכאים, פעל במלוא המרץ להצלת נשמותיהם של ילדים נידחים בארצנו הקדושה, במסגרת מוסדות "חסד לאברהם" שיסד למטרה זאת.
עם כ"ק מרן ה"אמרי חיים" מויזניץ זיע"א
עוד בהיותו ברומניה לאחר השואה, נתוודע רביה"ק בעל "אמרי חיים" זיע"א מקרוב לפעולותיו הכבירות של הרה"ק מסקולען, ועמד עמו בקשר הדוק. הרה"ק היה מתייעץ עם רבנו בפעולותיו, ומרן זיע"א תמך במוסדותיו בסכומים גדולים מאוד. הרה"ק הזמין את רבינו זצוק"ל להרצות לפני היתומים שנתגדלו אצלו, ודבריו הקדושים עוררו התרגשות גדולה אצל הילדים.
היות שהרה"ק ידע כמה מחבב רבינו נגינה, הלחין והביא לו בתקופה ההיא ניגון חדש, כהכרת הטוב על תמיכתו ועזרתו, ה"ה הניגון על הפסוק "חכו ממתקים" וגו' (שה"ש ה, טז).
בשנת תש"כ, פעל מרן זיע"א למען שחרור הרה"ק מסקולען ובנו וצאצאיו מרומניה, ושלח מכתב בענין לעסקן הר"ר יעקב גריפל ז"ל. מרן זיע"א סיים את המכתב בכתי"ק: "נא ונא להודיעני מהנעשה, כי מאוד לבי דוי, השם ירחם". כאשר יצא הרה"ק מרומניה בניסן תש"כ, והגיע תחילה לאנטווערפן, שלח משם מכתב-ברכה ארוך לכ"ק רבינו זיע"א, ובו ביקש שכ"ק רבינו זיע"א יקבל שני צעירים שנתגדלו אצלו – לישיבתנו הק'. מרן זיע"א השיב לו במכתב-ברכה לרגל צאתו מארץ האסורים, והודיע שמסר כבר להנהלת הישיבה הוראה לקבל את השניים בישיבתנו הק'.
בבואו לארה"ק, הגיע לשחר פני רבינו זיע"א. הוא הגיש קוויטל בקודש פנימה, ובמשך חצי שעה עמד בתוך החדר, כשהוא מסרב לשבת. הרה"ק אף בא לשבות שבת אחת בצל רבינו זיע"א, והתאכסן בבית מקורבו הרה"ח המפואר ר' יעקב דוד ויז'ניצר ז"ל [ארחות הבית מצאו כל-כך חן בעיניו, עד שהלחין על אתר שיר על הכתוב "אם הבנים שמחה"].
בעבודת הקודש
מפורסמת היא עבודתו הקדושה מתוך מסירות-נפש עצומה לא-ל בורא עולם. ידועה עבודתו בעת קריאת-שמע, שהיה מאריך בה עד מאוד. כאשר התגורר בטשרנוביץ, התגוררו שם אנשים שלא הבינו את דרכו בזה, וכאשר שאלוהו על כך, השיב להם: דרך ארוכה מאוד היא הגיע ל"אמת"! (וקריאת שמע מסתיימת בתיבת אמת).
עבודתו הק' באמירת דברי-תורה בשולחנו הטהור היתה מתוך עריבות ונעימות, בשפה ברורה ובנעימות דקדושה, כשמטרתו להשפיע על השומעים אהבת תורה ויראת-שמים. כשפעם בזקנותו הפסיקו אותו באמצע האמירה מחמת שהתאמץ מאוד ויראו שלא יזיק לבריאותו, התמרמר על כך, ואמר: מה חושבים אתם, שאמירת ד"ת היא סתם להשמיע חידושים? תדעו שהעיקר הוא לעורר יר"ש והשפעות טובות לבני ישראל, ואיך הרשיתם עצמכם לבלבלני באמצע?!…
לישיבה של מעלה
באשמורת הבוקר של יום רביעי כ"ט באב, ערב ר"ח אלול תשמ"ב, עלתה נשמת הרה"ק מסקולען זיע"א לשכון בגנזי מרומים, והוא בשנתו ה-פ"ד. על פי צוואתו נחרתו המילים הבאות במצבת קברו:
פ"נ הרב ר' אליעזר זוסיא הנקרא סקולענער רבי, בן הרהגה"ח ר' ישראל אברהם זצ"ל הרב דק"ק סקוליען – נשאר ממנו הרבה חדו"ת, שחלק מכתביו יצא לאור ע"י בנו הנ"ל, ועוד נשאר בכתובים כמה תשובות וד"ת. ר' אליעזר זוסיא הנ"ל עסק בעניני הכלל, החזיק וגידל יתומים ויתומות שהוריהם נהרגו עקד"ה, ויסד את ה"חסד לאברהם" לפדיון שבויים וחינוך והצלת ילדי ישראל. התחרט על חטאיו. יצאה נשמתו בטהרה ער"ח אלול שתמ"ב לפ"ק. תנצב"ה.