קאסוב

הרה"ק רבי נחמן זיע"א, מקאסוב
בהרה"ק רבי יהושע זיע"א,
עלה למרום ונתעלה לשמי רום
ביום ז' מנחם אב תק"א


(מתוך ספר "אור יקרות" מאורי החסידות חלק ד' להרה"ח הרב שלום חיים פרוש זצ"ל)
קדוש עליון וצדיק יסוד עולם חד מבני היכלא קדישא של רבינו הבעש"ט נבג"מ, כך מגדירו בעל "שם הגדולים החדש". לא ידוע פרטים על שורש יחוסו, אך הגה"ח רבי יוסף לעוינשטיין מסערעצק זצ"ל כותב שאחיו  היה הרה"ק רבי יעקב אבי הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זי"ע. ועליו הרי ידוע שגזע קודש  מחצבתו מזרע דוד מלכא משיחא, נצר לצדיקים נסתרים.

מגדולי המקובלים שבדור, רבינו היה נמנה מחשובי החכמים בקלויז דחכמי בראד, והיה מיודד מאד עם הגאון האדיר בעל  ה"נודע ביהודה" זצוק"ל, שאף עמד לימין רבינו בקוסוב, אשר תחילה היה מתנגד חריף להבעש"ט, ולאחר מכן דבק בו והיה מראשי הנאמנים לו, וכך מסופר עליו ב"שבחי הבעש"ט" (אות קצא) "פעם אחת שמע הרב מוהר"ן מאנשיו שהיו מדברים סרה על הבעש"ט, והיטב חרה לו עד מאד עבור זה, ואמר להם משל על זה, פעם אחת עשו שני שרים גדולים כתר למלך, והוציאו עליו הון רב, וכאשר באו לגמור את הכתר, נפלה ביניהם מחלוקת איך לקבוע האבן טוב, זה אומר בכה, וזה אומר בכה, ושניהם כונתם היא בשביל גדולת המלך, וכאשר נעשתה מריבה ביניהם בגלל זה, עבר אחד מהמון עם, ואמר כדברי אחד מהם, וגערו בו בנזיפה: אתה מה לך פה, להכניס את עצמך בתגר שאינו שלך, אם אנחנו מריבים על זה, הלא אנחנו יודעים גדולת המלך מאד, ולפי גדולתו צריך להיות כך או כך. וכן גם מחלוקת שבינינו היא מחלוקת ישנה, שהיתה בין שאול ודוד המלך ע"ה, ואחרי זה בין הלל ושמאי, ואיך אתם יכולים להכניס ראשכם בזה".

בגנות החולקים על הבעש"ט זי"ע:
 הרה"ק בעל "תולדות יעקב יוסף זי"ע, כותב (כתונת פסיס פרשת צו, ז, ע"ד) "על פי משל ששמעתי בשם המנוח החסיד מורנו הרב רבי נחמן קאסוויר, שרצה מלך אחד לצייר בסממנים היכלי המלך, ונתאספו אומנים מכל מדינות המלך, לראות מי יצייר יותר חידוש, וצייר אחד שבולת שעומדת בשדה ועליה עוף קטן, ותמהו על חידוש זה, ובא ערל אחד מפחותי ערך ונתן דופי, כי בשדה תמיד מתנוענעת השבולת, וכאן היא עומדת על עמדה, והצייר עמד וצייר צורת המחרישה, והפועלים ההולכים אחריה, והוטב למלך ולשרים, והערל הנ"ל נתן שוב דופי: מה שראוי להלוך בימין צייר הליכתו בשמאל, ונתבייש הצייר כך כמה פעמים, עד שבאחרונה צייר נערה המשרתת ומקשטת למלכה בחדר הפנימי, והאיש הנ"ל נתן גם כן חסרון, אז הכהו מכה רבה: איך אתה נותן דופי בנערות המלך בחדרי חדרים, שלא ראית מימיך אותם? והנמשל מובן ודפח"ח, מי שנתן דופי בשלומי ישראל, הם המקשטי הכלה העליונה מה שאין יודעים [הנותנים דופי] כלל ראויין לנזיפה ודפח"ח".

רבינו פתח שער התפלה בעולם:
רבינו נחמן מקוסוב נודע בעבודת התפלה המופלאה שלו, בבחינת: עמוד צלותהון דישראל, וכך העיד עליו רבינו הבעש"ט הק' זיע"א: שהוא פתח שער התפלה בעולם, ובגודל התלהבותו בתפלה היה זב דם מאזניו. וסיפרו על הנהגתו בחודש אלול, שאז נהג להתפלל ערבית בחדר סגור וחשוך, כשהוא מלובש בתכריכין, בכדי לעורר בקרבו יראה פשוטה. (כתבי ר' משה מידנר זצ"ל אות מד)

זאת ועוד, הבעש"ט התבטא על תפלתו, כי רק עד מקום שנסע, יודעים מה היא התפלה ובמקום שר' נחמן לא היה, אינם יודעים כלל מעלת התפלה ומשמעותה. שמורה בידינו עדות סופרו של הבעש"ט, הרה"ח רבי אלכסנדר שו"ב זצ"ל על כח תפלתו כי בשעה שהיה נאנח בתפלתו, היתה האנחה משברת את לב השומע, עד שהיה נדמה לו כי לבו נחתך לשנים. (שבחי הבעש"ט אות פד)

רבינו בנה בית מדרש בקהילת לודמיר, בו הנהיג את מנהגי הבעש"ט רבו, וכן נהג לעבור לפני התיבה, ותפלתו היתה עריבה ביותר, ועוררה את הציבור להתפלל בהתלהבות, וכך סיפר נכדו של רבינו, ושמו רבי שניאור, כי היה לו קרוב ששמו היה רבי יודל מטשידנוב ובשבת בבקר הלך למקוה עם קרובו רבינו, והמקוה היתה ליד בית המדרש, ובעוד שרבינו היה זריז ביותר, היה רבי יודל עדיין במקוה, ובינתים כבר החל בתפלת שחרית, וכשיצא רבי יודל מהמקוה, שמע את רבינו מזמר: האדרת והאמונה, ומרוב התלהבות לא המתין עד שילבש את החלוק העליון, אלא מיהר לרוץ לבית המדרש בכתונתו בלבד, ורקד שם קרוב לשעתיים, כתוצאה מההתלהבות שיקדה בו, כששמע תפלתו של רבינו. (שם אות פג)

רבינו הורה הוראה מענינת אודות גדר תפלה בהתלהבות, על יסוד דברי חז"ל (ברכות לא, א) רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הציבור, היה מקצר ועולה מפני טורח הציבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו, אדם מניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת מפני כריעות והשתחויות, וכך מביא בשמו הרה"ק רבי יוסף בלוך זי"ע אב"ד אלעסק בספרו "גנזי יוסף" (פרשת נח עמ' נג) "ושמעתי משם הרב החסיד המפורסם מורנו נחמן קאסוויר, שאם אדם מתפלל עם חברים שיש להם אהבה ואחדות, זה נקרא מתפלל ביחיד [כלומר בינו לבין עצמו] ואז מותר לך לעשות תנועות כפי התלהבות שלו, ולא בענין אחר".

על עבודתו הקדושה ביום הכפורים מסופר כי במשך כל היום הקדוש היה ניצב באותו מקום ללא שום תנועה, ובגלל זה היה זקוק במוצאי יום הכפורים לאמבטיה של מים קרים, בכדי לחמם את דמו שהיה מצונן מעמידתו יממה שלימה ללא נדנוד כלל, וכשהכניסוהו לאמבטיה סבל יסורים גדולים עד שהתעלף מחמת הכאבים הנוראים ובכדי להשיב את רוחו, היו מראים לו את האתרוג שהכין למצות החג, והחיה את נפשו בריח האתרוג. (כתבי רמ"מ אות מה)

רבינו מוכתר בפי צדיקי דורו בתואר "החסיד המפורסם". הגאון האדיר בעל ה"תבואות שור זצוק"ל העיד על רבינו "שהוא תמיד עם השי"ת". (שבחי הבעש"ט אות פה)

הגאון האדיר רבי מאיר תאומים זצוק"ל רבה של לוברטוב אביו של ה"פרי מגדים" זצוק"ל מביא את רבינו ומכתירו "המוכיח הגדול המנוח מוהר"ר נחמן ז"ל".

וז"ל בהקדמה לספרו "ברכת יוסף ואליהו רבא": שמעתי מהמוכיח הגדול המנוח מוהר"ר נחמן ז"ל אל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך ששם תנוס לעזרה, שעל ידי כן יפטר מכל וכל, אבל דע כמה דינין יעברו על ראשך טרם בואך שמה, שעה מעליו וכו', עיי"ש.

וראה ב"אמרי פנחס" שהרה"ק רבי רפאל מבערשיד זי"ע אמר שרבינו היה מוכיח לבניו "בני כאשר נאכל אנחנו כן יאכלו אותנו" – היינו שחלילה נתגלגל בבהמה.

וראה עוד בספרו "מאירת עינים" פרשת ויקרא "שמעתי מהחסיד מוהר"ר נחמן ז"ל" עיי"ש (נד, ב) מה שהוכיח לאחד שהתפלל במרוצה.

הנהגותיו הקדושות:
רבינו היה טמיר ונעלם בהנהגותיו המופלאות, ועליו ניתן לומר את הכתוב: בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו. (תהלים עז, כ), בהיותו הצנע לכת מחד ומאידך היתה עבודתו בהתלהבות עצומה בגלוי, ודרכו להוכיח רבים במשלים, וכך השיבם מעוון וזכו להתעלות במדריגות גדולות ביותר.

על מספר הנהגותיו ניתן לעמוד ממה שהעידו גדולי הצדיקים, תלמידי רבינו הבעש"ט הקדוש בספריהם.
וכך מוצאים אנו מה שכתב הכהן הגדול מפולנאה זי"ע בספרו "תולדות יעקב יוסף" (פרשת שופטים עמ' תרעט) "על דרך ששמעתי שהחסיד מוהרר"ן קסויר נתן לאיש אחד מדי שבוע בשבוע סך קצוב, עבור כשהיה בין אנשים להזכירו ברמז שלא ישכח שם הויה שיהיה נגדו תמיד ודפח"ח.

 ועיי"ש שהיצר הטוב נקרא כהן איש החסד לימין האדם, נגד היצר הרע שהוא לשמאלו, ודבר אל עם שמע ישראל, כי ייחוד קריאת שמע הוא סוד ד' אותיות הויה.
 וראה בספה"ק "תשואות חן" (פרשת צו, פ,) בשם רבינו הבעש"ט הק' זיע"א: על הפסוק אשרי  אדם לא יחשוב ה' לו עון, שפירש שהפסוק משבח ואומר, שאשרי אדם שהחטא אינו אצלו  בפועל ח"ו רק שמה שלא יחשוב ה' – זה לו עון, שבעיני עצמו שכחת המקום נחשב לו לעוון, עכל"ק.

גילוי נפלא מתגלה לנו בדברי הרה"ק רבי אהרן מז'יטומיר זי"ע בשם רבו סניגורן של ישראל ה"קדושת לוי" זי"ע בספרו "תולדות אהרן" (תחילת פרשת לך לך) אודות כוונת המצוה "שלא לגלח פאת ראשו, שבזה יזכור יראת העונש שפאה גימטריא פ"ו, כמו שם אלקים שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, ופאה שמצד ימין מורה על יראת הרוממות, שהוא גם כן מרומז בשם אלקים, ופאה שמצד שמאל מורה שיזכור יראת העונש, ובאלו שני פאות יזכור האדם תמיד שני יראות הללו כל היום, וכו', ועיי"ש אודות אהבה ויראה וכן יראה תתאם ויראה עילאה.

להלן הוא מציין "ולפי דרך הנ"ל שמעתי ממורי ורבי [ה"קדושת לוי"] שהצדיק קדוש וטהור הרב ר' נחמן קאסיוויר היה מכוין במה שהיה אוחז בפיאות ראשו כמה פעמים, וגם בהזקן [כצ"ל] שלו על כוונת הנ"ל, וסוד הזקן שמורה על י"ג תיקוני דיקנא לאו כל מוחין סביל דא המשכיל יבין ועיי"ש להלן בשם רבו שאמר על הצדיק ששכר לו איש שילך תמיד עמו ויזכירנו יראת השם, אמר מורי ורבי שזה כלל גדול בתורה יהי רצון שנזכה לעבודת השם באמת.

ב"שבחי הבעש"ט" (נ"ו) מביא שפעם אחת ראה אחד את רבינו כשנושא תבן שאלו ולמה תטרח עצמך במשא זה וכי אינך יכול לבקש מאחר לשאת משא זו, ענהו רבינו הרי התורה אמרה ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואחז"ל שמצוה לאדם לתת מזון לבהמתו, והאיך אתה רוצה שאכבד מצוה זו לאחר.

במחיצת רבינו הבעש"ט הקדוש:
כאמור היה הרה"ק רבינו נחמן מקוסוב, ממתנגדי הבעש"ט, ופעם אף הסביר כאמור לעיל, את תנגדותו שהיא נובעת משורש נשמתו, כי נשמתו היא בשורשה מנשמת שאול המלך, ואילו נשמת הבעש"ט היא משורש נשמת דוד המלך, וכמו שהיה שאול עוין את דוד, כך רבי נחמן מתנגד לבעש"ט, והגיעו הדברים עד כדי כך,  שהבעש"ט התבטא: הרב רבי נחמן רודף אחרי, ומכוין בנפילת אפים כונה שעלולה  לפגוע בנפשי, אבל לא יוכל בעזהי"ת להשיגני.

באחד הימים נמנו על רבי נחמן תלמידיו וביקשו ממנו כי מאחר שכל העולם נוסעים להבעש"ט, ומפליאים מאד בשבחו, מדוע לא תבואו לעמק השוה לתהות על  קנקנו, ונדע באמת עם מי, למה יהיה זה לנו למוקש, רבי נחמן נענה להם ונסע  למעז'יבוו, הבעש"ט קיבלו בכבוד גדול, לאחר קבלת הפנים הסתגרו בחדר מיוחד,  רבי נחמן פתח בשאלה: האם האמת היא שהוא אומר שיודע מחשבות בני אדם,  כשהבעש"ט אישר את דבריו שאלו אם כן מה אני חושב כעת, השיבו הבעש"ט הרי  המחשבה אינה נחה, והיא משוטטת בדברים רבים, פושטת צורה ולובשת צורה, רק אם יצמצם מחשבתו לחשוב דבר אחד יוכל לענות לו, כשעשה כך אמר לו הבעש"ט שכעת שם הויה במחשבתו, כשניסה רבי נחמן להמעיט את תפיסת המחשבה, בטענה כי מאחר שחייב אני לקיים: שויתי ה' לנגדי תמיד, אם כן אין חידוש בידיעתו, השיבו הבעש"ט כי הרבה שמות קדושים יש ויכול הוא לכוין בכל שם שירצה, ובכל זאת כיון בשם הוי-ה, כפי שאמר לו, ואז הודה לו רבי נחמן שהצדק עמו וכדבריו כן הוא ועבר לשיחה בסודות התורה. (שבחי הבעש"ט אות קפט)

לאחר קבלת מרות הבעש"ט, בשהותו אצלו במעז'יבוז, אירע שנגנב סוס מאחד הבעלי בתים, הלה פנה אל הבעש"ט שיגלה לו את הגנב, כי כל פרנסתו תלויה בנסיעותיו עם הסוס, כאשר הצביע הבעש"ט על הגנב, ונתן לו סימן שהרכיב פרסות לרגלי הסוס, בכדי שלא יוכלו להכיר את הפסיעות, הודה הגנב בגניבתו והחזיר את הגניבה.

רבי נחמן שנוכח לראות את רוח קדשו של הבעש"ט, הציע לו כי מאחר והוא עוסק בדרשות לפני ההמון, ועלה בידיו להחזיר רבים בתשובה, אם כן מוכן הוא לנסוע עם הבעש"ט, ובכך תצמח טובה גדולה, כי הבעש"ט יגלה לכל אחד מה שהוא רואה עליו, ורבי נחמן ידרוש לפניהם דברי כבושין ויחזירם בתשובה. על כך ענה לו הבעש"ט שלא יהיה להם אפילו מנין לקדושה וברכו, כי כולם יברחו מפניהם.

אמנם שאל אותו הבעש"ט אם רוצה הוא, הרי יגלה לו את סוד תפיסת המחשבה שיוכל גם הוא לראות ולהשיג כמותו, אך רבי נחמן סירב, וכששאלו בנו על סיבת סירובו היתה תשובתו: וכי חסר אני השגות, ובכלל למה לי להשיג מעלות מדריגות, ואיני רואה מה תהיה הנחת רוח להשי"ת מידיעתי, ולפיכך סירבתי לקבל מה שרצה הבעש"ט ללמדני, כי כל חפצי הוא רק לעבוד את השי"ת ולא שום רצון אחר. (כתבי ר"י שו"ב אות נז)

מדריגה גדולה שהעניק לו רבו הבעש"ט הק':
הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמרנא זי"ע כותב בספה"ק "נתיב מצותיך" (שביל ה', אות ד) "כמו שהיה להרב ר' נחמן קאסויר ששאל למרן, יודע אני בנפשי, שהוא צדיק גמור, למה אינו רואה ושומע כמוהו, והשיב אם תרצה אתן לך זה, והיה מה שהיה, עד שביקש ממרן שיטול ממנו", עיי"ש עוד.

תורת  אמת היתה בפיהו:
רבינו היה מגיד מפורסם ודרשן גדול, ודרכו להוכיח בצורה של משל, ואם כי לא חיבר ספר הרי דברי תורתו הובאו בספרי הכהן הגדול מפולנאה זי"ע "תולדות יעקב  יוסף" "בן פורת יוסף" "צפנת פענח" "כתונת פסים", וכן ב"מאור עינים" ו"תשואות  חן" ו"עמוד העבודה" ו"גנזי יוסף" ו"אהבת דודים" ו"נטיעה של שמחה" (להרה"ק רבי שמחה מזאלאזיץ זי"ע – שעלה לארה"ק עם עלייתו של הרה"ק רבי נחמן מהורדנקא זי"ע) ו"תפארת  עוזיאל" ו"אוהב ישראל" ועוד (בספר "תולדות יצחק" – נשכיז, ח"ב, בסופו הביא מכת"י בשם רבינו: מה שהשיב רבי שמעון  לחברייא בעינן שופר ברירו דמילה וכו' (זוה"ק אמור צט, א) "רבי אבא הוה יתיב קמיה דרבי  שמעון, אמר ליה הא זמנין סגיאין שאילנא על האי שופר, מאי קא מיירי,  ועד כאן לא  אתיישבנא ביה, אמר ליה ודאי האי היא ברירא דמלה", וכו'. ופירש רבינו דרצה לומר דברירו דמלה, היינו מלה ברורה לה' – זו שופר.).

תורתו מתברכת ויש שהיא מתפרשת בכמה גוונים, אותו רעיון מובא לפעמים בצורה אחרת, וננקוט לדוגמא מה שהביא ה"תולדות יעקב יוסף" (פרשת קדושים עמ' שע) "ולי נראה דנודע דאדם נקרא הולך, שצריך לילך ממדריגה למדריגה, מה שאין כן  המלאך נקרא עומד, וכמו ששמעתי בשם החסיד מוהר"ן קאסויר: אלה תולדות יעקב  יוסף (בראשית לז, ב) שצריך שיוסיף בכל יום שלימות ודפח"ח".

לעומת זאת  הובא הרעיון בשינוי "דנודע מ"ש בשם החסיך המנוח מוהר"ן: אלה תולדות יעקב יוסף, כי עקב ענוה שיוסיף תמיד במעלת השלימות, מה  שאין כן ההיפך מזה, בגובה אפו הוא חכם בעיניו שהוא מושלם, ואינו צריך להוסיף", כאן נעטף הרעיון ביסוד של ענוה, ובגנות הגאוה.

רוגז מביא לכל העבירות:
מצינו בחז"ל (קידושין מא, א) רגזן לא עלתה בידו אל רגזנותו "ואמרו בשם מוהר"ר נחמן קאסווער זללה"ה, שדקדק לשון: בידו, ותירץ כי נודע שבכל לילה בעת עליית הנשמות, כותבת היד כל מה שחטא האדם בזה היום, והנה אם היה לו לב רגז באותו היום, אינה כותבת היד אלא חטא רגזנותו, ואז אינה צריכה לכתוב יותר, מאחר דדא ביה כולא ביה, כי זה מביא לכל עבירות, וזהו: לא עלתה בידו, רוצה לומר: לא עלתה בידו לכתוב אלא רגזנותו". (מאור עינים – ישמח לב ברכות ד"ה אמר ליה אליהו)

כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו:
מרגלית טובה מתורתו ברוח התוכחה שהוכיח רבינו, מוצאים אנו בספרו של הרה"ק רבי עוזיאל מייזליש זי"ע מריטשאוול "תפארת עוזיאל" (שיר השירים עמ' עג), אותה שמע ממנו עצמו "ועל זה שמעתי בדרך רמז מפי איש קדוש וטהור ר' נחמן  קאסובר ז"ל [על הכתוב]: לא יראה לך חמץ וגו' (שמות יג, ז) ואמרו ז"ל (פסחים ה, ב)  שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים, ועל זה רמזה התורה שלא יראה כלל,  כי צריך לבער את הקוצים מן הכרם ועל זה אמרו בגמרא (שם) בלשון בתמיה, שלך אי  אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים. על אחר הוא מסתכל למצוא בו עוון כנ"ל: כל  הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו". (נגעים פרק ב' משנה ד').

בספה"ק "משמרת הקודש להרה"ק רבי משה מסטאנוב זי"ע מביא בשם רבינו  (מז, א) "שמעתי בשם החסיד ר' נחמן זצ"ל: אם אתה רוצה לשבח – שבח המקום, ואם  אתה רוצה לגנות – ספר בגנותך". והשוה לזה מה שהביא ה"תולדות יעקב יוסף" דבר זה,  בשם רבינו הבעש"ט הק' זיע"א, בתולדות יעקב יוסף (פרשת וישב קד, מ), וכן "בן  פורת יוסף" (סה, א), וראה בתולדות (שם) בהמשך דבריו, שהביא בשם רבינו, "כמו  ששמעתי מן מוהר"ן שהוא כלל גדול שלא יבלבל אותו שום ביטול, כי האדם יראה את  עצמו כאילו בשבילו נברא העולם, ואם היה יחידי בעולם היה סובר שהוא צדיק וחסיד  ישר נאמן, משא"כ עתה שרואה דבר מכוער בחבירו, יבין בדעתו שיש בו שמץ מנהו". והשוה לדברים המובאים למעלה.

תוכחת מוסר:
עדות על תוכחתו מביא ה"תולדות יעקב יוסף" (פרשת וירא עמ' סא) "עוד יש לומר כי שמעתי בשם מוהר"ר קאסוויר, שהוכיח לבני אדם שאינם מקיימין: שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח), גם בעוסקו בסחורה ומשא ומתן, וכי תימא איך אפשר זה וכו', הא בהיותו בבית הכנסת ומתפלל, אפשר לו לחשוב בכל מיני סחורה ומשא ומתן, הוא הדין איפכא נמי אפשר ודפח"ח".

העיקר הוא ענוה:
רבינו שהיה הצנע לכת והענוה היתה מהותו, קובע כי כל רצונו של השי"ת מאיש ישראל הוא שיתנהג בענוה, וכך מביא בשמו ה"תולדות יעקב יוסף" (תחילת פרשת חיי שרה עמ' סג) "וכעין זה שמעתי בשם החסיד מוהר"ן קסויר על הכתוב: מה ה' שואל מעמך (דברים י, יב), שיהיה במדריגת: ונחנו מה (שמות טז, ח) זה ה' שואל מעמך שיבוא למדריגה זו ודפח"ח.

 מאמר זה מתבאר במקום אחר (שם פרשת בא עמ' קנה) "כי יש ב' מדריגות וכל אחת נקראת מה,    א – מדריגת השפלות, וכמו שנאמר ונחנו מה. ב – מדריגת היראה הנקראת מה, הגם ששמעתי בשם החסיד מ' נחמן קסויר שהכל מדריגה אחת, וכך היא כוונת הפסוק: ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך – שתקנה מדריגת מה שהוא ונחנו מה, מכל מקום נראה לי שגם אם נפרש בפשוטה שהם ב' מדריגות, מכל מקום זה נמשך מזה, והכל בקנה אחד עולה" [ועיי"ש להלן].

מהראוי לציין כי אפילו אימרה של רבינו משמשת יסוד גדול בספרו של  ה"תולדות" ועל סמך האימרה ששמע "בשם ההסיד מוהר"ר רבי נחמן קסויר" על  הכתוב: אל תפנו אל האובות (ויקרא יט, לא) המפרש האבות מלשון הורים ואבות, ולא  כפשוטו, "כשאומרין מדוע לא ראית חסידות זה מאבי ומאבי אבי, ועוד אם הביא  משיח וכו' ודפח"ח" והיינו שלא יסתכלו על אלו המלעיגים על הנהגה טובה של  חסידות, מפרש ה"תולדות" את הכתוב: והשיב לב אבות על בנים (סוף מלאכי) "שאז  בימי אליהו – כשיבוא אליהו הנביא ידעו – האבות שלא עשו כהוגן, וייבחרו בדרכי הבנים שבחרו בטוב יותר". (תולדות יעקב יוסף, פרשת בא, עמ' קסג)

בין דברי התוכחה של רבינו מוצאים אנו פנינים יקרות, וכך מביא ה"תולדות"  בשמו (פרשת בלק עמ' תקעז) "כמו ששמעתי בשם המנוח החסיד מוהר"ן קאסויר, שאמר  למי שהוא צעיר לימים, עדיין לא נשכח ממך הנהגת עולם העליון" כלומר, הנך צעיר  לימים, ועליך לזכור את העולם העליון שלא מזמן באת משם, ולכן "על כל פנים אתה:  אל תפנו אל האבות וכו' ודפח"ח". [אין לך ללמוד ממעשים של אבותיך שאינם הגונים וראויים].

הנשמה האלוקית בעוה"ז – כבן מלך שלמרות שנמצא בבור  מלא הוא בתקותו שיעלה מהבור:
עוד מרגליות טובה ממשנתו של רבינו בצורה של משל, מביא הרה"ק רבי דובער מליובאוויטש זי"ע בספה"ק "דרך חיים" (שער התפילה אות לו) עה"כ (תהלים קז, י) "יושבי  חושך וצלמות אסירי עני וברזל", וזל"ק "שכל זה מדבר בנשמה האלוקית שיושבת בחושך וצלמות במאסר הגוף כנ"ל, והנה מבואר למעלה במשל הבן שיושב בבית האסורים, שכאשר יזכור על אביו, כשהיה בהיכלו כולו אומר כבוד וגדולה, וכל טוב היותר עליון, ועתה יושב בבור בעירום וחוסר כל ואסור בידיו ורגליו וכו' יתמרמר בנפשו ביותר ויבך בבכי גדול מאוד מאוד, אז יתעורר רוח האב הרחמן, דרוח אייתי רוח וכו' ובפרט אל בנו שמעצמו ומהותו נמשך וכו' ורחמי האב מרובים, ויצו חסדו להוציא הבן מן הבור בעת רצון וחסד וכו'. אך כאשר ישתקע ישיבת הבן במאסר ההוא לא יגיע לכלל התבוננות בעוצם ירידה כזו, וידמה לו שנולד מבטן אמו בבור הזה כאילו לא היה מלך מעולם.

וכידוע המשל בזה במלך ששלח לבנו בנעוריו לארץ מרחקים ששם דירת בני אדם למטה בעומק הארץ במערות גדולות לאורך ורוחב כמה מילין, ואין יודעים מאור השמש ותבואת ארץ כלל, רק שיש חלונות במערה עוברים כלפי מעלה בצמצום, ששם נשפע להם כל מזון ומחיה, לחם אפוי ובשר ודגים, ויין וכל לבוש הצריך, והיה עת מיוחד ביום שיתקבצו הכל לקבל השפע לחם ומזון מהחלונות, בלתי ידעו מאין בא להם זה, וירבו הימים באותו אופן, עד שנעשה להם כטבעיות ממש, ויולידו בנים ודור אחר דור, עד ששלח המלך את בנו לשם, וירא בשמחתם בכל מיני תענוגים, ובלתי יודעים מאומה, ושאלם מאין הלחם הזה, ומשיבים כך היא הבריאה בטבעיות וכו', ויאמר להם שחסרים אתם מכל טוב הארץ, ומאור השמש ותבואת הארץ, כי יש עולם ומלואו וכו', ויש בורא הכל ושליט בארץ, וילעגו לו וכו', וישב עמהם ימים רבים, והוא נאנח ומיצר על העדר האור, והמה תמהים מאוד עליו, ויבך מאוד מאוד, ובתוך הבכי לקח הכנור ונגן בשמחה וטוב לב מאוד, ונתמהו יותר, והשיבם, אתם בחושך הזה תשבו לעולם, כי לא ידעתם מן האור בתולדתכם מבטן, אך אני מצפה לישועה מאבי-המלך, שיוציאני מבור תחתית הזה לראות באור עולם ומלואו, ולפום צערא אגרא וכו', והנמשל עמוק הוא", עכל"ק.

זהירות מפניות:
חובת הזהירות מפניות ומחשבות לטובת עצמו, מודגשת בדבריו, וכך פירש את המשנה (אבות ג): המהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו. "שמעתי בשם החסיד מוהר"ן קאסויר דקשה איפכא הוה ליה לומר: המהלך יחידי בדרך – ולא המהלך בדרך יחידי – וביאר דקאי על איש ישר ותמים, ההולך בדרך יחידו של עולם רק שמפנה לבו לבטלה, שיש לו פניה קצת במעשיו שעושה, הרי זה חייב ודפח"ח. (תולדות פרשת ויקרא עמ' רעב-רעג)

השמחה בעבודת ה' – חיות לצדיקים:
כאמור היתה דרכו של רבינו לומר דרשות תוכחה בסגנון של משל, וכך מביא הכהן הגדול מפולנאה זי"ע בספרו "כתונת פסים" (פרשת אמור כ, ב) בשמו "דשמעתי משל בשם מוהר"ן קאסויר, למלך שעשה כלי שיר, שהיה כולל כל מיני שיר, וציוה לעבדיו שילכו עם כלי שיר זה, לפרסם כלי שיר זה, שלא נשמע כמוהו בעולם, וכן עשו, והלכו למדינה ובאו בחצר המלך שתכפו אבליו ר"ל וצווה לגרשם, עד שבאו למדינה אחרת למלך שהוצרך לכל זה. והנמשל מובן, כי שמחת עבודת ה' אצל הרשעים – שתכפו אבליו, שנקראים מת בחייהם, היא להם קוץ מכאיב, מה שאין כן לצדיקים שנקראים חיים". (ועיין תולדות יעקב יוסף פרשת שלח עמ' תקכ.)

הזהירות מצביעות היצר:
מצינו בחז"ל (זבחים פרק ה משנה  א): קדשי קדשים שחיטתן בצפון, ופירש רבינו, הובאו דבריו בספרו של הרה"ק רבי בנימין המגיד מזלאז'יץ זי"ע "תורי זהב" (פרשת דברים ד"ה רב לך סוב את ההר הזה) "דהיצר הרע מסית לאדם לעבירות חמורות, וכשהאדם צדיק וכובש אותו כמה וכמה פעמים, אז מתחיל להסיתו למצוות שהם באמת עבירות גדולות, כגון שמצוה למוסרו לעכו"ם או לביישו והדומה לו, או שמטיל בו פנייה דקה שאי אפשר להרגיש בה עד שיחקור אחריה בחקירות גדולות ואז ירגישה, ועל זה צריך הצדיק שלא להעלים השגחה זו ממנו אף רגע אחת, כמאמר החסיד (בחובת הלבבות) אתה ישן והוא ער לך, אתה מתעלם והוא משגיח עליך להטרידך פתאום משני עולמות.

וזה אמר: קדשי קדשים – שהם צדיקים גדולים, שחיטתן של היצה"ר השוחטן בצפון, היינו בדברים הצפונים כנ"ל, שיודע שלא יציית אותו בעבירות נגלות, מה שאין כן קדשים קלים, שהם המוני עם שהם קליי הדעת, שחיטתן בכל מקום, בכל עבירה הנגלית גם כן יכול לשוחטן", (ועיין תולדות יעקב יוסף סוף פרשת כי תשא, שהביא פירוש כעין זה, בשם רבינו הבעש"ט זי"ע).

פירוש נחמד של רבינו בספה"ק "אוהב ישראל":
"הרב הקדוש איש אלקים קדוש יאמר לו" בתואר זה מכתיר הרה"ק ה"אוהב ישראל" (פרשת תולדות ד"ה ורבקה אמרה) את רבינו, כשהוא מביא מתורתו של רבינו וזל"ק: ורבקה אמרה וגו' בנה לאמר וגו' שמעתי וגו' אחיך לאמר. להבין כוונת השני פעמים לאמר שבפסוק זה, "ושמעתי בשם הרב הק' אי"א קדוש יאמר לו מ' נחמן קאסווייר זלה"ה, דהנה מסתמא דיבורים של יעקב אבינו ע"ה ואמירותיו היו תמיד בלשון רכה כדרכן של צדיקים, דברי חכמים בנחת נשמעים, ודיבוריו ואמירותיו של עשו היה מסתמא בלשון מדברת גדולות כדרך דברי עתק בגאוה ובוז, והנה עשיו בודאי היה מתיירא מפני יעקב אע"ה שלא יעשה איזה תחבולה בחכמתו כדי שהוא יטול הברכות מאביו הצדיק, ולזה התחכם יצחק והשיא לעשו עצה הוגנת וטובה לפניו שלא יוכל יעקב לבוא בערמתו וחכמתו וליטול מאביו הברכות, היינו בעת שיבוא לפניו עם הצידה ידבר עמו בלשון רכה ובתחנונים בלשון יעקב, וזה יהיה סימן מובהק ליצחק לידע שעשו הוא המדבר, דמסתמא כשיבוא יעקב בתחבולותיו לפניו עם צידתו ולדבר עמו כאילו הוא עשו, ישנה טעמו ודיבורו לדבר גדולות בלשון עשו כדי שלא יבין אביו שהוא יעקב וידמה לו שהוא עשו ממש באמת. ועכשיו שמסר סימן זה לעשו שידבר דוקא בלשון רכה יתוודע ליצחק בבירור מי הוא המדבר, אמנם רבקה אמנו ע"ה ידעה מסימן זה כמאז וקדם, וטעמו של דבר, היות – שמעתי את אביך וגו', – לאמר, היינו שפקד עליו שבבואו לפניו עם צידתו ידבר עמו בלשון רכה שיהא לו ליצחק סימן מובהק לידע מי הוא המדבר, לזה תדבר גם אתה בלשון רכה ויסבור אביך שעשו הוא המדבר, כדי שתתקבל ממנו הברכות, עכ"ל הזהב של מוהרנ"ק ז"ל הנ"ל ודפח"ח". והרה"ק מאפטא מציין על דבריו: ושפתים ישק משיב דברים נכוחים.

הקב"ה חפץ בשוב האדם מדרכו הרעה:
 והרה"ק רבי זאב מז'יטומיר זי"ע בספה"ק "אור המאיר" (פרשת בחוקותי ד"ה ורדפתם את אויביכם) הביא דבר נפלא בשמו של רבינו על מאמרם ז"ל (שקלים ה, ה): מי שאבד חותמו ממתינין לו עד הערב "כי הנה שמעתי בשם הרב הגדול רבי נחמן מקוסאוי שביאר: כי נודע האדם נברא בצלם אלקים, ואך בצלם יתהלך איש הירא ועובד עבודת בוראו, מאיר על פניו חותמו יתברך, ובעשות אחת מעבירה אשר לא תעשינה, סר צלו מעליו, ומאבד חותם הקב"ה החקוק בצלם דמות תבניתו, האמנם אפילו כי כן דרכו יתברך לעבור על פשע, וכין ששב האדם ועוזב חטאיו, ורפא לו, ומתי שמודה ועוזב ירוחם, ומחזירין לו חותמו הנאבד ממנו, ואל יאמר האדם כיון שסר הצלם ממני, הרי
אני כעץ יבש ואבדה תקותי ח"ו, כי אם מגודל רחמנותו יתברך, ממתינין לו מבית דין של מעלה עד ערב, ירצה עד שישוב בתשובה גמורה, בשלשה בחינות ערב, המוגבל לזמן התשובה, ערב שבת הוא מרכז של כל ימי השבוע, ונותנין לו שהות כל שבעה ימים עד ערב שבת, וייתכן לו לתקן אז כל מה שעיוות כל השבת שעברה, ואם לא שב בערב שבת, עדיין יש לו תקנה וממתינין לו עד ערב ראש חודש, שהוא יום המרכז של החודש העבר, ויכול לתקן בזה היום פרטיות ימים של כל החודש שעבר, ומחזירין לו אז את חותמו להאיר זיו פניו בחותם אלקים, ואם עד אלה לא שב, עדיין יש תקוה, וממתינין לו עד ערב ראש השנה, שהוא מרכז של כל השנה שעברה, ויכול לתקן את עצמו ופרטיות ימי השנה, ומחזירין לו אז את חותמו הנאבד ממנו בסיבת חטאיו, כי כן דרכו יתברך לעבור על פשע, ולא חפץ במיתת הרשעים, כי אם בשובו מדרכו הרעה וחיה.

וזהו אשר שנו חכמים במשנה: מי שאבד חותמו – היינו חותם אלקים המאיר על פניו, מצלם אלקים אשר יהלך, ממתינין לו עד ערב – ירצה: ערב שבת, וערב ראש חודש וערב ראש השנה ודפח"ח.

וע"ע שלה"ק (סוף מסכת חולין) דיש חמשה "עירובין" ערב שבת, ערב ראש חודש, ערב ראש השנה, ערב יום הכיפורים, ערב הושענא רבא. וראה עוד בספה"ק "תולדות אדם" לפרשת תזריע וזל"ק "כי שבת אותיות תשב, וזה נרמז בהמשנה (שבת פ"א מ"י): ערב שבת עם חשיכה. כי בכניסת השבת צריך האדם להיות – עם חשיכה, היינו חשכות הלב בחינת תשובה", וכו' עיי"ש.

בנו הרה"ק רבי משה מקוסוב:
מזיו"ר נולד לרבינו בנו הרה"ק רבי משה זי"ע. אשר שמו נזכר בהערצה בספרי אבות החסידות, ומביאים מאמרות קדשו, כמו ב"אמרי פנחס" שמביא מה שאמר הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע בשמו, וכן הרה"ק רבי יעקב יוסף מאוסטרהא זי"ע מביאו ב"רב ייבי" על תהילים, והרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, ועוד.

להלן נביא כמה גרגרים מתורתו הק' של רבינו משה, ויהיו נא אמרינו לרצון, שזכות תורתו הק' תעמוד לנו לזכות ולישועת הכלל והפרט.

"מה שקורין ליום שלאחר יום הכיפורים "שם ה'," (בל"א: גאטס נאמען) אמר רבי פנחס מקוריץ משם הרב הגדול מו"ה משה בהרב מו"ה נחמן זצלל"ה, על פי הגמרא (בכריתות כה, א): אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום, חוץ מאחר יום הכיפורים, עי"ש. נמצא שהיום שאחר יום הכיפורים כל אדם הוא בבחינת צדיק, ואיתא בגמרא (בבא בתרא עה, ב): עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה והבן". (נופת צופים סימן קי, אמרי פנחס-החדש פרשת האזינו)

"ושמעתי מפיו בשם הרב רבי משה ב"ר נחמן קאסובער ז"ל ואמר דאיתא בתקונין (מט, ב) קדרותא וליצנותא מטחול אתנייהו. קדרותא הוא עצבות באה ג"כ מטחול כמו ליצנות, וסיפר שראה אדם אחד שאמרו עליו שהוא לץ גדול, והכירו שהוא עצב ומתהלך במרה שחורה מאוד. ועוד אמר (כנראה שאלו הם דברי הרבי ר' פנחס מקוריץ): תדע שבתשעה באב כשמדברים בני אדם זה עם זה – בכל דבר מתערב דברי שחוק, ודוקא מתערב דברי שחוק – ווערטלאך, כי אז שולט הטחול, לכן אני נזהר שלא לדבר כלל בט' באב עם בני אדם". (אמרי פנחס תשעה באב)

רבינו משה אמר בשם אביו רבינו נחמן שאל יטעו לחשוב פרוש המשנה "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" שכל אחד מובטח לו חלקו אף בלא עמל ויגיעה, שא"כ מה כל העמל והעבודה בעבודת ה' וכי כל אחד יכנס עם מנעליו לגן עדן, אלא המשיל הדבר לשר שהיו לו עבדים בני עניים והיה נותן להם חלקים באדמה לעבדם ולזרוע בהם, שמי שלא יזרע לא יהיה לו מה לאכול, אבל זר אף אם ירצה לעבוד שם לא יוכל כי אין לו חלק, וזה הפירוש כל ישראל יש להם חלק לעבוד עבור עולם הבא. אמרי פנחס בשמו. וראה שם עוד משל תוכחת מוסר שאמר הרה"ק רבי רפאל מבערשיד בשם רבינו לאחד ששקע בתאוות העוה"ז שהוא משול לצפור ששקוע בבוץ וכו'.

 "שמעתי מפי הרב ר' משה ב"ר נחמן קאסוייר ז"ל על מה שאמרו רז"ל ביום שנפקדה שרה אמנו נפקדו כמה עקרות עמה, אין הפירוש שנפקדו עמה כמה עקרות בו ביום, דאז אין מוכח שיתר הפקידות היא בזכות שרה, אלא הפירוש הוא ששרה אמנו פתחה את הצינור של פקידת עקרות, וע"י שנעשה נס גדול עמה, עי"ז אח"כ כשנפקדה כל עקרה עד ביאת המשיח הכל הוא ע"י אותו הצינור שפתחה שרה אמנו ע"ה". (רב ייבי תהלים פכ"ד ד"ה שא)

 "וסיפר (הרה"ק רפאל מבערשיד) מרבי משה רבי נחמני'ש ז"ל, שפעם אחת שבת רבי רפאל אצל רבי משה בשבת פרשת תרומה ואמר תורה על הפסוק: וזאת התרומה. ואמר על האותיות: ז' מרמז על כך וכך, וא' מרמז על כך וכך, וכן ת' מרמז על כך וכך, ואם הייתי רוצה לומר מהו ז' הייתי צריך לומר ז' שנים (או בנוסח אחר, לא הייתי יכול לאומרו בז' שנים)". (אמרי פנחס פרשת בא)

הרה"ק רבי אברהם דוב מחמעלניק זי"ע סיפר שבנערותו בעת שבא לזקינו הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף זי"ע אמר לו: אותי מל הבעש"ט ז"ל בפסוק 'ומל ה' א' את לבבך', בעת שאמר את הסליחות וכשהגיע לפסוק זה התעלפתי, ואותך מל רבי משה ב"ר נחמן מקוסוב ז"ל בפסוק (דברים יח, יג) 'תמים תהיה עם ה' א'! (אור הגנוז עמ' כא).

"שמעתי בשם הרב ר' משה בר"נ מלאדמיר, פתחו לי שערי צדק וכו' זה השער לה'. קאמר זה, ואינו מראה לי היכן הוא, וזה משמע מראה באצבע, ופירש, זה קאי אלמעלה: פתחו לי, קאמר זה הוא השער לה', לומר תמיד פתחו לי שער צדק". (זכרון זאת פרשת חוקת קכ, ב)

"כמו ששמעתי בשם הרב ר' משה בר נחמן ז"ל, שלא יתיירא האדם ממחשבות זרות ר"ל, כי כתיב: אנוכי ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים, שהיה מלא גלולים וטומאות והיו רוצים להחטיאנו ר"ל, שהיו מכניסים ללב בני ישראל מינות, ודאי לשבט לוי לא היו יכולים כלל כי ה' אתם והיה עונה להם תמיד וידעו והשיגו אותו באמת כידוע, ועולה הכל לרצון בעלמא תמיד, וליתר העם מה עשה הקב"ה, בניסים ונפלאות שעשה עמם הוציאם ממ"ט שערי טומאה שהיה בהם והכניסם למ"ט שערי קדושה, והשיגו וידעו הכל עד שהשיגו רוח הקודש ושרו הכל שירה אחת, וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כידוע".

וכן שם בהמשך הדברים "והנה גם לכל אדם רק העצה להתפלל אל ה' יתברך על הכל והוא עונה ומזכיר האמת בלי שום ספק כלל, וכבר הבטיח על זה הוא יתברך במה שאמר: וראית עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלקיך הוציאך מארץ מצרים. ממלא גילולים כנ"ל, בפירוש ר' משה בר"נ ז"ל". (שם משלי קמט-קנ)

רבינו משה מוזכר גם ב"מזכרת לגדולי אוסטרהא" שבשנת תק"כ ביקר באוסטרהא וכיבדוהו שם בכבוד גדול. רבינו משה היה מנגן על הפיוט לפרשת שקלים "אור פניך עלינו אדון נשא" ניגון שקיבל מאביו רבינו נחמן (ראה באמרי פנחס-החדש עמ' שכט). זכות רבינו משה תגן עלינו ועל כל ישראל.

 לרבינו נחמן היה עוד בן מזיוו"ש ולא ידוע פרטים עליו, אולם ב"אמרי פנחס" מובא אימרה בשמו בשם אביו רבינו בביאור דברי הגמרא בברכות דדוד המלך אמר שמרה נפשי וכו' עיי"ש.

מובא (שם) כי רבינו הבעש"ט הק' זיע"א נהג כבוד לרבנית מזיו"ש של רבינו נחמן ולפליאת התלמידים שלא שייך אשת חבר כחבר בזיו"ש, ענה: כיון שזכתה להיות אשתו כמה שנים ראויה היא לכבדה.

השתוקקותו לעלות למרום:
הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע סיפר מרבינו נחמן מקוסוב, שלא האריך ימים ונפטר בהיותו כבן ארבעים לערך, כי עבודתו היתה בכוחות גדולים, וכל ימיו היה מתפלל להשי"ת שיקחהו מהעולם הזה לפני שיזקין כי אז לא יהיה לו כח לעבוד את השי"ת כדרכו, רגיל היה לצעוק בקול גדול – בשפה המדוברת, עד שנשמע קולו בשוק: טאטיניו – אבא – איך וויל אהיים – רצוני לשוב לביתי – השמימה – ולפעמים קרא: קח אותי הביתה, משום שאני חושש שמא אתקלקל כאן בהיותי בעולם הזה. (אמרי פנחס שער ט אות לח)

עליית הנשמה של הבעש"ט להיכל רבינו:
רבינו הבעש"ט הקדוש עשה עליית נשמה, לאחר הסתלקותו של רבי נחמן  מקוסוב, ועלה להיכלות גבוהים עד שהגיע להיכל אחד שבו ישבו בעלי התשובה אותם החזיר רבי נחמן בתשובה בדרשותיו, והיו כולם אנשים גדולים ביותר, כאשר רצה  הבעש"ט להיכנס להיכל זה בכדי לראותם, לא רצו לפתוח לפניו את ההיכל באמרם  שהוא שייך לרבם רבי נחמן, ועליהם לשאול רשות הימנו, הלכו ושאלו את רבם כאשר הבעש"ט רוצה להיכנס להיכל, תשובתו היתה שאם הוא רוצה להיכנס מה טוב,  בכניסתו מצאו מאד חן בעיניו, והפצירו בו שיישאר עמם וכמעט שהסכים לכך, אך  לאחר מכן אמר להם שיהיה חלילה חילול השם בפני העולם שיאמרו שהבעש"ט מת  מיתה חטופה, וטענו לפניו שהרי מצינו בדוד המלך ע"ה שלא יכול מלאך המות לפגוע בו, ולבסוף אפחית דרגא ונפטר (עיין שבת ל, ב), ואף שלפני העולם היה בזה מיתה חטופה, כיון שנכתב המעשה אין בכך כלום, וכיון שישב עם תלמידיו הרגישו שזמן רב הוא מופשט, והתחילו לבכות ולצעוק מרה עד שנתעורר, והיה זה כמעט ברגע האחרון  שכבר הסכים להסתלק מן העולם. (כתבי ר"י שו"ב עמ' כב אות נח)

בספר "עטרת יעקב ישראל" מאמר ועליהו לא יבול מביא מכ"י ישן ספור מופלא עוד מעלייתו של הבעש"ט הק' זיע"א להיכל רבינו "בשבת קודש בין כסא לעשור שנת תקי"ז לפ"ק אחר סעודת שחרית הלך הרב החסיד זצלה"ה [הוא הבעש"ט] לישן שינת ש"ק כדרכו וכענינו. ומחברתו הטהורה מרת חנה זללה"ה גם הלכה לשכב על מטתה וכמו שעה ומחצה נתעוררה הצנועה משנתה מחמת ששמעה קול גדול מבעלה משנתו  וקמה והלכה בזריזות גדול למשכב בעלה וקראה בקול גדול ישראל ישראל וננער  משנתו ויאמר הנני ותאמר אליו למה צעקת בקול גדול ומשינה מה שלא שמעתי ממך  מעודי ומה לך היום כי נזעקת הלא שבת היום והשיב לה יפה עשית שנערת אותי  משנתי כי לולא זאת הייתי נשארתי מת על מטתי ולקח הרב הנ"ל מים לרחוץ פניו.
וידיו ואמר שיקראו לאנשי בריתו ואספרה להם מה שראיתי בעולמות עליונים כמו בהקיץ, מיד באו כולם כאחד אנשי שם גדולים ומפורסמים ואמר להם בזה הלשון, ידעתי כי בשבת בתפלת מוסף בלחש בהעלותי נשמתי לעולמות עליונים וכו', רציתי לראות את ידידי בחיר ה' החסיד ר' נחמן קאסיוור מה הוא בעולם העליון, בקשתי ולא מצאתי את שאהבה נפשי ושאלתי מעם יחודים להעלות נשמתי למקום מנוחתו של החסיד הנ"ל ולא הגעתי כי לא ניתן לי רשות, ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזק' ושמות הקדושים ולמה לא אזכה  לראות בעולם העליון מנוחת הצדיק הנ"ל ועשיתי שאלות ותשובות בשמות הידועים לי, והי' לי תשובה אם כה תעשה היחודים האלה אשר אתה מראה אזי תוכל לראות את  הצדיק הנ"ל וזה עשיתי היום ואראה כמו מראה נוראה ובאתי למקום חדש בעולמות העליונים ומימי לא ראיתי כאותן בנינים מפוארים מזהב ומפז ומאבנים טובות ויקרות נופך ספיר ויהלום והמה נכונים לכמה מאות בתי מדרשים גדולים מאוד במדה באורך ורוחב וגובה, ובכל ביהמ"ד מלאים תלמידי חכמים כל אחד ואחד מראהו כמראה מלאך אלקים, והם לומדים בתורה כל אחד לפי ענינו מקרא משנה גמרא ואגדה ומהם לומדים מופלגים לומדים סודות התורה ומהם אומרים תהלים ושירות ותשבחות המה לאלפים וריבי רבבות בכל בהמ"ד ונבהלתי מקול הקוראים כי קולם הולך למרחוק ושאלתי למי החמודות האלה והשיבו כי הוא להחסיד הנ"ל ידיד ה' בחיר ה' החסיד ה"ר נחמן קאסיוור ושאלתי איה מקום מנוחתו של החסיד הנ"ל ויקם זקן אחד נשוא פנים ואמר  לי אחוז ביד ונלך לביהמ"ד ששם יושב רבינו הקדוש ר' נחמן קאסיוור והיה כי באנו למחיצתו והנה כל הבית אש נוגה סביב צח ומצוחצח כמעט שכהתה עיני מראות עד ראיתיו פנים אל פנים ומראהו כמראה מלאך אלקים נורא מאוד לבוש לבנים מזהיר כזוהר הרקיע וטלית על ראשו מבהיק ומאיר מסוף העולם ועד סופו ואמרתי אליו למי כל החמודות האלה הנשמות שבכל החדרים ואמר לי אחי חביבי אלו הנשמות שתקנתי בחיים, נשמות שהיו צדיקים גמורים אך לא ידעו את השם לאמתו והורתי להם דרך הטוב והישר, יש מהם שהיו לומדים מופלגים וכפרו בתורת ד' והחזרתים למוטב יש מהם שהיו רשעים גמורים בעלי העבירה ובעלי תענוגים ובתוכחתי בדברים הטובים שאמרתי להם דרך כבוד בלא בזיון עד שהחזרתים למוטב, והם שאומרים תהלים ומשבחין ומפארים למלך אל חי, ואמר לי עוד אם תרצה להיות עמי בעולם הנצחי בעולם העליון הזה מסור נשמתך למלאך הידוע לך וישאר הגוף מת בעולם השפל ואולי יתגלגל זכות ע"י שיתגלה רצון עליון להושיע נדחים כי עד מתי קץ הפלאות ועוד תרוויח בזה שלא תראה מלאך המות וטעם מיתה לא תרגיש רק תשאר עמי ואז אני ושאר נשמות צדיקים נולך אותך למקום המוכן לך ונהיו חבירים גם בעולם הנצחי אמרתי לו מה אעשה ונפשי חשקה להיות נרקב בארץ ישראל כי משם יש לנשמה עליה גדולה כידוע, ואמר לי דע שתמות בחו"ל כי כך שמעתי כמה פעמים בישיבה של מעלה והטעם אין לי רשות לגלות מאחר שנשמתך קשורה בגופך, כי גם עלי נגזר מטעם הכמוס למות בחו"ל ואם תמסור את נשמתך כנ"ל אזי אודיע לך כל הנ"ל, כששמעתי הדברים היוצאים מפיו הקדוש נפשי חשקה מאוד למסור נשמתי למלאך הידוע אך היו לי געגועים על בני יחידי ובתי יחידתי למות בלא צואה והנהגה להגיד להם מה שיקרא באחרית הימים, והיה מלחמה גדולה במחשבתי איך לעשות ככל הנ"ל או פקודת כל אדם יפקד עלי שלא אמות פתאום כאחד הריקים ומה מאוד היו לי געגועים על בני גילי לפרוש מהם בלא סדר והנהגה חזי מה עמא דבר, וכאשר שמע החסיד מענה פי והפציר בי למאוד מאוד וצעקתי בקול מר ובבכיה גדולה על פטירתי מאשתי ובני ובתי ונכדי ובפרט מאנשי גילי, אמנם עדיין היתה נשמתי קשורה בגופי ואם לא שזוגתי תחי' העירה אותי משנתי כבר היה בדעתי לעצת הצדיק הנ"ל ולפעול כנ"ל אך מגודל צעקתה חזרה נשמתי לגופי".
אין בידינו פרטים על תאריך הסתלקות רבינו נחמן מקוסוב,  כמובא לעיל נסתלק בשנת הארבעים לחייו. וכפי הנראה הוא לפני שנת תק"ו, מכיון  שב"משמרת הקודש" לרבי משה מסטאנוב זי"ע מזכיר את רבינו בברכת המתים "ז"ל" וספר זה  נדפס בשנת תק"ו. אבל הפרטים המדוייקים אין בידינו, אך כאמור נסתלק בחיי הבעש"ט, וזכה להתעלות ברום המעלה כשרפי עליון, ומי יתן ותעמוד לנו זכותן וזכות תורתו וצדקתו להיושע בישועת עולמים מתוך נחת והרחבה אכי"ר.
(ע"כ מתוך ספר "אור יקרות" מאורי החסידות חלק ד' להרה"ח הרב שלום חיים פרוש זצ"ל)

(מתוך ספר "הבעש"ט ובני היכלו" להרה"ח הרב בצלאל לאנדוי זצ"ל)
רבי נחמן מקוסוב. התנהג בחסידות עוד לפני התקרבותו אל הבעש"ט, והוא הצטיין בהתלהבות בתפילה. עליו מסופר ב"שבחי הבעש"ט: "כשר' נחמן גנוחי גנח בתפילה, משברת לב השומע ודומה לו כאילו נחתך לשנים", וכאשר אחד מהחבורה, ר' יודל מטשידנוב, קרובו של רבי נחמן, שמע את ר' נחמן מזמר "האדרת והאמונה"  "נתלהב ורץ לביהמ"ד ורקד שם ערך ב' שעות".

רבי נחמן, שהיה כנראה סוחר או בעל אחוזה ("היה מחזיק כפר אחד ופעם עבר דרך ק"ק זאלראווע עם סחורה") היה נוהג לשאת בעצמו תבן על כתפיו להאכיל את בהמותיו משום צער בעלי חיים כדברי חז"ל: "ונתתי עשב לבהמתך" ורק לאתר מכן – "ואכלת ושבעת".

הוא היה מתפלל על פי דרך הקבלה וליכד סביבו בעת מגוריו באפטא ובלודמיר, עוד לפי התקרבותו לבעש"ט, וייתכן גם לאחר מכן, חבורה קטנה של חסידים ואנשי מעשה, וממקום מושבו היה מקיים קשר עם יתר בני החבורה. בעל "שבחי הבעש"ט" מספר עליו ש"היה מחזיק כפר אחד, והיה שולח לעיר אל בני החבורה קדישא לכל אחד ואחד מה שצריכים לתקן בזה העולם מחטאיו, והיה הכל אמת, אך שחרה להם מאד על הנביאות, שכן היה תנאי ביניהם שלא יתנבא שום אחד מהם, ורצו לשלח אחד מהם לשאול מה זה", וה"מוכיח", רבי יהודה ליב מפולנאה, ששימש כמלמד לבניו של רבי נחמן, נבחר לשליחות זו.

יראתו היתה כה גדולה, שבימי אלול היה מתפלל בחדר חשוך ומתלבש בתכריכין בשעת תפילה, כדי להמשיך עליו יראה פשוטה, וכך פתח שערי תפילה, והבעש"ט אמר עליו שהוא שפתח שערי תפילה בעולם. בעת התפילה "היה מתפלל בכח עד כדי כך שדם היה נוטף הימנו. במוצאי יוהכ"פ היה מתעלף לאחר שעמד על רגליו כ"ו שעות רצופות, אולם בריח אתרוג של מצוה החיו את נפשו".

כן נמסר עליו "בנה שם ביהמ"ד על המים ממש והמרחץ היה  סמוך לבית המדרש, והלכו בשבת בבוקר למקוה".

בראשונה נמנה ר' נחמן על המתנגדים לבעש"ט, עד כדי כך שהבעש"ט היה אומר "מוהר"ן רודף אחרי להמיתני", בעל "שבחי הבעש"ט" מוסיף בסוגריים (וכידוע יש כוונה בנפילת אפים להרוג השונא), אבל לא ישיגני בעז"ה. בהמשך דבריו הוא מסביר גם את הרקע הרוחני לכך "ושמעתי שהבעש"ט היה מנשמת דוד המלך, והרב מוהר"ן היה מנשמת שאול המלך, בגלל כן היה עוין את דוד כל הימים".

"פעם אחת ראה הבעש"ט שהרב מוהר"ן פוסע לדרכו, ונסע הבעש"ט ג"כ אחריו, בכדי שיבוא מוהר"ן לאכסניא קודם שבת ויהיה הוא אורח אצלו, ולהרב מוהר"ן לא יהיה דגים על שבת – – – ". כשראה ר' נחמן מקוסוב שהבעש"ט רודף אחריו עיקם את הדרך בארחות עקלקלות "ונסע יומיים בלא דרך ובלתי שום כפר, אולם הבעש"ט הכיר דרכו ונסע אחריו".ביום חמישי לפנות ערב הגיע ר' נחמן לכפר אחד, שם דר יהודי בודד, והלה מסר לו שאי אפשר להשיג כאן דגים כי "המקום רחוק מן נהרות מכל צד ערך עשרים פרסאות או יותר", אולם ר' נחמן גילה כחו הפלאי והעלה דגים מבריכת המים שהיתה במקום, כך שיכול היה להקביל פני הבעש"ט בשמחה ולומר לו: "בעזרת השם יש לי דגים על שבת".

עוד לפני התקרבותו, גם בתקופה כשהיו צהובים זה לזה, שמר רבי נחמן על כבודו של הבעש"ט ובשעה שר' נחמן שמע ממקורביו "שהיו מדברים סרה על הבעש"ט, היטב חרה לו עד מאד", בציינו שניגודי הדעות בינו ובין הבעש"ט, הרי הם מעין חילוקי הדעות בין השרים על שיבוץ מרגלית בכתרו של המלך, ואין להמוני העם להתערב בדבר. "המחלוקת שבינינו היא מחלוקת ישנה, שהיתה בין שאול ודוד המלך, ואחר זה בין הלל ושמאי ואיך אתם יכולים להכניס ראשכם בזה".

ימים רבים לאחר שנתגלה אורו של הבעש"ט, כאשר התיישב במעז'יבוז', ור' נחמן עדיין לא ביקר אצלו, באו תלמידיו של ר' נחמן והציעו לרבם "מה זה שכל העולם נוסעים להרב הבעש"ט, מפליאים מאד בשבחו, מדוע לא תבואו לעמק השווה, לתהות על קנקנו ונדע האמת עם מי, למה יהיה זה לנו למוקש?". ר' נחמן נענה להצעתם ונסע לק"ק מעז'יבוז' להרב הבעש"ט, וקיבל אותו בכבוד גדול. הבעש"ט ורבי נחמן הסתגרו בחדר מיוחד והוציאו כל איש מעליהם, ולאחר שהבעש"ט גילה את כחו לעיניו, הודה רבי נחמן "שכדבריו כן הוא, ואחר זה דברו בסודות התורה".

רבי יצחק אייזיק מקאמארנא מספר כי רבי נחמן שאל את הבעש"ט "יודע אני בנפשי שאני צדיק גמור, מדוע איני רואה ושומע (- כרוזין של מעלה) כמוהו". הבעש"ט "נעתר לבקשתו והעניק לו את המדרגה, אולם לא יכול היה לסבול זה, והיה מה שהיה עד שביקש ממרן שיטול ממנו, כי המדרגה הוא אהבתו ויראתו ודביקות אמת, ואהבת ישראל באמת, וקבלת היסורין באמת, ולשמוע חרפות ובזיונות ולשתוק ולקבל באהבה, אלו הן מדרגות שמיעה וראיה".

מסורת בידי חסידים כי לאחר שרבי נחמן ראה את כוחו הגדול של הבעש"ט, הציע לו: "ניסע יחד בעולם, ונעשה טובה לעולם. אתם תראו ואני אומר להם דברי כיבושין, ונעשה בעלי תשובה והעולם כולו יהיה זכאי", אולם הבעש"ט השיב לו: "לא יהיה לנו מנין לברכו וקדושה, כי כולם יברחו מאתנו". הבעש"ט הציע לו מצדו ללמד אותו "כיצד לתפוס המחשבה ולראות הכל", אולם רבי נחמן סירב וכאשר נשאל ע"י בנו מדוע דחה את הצעתו של הבעש"ט השיב "כלום השגות חסרות לי? נשלחתי לעשות רצון קוני כמו שהנני, ואיני חפץ לשנות סדרי בראשית".

מעמדו של רבי נחמן, כאחד מבני עליה בחבורת הבעש"ט, שמור לו בתולדות החסידות, והדבר בא לידי ביטוי בסיפור אחד מפי הבעש"ט, כי בכל שבת ושבת, לתפלת מוסף, כשנשמתו היתה עולה ביחודים, היו "מראים לו עולמות עליונים" אולם "היו לו געגועים לראות את ידידו בחיר ה' החסיד ר' נחמן קאסווער מה הוא בעולם העליון". לאחר מאמצים "שאלות ותשובות – – – ויחודים – – –
ואראה כמו מראה נורא, ובאתי למקום חדש בעולמות העולמות, ומימי לא ראיתי כאותם בנינים מפוארים מזהב ומפז ומאבנים טובות ויקרות, נופך ספיר ויהלום, והמה נכונים לכמה מאות בתי מדרש גדולים מאד – – – ובכל ביהמ"ד מלאים תלמידי חכמים – – -, והם לומדים בתורה כל אחד לפי ענינו מקרא משנה גמרא ואגדה, ומהם לומדים מופלגים, לומדים סודות התורה, ומהם אומרים תהילים ושירים ותשבחות – – – ושאלתי למי החמודות האלה, והשיבו לי כי הוא להחסיד הנ"ל ידיד ה' בחיר החסיד הר' נחמן קאסיווער".

ר' נחמן הציע לו לבעש"ט להשאר אתו בעולם הנצחי "וישאר הגוף מת בעולם השפל, ואולי יתגלגל זכות ע"י שיתגלה רצון עליון להושיע נדחים, כי עד מתי קץ הפלאות, ועוד תרויח בזה שלא תראה מלאך המוות, וטעם מיתה לא תרגיש רק תישאר עמי, ואז אני ושאר נשמות צדיקים נוליך אותך למקום המוכן לו, ונהיה חברים, גם בעולם הנצחי", אולם הבעש"ט דחה את הצעתו בציינו "ומה אעשה ונפשי חשקה להיות נקבר באר"י" – – – לאחר שר' נחמן גילה לבעש"ט כי נגזר עליו למות ולהקבר בחו"ל, נימק הלה את סירובו "למות בלי צוואה והנהגה", וכן הטעים את געגועיו לבני משפחתו ולתלמידיו  "לפרוש מהם בלי סדר והנהגה".

לפי נוסח אחד הופתע הבעש"ט לראות את ההיכל המפואר שבו התכנסו כל בעלי התשובה שהכירו את בוראם ע"י רבי נחמן. הבעש"ט גילה נכונות להענות לבקשתו ולהשאר אתם, ואם כי הביע פקפוקים "מה יאמרו העולם עלי, הבעש"ט מת מיתה חטופה", טענו הם כלפיו: "וכי אתם תשגיחו על דברת בני אדם בעולם השפל". בסיום חילופי הדברים נענה להם הבעש"ט: "נצחתוני", והחל להתכונן להשאר ביניהם, אך בינתיים הבחינו התלמידים שלו עלי אדמות בפניו המשתנות של הבעש"ט, והרימו קול צעקה וכך נתעורר הבעש"ט ונשאר בין החיים.

חידושי תורתו של רבי נחמן מובאים בספרי תלמידי הבעש"ט וכן בספר "נטיעה  של שמחה" לר' שמחה מזלאזיץ, שעלה לאר"י יחד עם רבי נחמן מהורדנקא ורבי מנחם מנדיל מפרעמישלאן, בספר
"עמוד העבודה" לרבי ברוך מקוסוב, בספריו של רבי בנימין מזלאזיץ  וכן בספר "תפארת עוזיאל" לר' עוזיאל מייזליש.
(ע"כ מתוך ספר "הבעש"ט ובני היכלו" להרה"ח הרב בצלאל לאנדוי זצ"ל)

(מתוך קובץ "נחלת צבי" קובץ י"ח, כסלו תשע"א להרה"ח ר' מנחם מענדל ויזניצר שליט"א)
 הרה"ק רבי נחמן מקאסוב זי"ע היה מהמאורות הגדולים אריות שבחבורתא קדישתא, מראשוני  גדולי תלמידי הבעש"ט הק' שהתקשר אליו בתחילת התייסדות החסידות יחד עם הרה"ק – רבי משה מקיטוב, רבי נחמן מהורודענקא, רבי אברהם גרשון מקיטוב, רבי יהודא לייב פיסטינר מקאלאמייא, רבי זאב וואלף קיצעס, רבי דוד פירקוס ממעזבוז ועוד כמה יחידים שרובם ככולם היו מגדולי חכמי הקלויז המפורסם שבבראד.

 הרה"ק רבי נחמן מקאסוב זי"ע היה אחד מאלו המיוחדים שבחבורה קדושה זו, אף שנסתלק עוד ממש בתחילת תקופה זו – בשנת תק"א, בכל זאת תורתו שיטתו ודרכו בקודש נשתמרו לדור דורות, הודות לבני גילו שהנציחו אותו בספריהם הקדושים, כגון: תורי זהב מרבי בנימין מזאלאזיץ זי"ע, גנזי יוסף מרבי יוסף אב"ד אלעסק, רב פנינים מאירת עינים מרבי מאיר תאומים מלבוב, משמרת הקודש מרבי משה מסטינאב, תפארת עוזיאל מרבי עוזיאל מייזליש, מאור עינים מרבי מנחם נחום מטשערנוביל, עמוד העבודה מרבי ברוך מקאסוב, ובפרט רעו וידידו האהוב הכהן הגדול הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה זי"ע בספרו "תולדות יעקב יוסף" ובשאר ספריו הקדושים שמזכירו עשרות פעמים. מקודם ישב בעיר לודמיר "בנה שם ביהמ"ד על המים ממש, והמרחץ היה סמוך לבית מדרשו" (שבחי בעש"ט), אח"כ התיישב בעיר קאסוב, אשר על שמה נתפרסם עד היום. הרה"ק רבי נחמן זי"ע לא האריך ימים ר"ל, ונפטר בערך כבן ארבעים שנה (אמרי פנחס),
וידוע הסיפור הנפלא באריכות, כי בשנת תקי"ז בעת עליית הנשמה הנפלאה של מרן הבעש"ט הק' זי"ע ראה את הרה"ק רבי נחמן מקאסוב זי"ע בהיכל קדשו בגנז"מ וכל המשך הסיפור באריכות.

 הפרטים האישיים עליו, שם אביו, יום פטירתו, מקום קבורתו וכו', היו לוטים בערפל, ברם מגלגלים זכות ע"י זכאי – ה"ה מכון שפתי צדיקים בירושלים שפרסמו בגיליונם האחרון שהו"ל, מספר תצלומי מצבות מקוריות שצולמו לפני מלחמת העולם הראשונה, בעוה"ר המצבות אינם קיימות כיום. בין המצבות האלו נמצא רשום – כי בעיר מעזריטש הוא מקום מנוחתו של הרה"ק רבי נחמן מקאסוב זי"ע, המצבה הייתה בנויה מעץ כסגנון מצבת הבעש"ט העתיקה במעזבוז, וז"ל המצבה:
פ"נ,
הרב הגאון המאור, בוצינא קדישא אספקלריא המאירה,
מורינו ר' נחמן בהמנוח מורנו ר' יהושע זלה"ה,
נפטר זיין ימים לחודש [מנח]ם
אב תק"א לפ"ק – ע"כ.
  
 מובא בכתבי הגה"ח רבי יוסף לעווינשטיין מסעראצק זצ"ל (מודפס בקובץ "נחלת צבי" גליון י"ד עמוד קע"ב אות ג') – וז"ל: הה"צ ר' נחמן מקאסיב, הביאו דודי זקיני הה"ק מאפטא בס' אוהב ישראל (פר' תולדות עה"פ ורבקה אמרה ליעקב בנה לאמר). ואחיו הרבי יעקב מקאברין, אבי הה"ק מ' אהרן מקארלין – עכ"ל.

 כלומר שהרה"ק רבי נחמן מקאסוב זי"ע היה דודו של הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין. הדבר הוא חידוש גדול בלתי ידוע כלל בתולדות קארלין.

 כפי שידוע ומפורסם אביו של הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין היה נקרא רבי יעקב מקארלין, שבא מעיר יאנווע, ובמפקד שנת תקכ"ב בעיר קארלין, הוא נזכר שגר סמוך לביהמ"ד.

כמו"כ ידוע שרבי יעקב הנ"ל היה לו עוד בן בשם רבי משה מקאברין (אחיו של רבי אהרן הגדול) שנטמן בלודמיר קרוב ונראה לרבו הרה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע.

לפי כת"י הנ"ל, שנקרא (גם) רבי יעקב מקאברין, א"כ מובן למה בנו רבי משה נקרא "מקאברין" – כנראה ששם נולד ו/או נתגדל, וגם נודע לנו שם סבו של הרה"ק רבי אהרן הגדול זי"ע – הוא רבי יהושע, כיון שהיה אחיו של הרה"ק רבי נחמן מקאסוב זי"ע, שלפי נוסח מצבתו היה שם אביו – רבי יהושע.

 יש לעורר – כיון שהרה"ק רבי נחמן מקאסוב זי"ע שישב מקודם בעיר לודמיר (עיין שבחי בעש"ט הנ"ל) ונקבר במעזריטש, ואחיו רבי יעקב גר בקארלין או קאברין – א"כ אולי הוא (רבי נחמן) בכלל לא שייך לעיירה קאסוב שבגליציה (כמו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאסוב בעל אהבת שלום זי"ע והרה"ק רבי ברוך מקאסוב זי"ע בעל עמוד העבודה), רק הוא מעיר קאסוב שעל יד מדינת ליטא, שהוא סמוך ונראה לקארלין וקאברין ואפילו למעזריטש יותר קרוב, מאשר קאסוב שבגליציה, (ידוע שגם בליטא יש עיירה קאסוב, גם החזון איש זצ"ל היה מעיר קאסובא שבליטא), – כל זה הוא השערה בעלמא בלי יסוד ובסיס.
(ע"כ מתוך קובץ "נחלת צבי" קובץ י"ח, כסלו תשע"א להרה"ח ר' מנחם מענדל ויזניצר שליט"א)