Ozaryntsi (Ukrainian: Озаринці; Russian: Озаринцы, translit. Ozarintsy; Romanian: Ozarinet; Yiddish: אַזאַרעניץ, translit. Azarenits) אוזארינץ (ברומנית : .Ozarinet עיירה במחוז מוגילב ,(Moghilev) כ 13 ק"מ מעיר-המחוז.
הצבא הגרמני-רומני כבש את אוזארינץ במחצית חודש יולי 1941
לפני מלה"ע ה 2 ישבו ב אוזארינץ כ 1000 יהודים, ששימשו בעלי מלאכה ופועלים חקלאיים בקולחוז המקומי. מהם שנטשו את המקום עם פרוץ המלחמה בעיקבות הצבא האדום הנסוג, ומהם ,שגורשו או נרצחו. בעיירה נותרו כ 300 יהודים שהסתתרו אצל נוצרים אוקראיניים, עת שיחידות ה-ס.ס. ערכו מעשי טבח באזור. לאחר מכן שבו לבתיהם.
בסוף חודש יולי 1941 הקימו השלטונות הרומניים מחנה ריכוז בעיירה והכניסו בו מספר קבוצות יהודים שגורשו מבאסאראביה. המגורשים הוחזקו במקום זמן קצר בלבד, כי מ אוזארינץ נשלחו ב 2 באוגוסט למהנה סקאזינץ .(Scazinet) משם גירשום הגרמנים שוב בחזרה אל מעבר לדנייסטר מערבה, וב 21 באוגוסט הכניסום השלטונות הרומניים למחנה הריכוז ב-ורטוז'ן (Verlujenl) שבבאסאראביה
לאחר חידוש הגירושים אל מעבר לדנייסטר מזרחה נאספו בעיירה כ 800 מגורשים. מהם היו כ 100 יהודים יוצאי בוקובינה ובאסאראביה ,שהובאו למקום בראשית אוקטובר 1941, לאחר שהוחזקו במחנה אדינץ (Adinet). כעבור חודש נשלחו למקום עוד 500 יהודים ממחוז דורוהוי .Dorohoi 200 יהודים נוספים מדורוהוי, שפוזרו בין הכפרים הסמוכים : קוניווה (Coniva) ובארשאוץ נמלטו לאחר זמן מה משם ל אוזארינץ, מאחר שלא יכלו לעמוד בתנאי המצוקה ההמורים ששררו באותם המקומות.
רוב היהודים, שבאו ממחוז דורוהוי – מוצאם היה מן העיירות מאוון ודאראבאן (Darabani) אוזארינץ היתה בתחום פעולתה של תחנת הז'אנדארמים הרומנית בוינדיצ'ן ,(Vindiceni) בריחוק של 8 ק"מ. באוזארינץ חנתה גם מיליציה אוקראינית. בעיירה לא הוקם גיטו, ולא הונהגה עבודת כפייה. המגורשים. שהובאו ל אוזארינץ באוקטובר 1941, שוכנו ברפת הקולחוז לשעבר. אלה שבאו לאחר מכן, השתכנו בבתי היהודים המקומיים, 20–15 נפשות בחדר אחד. אחרים התגוררו בבתיהם של נוצרים.
במגפת טיפוס הבהרות, שהשתוללה בחורף הראשון, נספו 150 נפש, במיוחד מבין אלה שאוכסנו ברפת. השלטונות אסרו את קבורתם בבית העלמין היהודי במקום, וגוויותיהם היו מוטלות בשדות, טרף לכלבים.
עם שוך המגפה עברו כ 50 איש ל-וינדיצ'ן, שם מצאו עבודה בבית החרושת לסוכר.
בעלי מקצוע מכרו את בגדיהם, קנו כלי עבודה והחלו עובדים אצל האזרחים המקומיים תמורת מצרכי מזון. רובם נדדו עד לכפר הסמוך סרבריה (Serebrie) במרחק כ 10 ק"מ מאוזארינץ, שבו מצאו עבודה ביתר קלות. שם עבדו ואוכסנו, ולא היו באים ל אוזארינץ אלא פעם בשבוע ימים, כדי להביא מצרכי מזון לבני משפחותיהם. בכך הסתכנו סיכון רב, כי המעבר ממקום למקום היה כרוך בעונש מוות. גם הילדים עמלו למען השגת מנות אוכל, ועבדו כרועי צאן ובקר אצל האיכרים.
אולם רבים מן המגורשים באוזארינץ היו עניים ומחוסרי כול, כי במידה שהביאו מבתיהם רכוש כלשהו, נתדלדלו במחנות בבאסאראביה שבהם הוחזקו כל ימי הקיץ. בניסיון שלא לגווע ברעב, לא נותר להם אלא לחזר על הפתחים של הנוצרים המקומיים. רובם היו אנשים רחמניים ועזרו למגורשים, אך היו ביניהם ששיסו את כלביהם ביהודים.
היהודים ב אוזארינץ הקימו ועד שבראשו עמד אחד ממגורשי סאוון. כאשר ההל מגיע סיוע מוועדת העזרה בבוקארשט, בדצמבר 1942, ארגן הוועד בית תמחוי למחוסרי כול, אולם המוסד לא האריך ימים.
בינואר 1943, כשביקרה בטראנסניסטריה משלחת של ועדת העזרה בבוקארשט (ע"מ), קיבל ראש הוועד היהודי באוזארינץ רשות להיפגש אתה במוגילב, ושם נמסר לידו סכום כסף, שאיפשר לו לפתוח את בית התמחוי מחדש.
באביב 1943, כאשר נלקחו אנשים מטראנסניסטריה כולה לבניית הגשר על הבוג בידי הגרמנים, נשלחו לשם גם מספר יהודים מאוזארינץ. הם אולצו להשאיר את בני משפחותיהם במקום ללא כל עורה, ועבדו בטריהאטי ,(Trihati) מחוז אוצ'יאקוב ,(Oceacov) עד למארס 1944.
לפי הסטאטיסטיקה של המשלחת מבוקארשט נמצאו בימי ביקורה ב אוזארינץ 850 יהודים: 300 מקומיים ו 550 מגורשים. מלבדם היו במקום גם 44 יתומים. רוב המגורשים היו ממחוז דורוהוי, והוחזרו לרומניה בדצמבר 1943 (ע"מ). יתר המגורשים – לפי סטאטיסטיקה של הז'אנדארמים : 47
מבוקובינה ו 40 מבאסאראביה נשארו באוזארינץ עד למארס 1944, כאשר כבשו הכוחות הסובייטיים את האזור.
…
אנחנו סוטים מהכביש ופונים לדרך צדדית ובשלט כתוב – ״אוזרינץ״.
זה המקום היחיד שאני זוכר לטובה ממסע המוות שהלכנו בו. במרכז הכפר עברנו בצד שולחנות, עליהם דודים ענקיים עם מרק חם , ומאחוריהם נשות
יהודי המקום שהושיטו לכל מגורש צלחת מרק… בשומען שקרב מסע מגורשים, הן נטלו יוזמה והכינו מרק. מזה יובל ועוד ארבע שנים, כל אימת שאני רעב, אני חש טעם אותו מרק נפלא…
אביגדור שחן 'חזרה אל ילדות אבודה'