אוֹסְטִיָה

אוסטיה (ברומנית : .Ustia ברוסית : .(Yc'lbe כפר במחוז: באלטה ,(Balta) נפת ברשאד (Bersaa) כ 10 ק"מ ממזרח לעיר-הנפה, כ 5 ק"מ מנהר בוג. תאריך הכיבוש בידי הצבא הגרמני-רומני: 28 ביולי 1941. אוסטיה הוא כפר קטן, ורחוב אחד ויחיד בו. לפני מלה"ע ה2- שימש קולחוז. אותה עת ישבו בו מספר יהודים בצוותא עם האוכלוסייה הנוצרית. על גורלם לא ידוע דבר. בנובמבר-דצמבר 1941 הגיעו לאוסטיה כ 2,500 המגורשים, יוצאי באסאראביה ובוקובינה. לכפר הובאו ממחנה מארקולשט (Mirculelti) שבבאסאראביה, מקום שם רוכזו בתחילה וממנו הלכו ברגל -דרך יאמפול (lanipol) ברשאד-למעלה מ 200- ק"מ, עד שהגיעו לאוסטיה בראשונה היתה הרשות היחידה במקום תחנת המיליציה האוקראינית. הכפר היה כפוף ליחידת הז'אנדארמים הרומנית בברשאד, שבראשה עמד-מינואר 1942-סגן משנה, גיאורגה פטרסקו Pctrescu) .(Gheorghe במאי 1942 הוקמה באוסטיה תחנת ז'אנדארמים בפיקודו של רב סמל ששמו לא נמסר בבירור – יאקובסקו או יאנקולוויץ' lacobescu) .(Ianculcvlkl המגורשים שוכנו בשני דירי חזירים, באולם קולנוע הרוס ובמספר בתים הרבים, ללא דלתות וחלונות. הקור ותנאי הדיור הפילו חללים כבר בימים הראשונים לבואם, ובמיוחד נספו המגורשים, שחלו  בהיותם בדרך, בדלקת ריאות או במחלות אחרות. כעבור זמן קצר גם פרצה מגפת טיפוס הבהרות. התמותה במחנה הגיעה ל 1,600 איש עד לחודש מארס 1942. במשך כל החורף לא ניתן לקבור את הגוויות, כי האדמה היתה קפואה. הגופות נערמו ערמות ערמות ליד מקום מגוריהם של היהודים. בסוף פברואר, כשנחלש הקור, החלו קוברים את הגוויות בשני בורות גדולים שנכרו ביער הסמוך. תנאי החיים באוסטיה הושפעו במידה רבה מן השינוי שחל בשלטונות המקומיים. משביקר במקום מפקד יחידת הז'אנדארמים בברשאד, פטרסקו, בחודש אפריל, עמד על מצבם החמור של המגורשים והוציא הוראה למיליציה האוקראינית להקל מעליהם את גורלם. החולים נשלחו לבית החולים בברשאד, למגורשים סופק קש טרי למצעים, נערך חיטוי במקום מגוריהם ועוד. בשל העדר תחנת ז'אנדארמים בכפר התהלכו בו היהודים באורח חופשי, באו במגע עם האיכרים, ערכו אתם עסקי חילופין, וכל עוד שהיו חפצים בידיהם, החליפום במצרכי מזון. לאחר מכן עבדו במשקיהם של האיכרים וקיבלו דברי אוכל תמורת עבודתם. אחרים, שלא היו כשרים לעבודה, חיזרו על הפתחים, והאיכרים ריחמו עליהם. השינוי לרעה בא עם חניית יחידת ז'אנדארמים במקום. מפקדה של היחידה, לא זו בלבד שלא מילא אחרי ההוראות שקיבל מן הממונה עליו בבארשד, כי אם החל אף לענות את היהודים והכביד את אוכפו עליהם, לאחר שמונה באוגוסט מפקד חדש בתחנת הז'אנדארמים בברשאד, גיאורגה גריגורסקו C;riiorescu) 's:)(Cheorglle. מפקדה החדש של תחנת הז'אנדארמים מינה אחד מן המגורשים לאחראי עליהם. יום יום מנו הז'אנדארמים את המגורשים והוציאו גברים  ונימים לעבודות שונות : בתחנתם, בכפר, בשדות הסמוכים או בסביבה. ליהודים לא ניתנה עוד אפשרות לעבוד באורח עצמאי, ולהרוויח את מחייתם. מי שניסה לצאת לעבודה על דעת עצמו, ונתפס, עונה ללא רחמים. באביב 1943 נשלחו רבים מן המגורשים לעבודת כפייה במחנות הגרמניים בטריהאטי ,(Trihati) בוארווארובקה ,(Varvrovca) בניקולאייב (Nicolaev) ועוד. ביוני 1943 נתקבל צו מטעם ממשל טראנסניסטריה שלפיו יש להעביר את המגורשים מאוסטיה למקום קרוב יותר לבוג. 250 מגורשים – רובם נשים שבעליהן עבדו במחנות הגרמנים-הובאו ל-לוהובה .l_.uhova) ע"ע), בריחוק של כ 5 ק"מ מאוסטיה, על גדת הבוג, המגורשים עבדו שם חודשים מספר, והוחזרו לאחר מכן לאוסטיה לפי הסטאטיסטיקה של ועדת העזרה ב-בוקארשט מחודש מארס 1943 נמצאו באוסטיה 250 מגורשים. לעומת זאת מונות ר2ימות הז'אנדארמיה בספטמבר אותה שנה באוסטיה 945, מהם 665 מבאסארביה ו 280- מבוקובינה.ייתכן, כי במספר זה כלולים גם כמה מאות מגורשים, שהוחזקו קודם לכן בלוהובה והצטרפו אל החוזרים לאוסטיה ב 13 במארס 194 כבשו הכוחות הסובייטיים את הכפר מחדש. בחודשים אפריל-מאי יצאו המגורשים לדרכם חזרה לרומניה.