אִיוַואשְׁקַאוּץ

הצבא הגרמני-רומני כבש את המקום ביולי 1941.
בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה ישבו באיוואשקאוץ 5-4 משפחות יהודיות. בפרוץ המלחמה, בימי הטבח הראשונים, מצאו להם מחבוא ומסתור אצל איכרי הכפר וכך מילטו נפשם. באיוואשקאוץ לא היה בית כנסת, ואף לא בית קברות יהודי. מספר הגברים הספיק לקיום מניין שהתאסף לתפילות בבתים פרטיים. אותה עת קברו יהודי איוואשקאוץ  את מתיהם בבית העלמין בשארגורוד.
בסתיו 1941 הגיעו  לאיוואשקאוץ ממחנה המעבר מוגילב כ 2,000 יהודים ממגורשי בוקובינה ובאסאראביה. רוב המגורשים אוכסנו ברפתות ובדירי חזירים. אלה שהיו בידיהם מטלטלים או כסף, מצאו להם מקום לדור בו אצל איכרי הכפר, 12-10 נפשות בחדר. כבר בימים הראשונים נמלטו כמה מן המגורשים לשארגורוד, מוראפה ,(Murafa) לוצ'ינץ  ועוד תוך תקווה, כי שם יוקל עליהם.
באיוואשקאוץ נמצאה מיליציה אוקראינית. המגורשים לא נכלאו בגיטו, אולם הוטל עליהם לשאת מגד דוד ונאסר עליהם לצאת את הכפר. בעלי המלאכה שביניהם התפרנסו בחלקם מעבודה במקצועם. רבים מן המגורשים לקטו בשדות את קלחי הסלק שלא נאספו וניזונו מהם. היו שחיזרו על הפתחים, והיו שעסקו ברוכלות. אחדים הבריחו בסתר לשארגורוד או ללוצ'ינץ את תפוחי האדמה, שקיבלו מהאיכרים כשכר עבודתם. בתמורה השיגו מצרכים, כגון סיגריות, גפרורים, סבון ומלח, שמכרום  ברווח לאיכרים.
מחמת חוסר תנאים היגייניים ובהעדר טיפול רפואי יעיל פרצה מגפת טיפוס הבהרות בין המגורשים. בחורף הראשון נספו במגפה כ 50 אחוז מן המגורשים. בשל ריבוי המתים לא ניתן להעביר את הגוויות לבית העלמין בשארגורוד.  השלטונות העמידו לרשות המגרשים את השטח, ששימש בעבר כבית קברות לסוסי הכפר, כדי שיקברו בו את מתיהם. הקבורה נערכה בקברים נפרדים, אך לא בעומק הדרוש, והגוויות היו טרף לכלבים.
לפי רשימות ועדת העזרה בבוקארשט בסוף דצמבר 1941 שרדו באיוואשקאוץ לאחר המגפה כ 600 יהודים. ביזמת הוועד היהודי בשארגורוד הוקם ועד מקומי באיוואשקאוץ. חבריו נבחרו, ואושרו  מטעם השלטונות. תפקידו היחיד היה לספק כוח אדם לעבודה לפי דרישת הז'אנדארמים.
עם הקמת בית היתומים בשארגורוד הועברו אליו 39 יתומי איוואשקאוץ.
בשנה השניה להיותם באיוואשקאוץ חל שיפור במצבם בזכות יחסו הטוב של ז'אנדארם שהיה באותו זמן ממונה על המגורשים. מיטיב זה הרשה להם ללקוט שיבולי השעורה שנותרה בשדה לאחר הקציר. המגורשים אגרו את הלקט בשקים, וניזונו ממנו בימות החורף.
בקיץ 1943 נשלחו 10 מגורשים מאיוואשקאוץ לטריהאטי שבמחוז אוצ'יאקוב כדי לעבוד בהקמת גשר שבנו הגרמנים במקום. מגורשים אלה נשארו במחנה הגרמני עד לכניסת הסובייטים.
במארס 1943 היו באיוואשקאוץ לפי הסטאטיסטיקה של ועדת העזרה בבוקרשט 298 מגורשים . לפי רשימת מפקדת הז'אנדרמים מספטמבר 1943, הגיע מספר המגורשים באיוואשקאוץ ל 232, מהם 184 מבסאראביה ו 48 מבוקובינה.
במארס 1944 כבשו הסובייטים את הכפר.