בִּירְזוּלָה
בירזולה ,(Birzula) עיירה במחוז ראבניצה כ 40 ק"מ מצפון-מזרח לעיר-המחוז. צומת רכבות חשוב. עד שנת 1935 היה שמה: קוטובסק .(Kotovsk)
בשנת 1926 ישבו בבירזולה 2,507 יהודים שהיוו 25.1% מכלל האוכלוסייה.
בראשית אוקטובר 1941 הגיעו לבירזולה מגורשים מבאסאראביה ומבוקובינה בדרכם ממעבר הדנייסטר שליד רזינה (Rezina) -ראבניצה לעבר הבוג. זמן מה נשארו בעיירה, ושוכנו  בבניינו  החרב של בית ספר לשעבר ובאורווה שבקצה המקים, ללא מיתקני גהות הצטופפו בהם  בזוהמה וסבלו  מקור ומחוסר  מים.  עקב תנאי  המגורים  והתזונה פרצו מגפות שקצרו ביהודים המגורשים. כעבור זמן מה הוצאו הנותרים בחיים מן העיירה, כדי להמשיך בדרכם למחנות במחוזות גולטה (Golta) ו-באלטה .(Balta)
בקיץ 1942 החליטו השלטונות בטראנסניסטריה לכונן מספר סדנאות בבירזולה, ולשם הקמתם הביאו 100 בעלי מלאכה מבין המגורשים ממקומות אחרים בטראנסניסטריה. רובם היו יוצאי בוקובינה, ויתרם גיישו קודם לכן מבאסאראביה.
בבירזולה הוקם גיטו, שעל משטרו ותנאיו לא ידוע אלא שפעל בו ועד יהודי שנזונה מטעם מפקד הז'אנדארמים המקומי.
לפי הסטאטיסטיקה של הז'אנדארמריה מספטמבר 1943 היו אותה עת בגיטו בירזולה 95 מגורשים, מהם 85 מבוקיבינה ו10- מבאסאראביה.
בקיץ ובסתיו 1942 הובאו לבירזולה באורח זמני עוד 150 מגורשים, שהוצאו מן הגיטאות ברשאד  ואובודיבקה (Obollovcu) במחוז באלטה, הללו נשלחו לכרות עצים ביער הסמוך. מגורשים אלה נמנו עם "פלוגת העבודה 120 – באלטה" שנוסדה בעת ההיא בפיקודו של הקולונל במילואים ניקולאייה פאטראשקויו מפקד הסקטור 3-אטאפה  לשם ביצוע עבודות כפייה. העובדים שוכנו בבית הרב, ללא חלונות ודלתות. מנות האוכל ניתנו להם בצמצום רב. רובם אכלו עשבים וסלק שמצאו בשדות. חלק מאנשי הפלוגה יצא בחשאי מן המחנה, כדי לחזר על הפתחים של איכרי הסביבה. עקב העבודה המפרכת וההזנה הלקויה חלו רבים
מהם. אחדים נמלטו וברחו לגיטו ברשאד.
במאי 1943 נקבע בבירזולה המושב הראשי של "פלוגת העבודה 120 – באלטה". בפלוגה רוכזו 1200 יהודים מרגאט ומטראנסילוואניה. דין הפלוגה היה כדין יחידה צבאית. אף היא היתה כפופה לסקטור 3 – אטאפה בפיקודו של קולונל פאטראשקויו.
260 מבין אנשי הפלוגה היו מבוקארשט והשאר יוצאי באקאו, פוקשאן ,(Focsani) ואסלוי בארלאד, דווה ועוד.
מפקדה של הפלוגה היה הקאפיטן במילואים קדנסטאנטין קלינצ'יאנו ועוזריו היו : קאפיטן אורלוב (Orlov) סגן דולגרו ורב סמל שטפאן סולומון
הפלוגה חולקה ליחידות עבודה שונות שמספר אנשיה לא היה אחיד. היחידות נשלחו למקומות שונים : ראבניצה, בריטאווקה ,(Britavca) בונדורובקה (Bondurovca) קודימה .(CoLIInla) צ'יצ'לניק ,(Cicelnic) דאכנה (Dachna) ועוד,
היחידה, שנשארה בבירזולה, מנתה בתחילה כמה מאות איש.
אנשי היחידה הועסקו בעבודות הריסה, בניין וכרייה, לשם הקמת רציף צבאי על יד מסילת הברזל באודסה ,(Odessa) יחידות אחרות עבדו במרכז חיטוי בהמות.
אף כי הפלוגה היתה נתונה לפיקוד רומני, בוצעו עבודותיה בכל המקומות הללו במפעלים שהקימו הגרמנים.
עובדי הכפייה שוכנו בבסיס צבאי לשעבר שפוצץ ונחרב בידי הכוחות הסובייטיים לפני נסיגתם. המגורשים לנו באולם דמוי מלבן על גבי הרצפה. תמורת עבודתם ניתנו להם מנות אוכל דלות מאד. בחודשי החורף העיק עליהם הקור. בבואם למקום היו לבושים בגדי קיץ, מאחר שנאמר להם לפני צאתם לבירזולה, כי יישלחו לטראנסילוואניה ויישארו שם 3-2 חודשים.
מדו"ח ועדת העזרה בבוקארשט בפברואר 1944 מסתבר, כי אנשי הפלוגה עבדו בעיצומו של ההורף האוקראיני יחפים. במחנה פרצה מגפת טיפוס הבהרות, אולם היהודים לא הודיעו על מקרי המחלה. אחרי מאמצים גדולים הצליחה ועדת העזרה בבוקארשט לשלוח להם דברי הלבשה.
אם כי לפי פקודת המיפקדה היו זכאים ל 15 ימי חופשה כעבור שישה חודשי עבודה, נהנו רק 25% מבין אנשי הפלוגה -שנמצאו בטראנסניסטריה זה 10 חודשים – מפקודה זו.
יחסם של האחראים ליהודים לא היה אחיד. קלינצ'יאנו וסולומון עינו את אנשי הפלוגה וניצלום. הללו שידלו את היהודים לבקש עזרה כספית מקרוביהם ברומניה או מוועדת העזרה בבוקארשט, והמליצו לפניהם על שליחים שיהיו מוכנים להעביר את בקשותיהם ולהביא להם את העזרה המבוקשת. אולם לאחר שהגיעה העזרה, חילקוה המפקד ועוזרו בינם יבין עצמם.
לא כולם השיגה ידם לשלם את הכופר שנדרש מהם למניעת עינויים. ואלה שלא עשו כן – היכם סולומון מכות רצח לעיני הממונים עליו. אף אורלוב, שדיבר חלקות עם האנשים, לא נמנע מלהעבידם בעבודת פרך.
מבין המפקדים, שנהגו יחס הוגן ביהודים, היה דולגרו. מורה לפי מקצועו. הוא היטה אוזן קשבת לצורכי המגורשם ועזר להם כמיטב יכולתו. גם מפקד הבסיס הצבאי בבירזולה. אנטי-נאצי מובהק, הקל את העול מעל היהירים במידת האפשר.
בסוף יולי 1943 הועברו הלק מן העובדים ליער בריטאווקה, כ 45- ק"מ מצפון-מערב לבירזולה.
לעתים פקדו את המקום הפארטיזאנים, שפעלו בסביבת בירזולה בשעות הלילה, כדי לקבל ידיעות מפי היהודים שיצאו לשמירה. משנודע להם המקום, שבו אחסנו הגרמנים תחמושת, פוצצו את המחסנים.
במארס 1944 הועברה "פלוגת העבודה 120-באלטה". שמנתה באותם הימים 941 איש, לרומניה. אולם שם לא שוחררו אנשי הפלוגה. הם הובאו לכפר גראסן (Gheraseni) במחוז בוזאו ,(Buzau) וממנו נשלחו שוב לביצוע עבודות שונות. בסוף חודש מאי 1944 עדיין עבדו באזור.
לאחר המלחמה הועמדו פאטראשקויו, קלינצ'יאנו וסולומון בפני בית המשפט העממי בבוקארשט, שהרשיע אותם. מידת העונש לא נודעה לנו.