ראשית המאה העשרים חיו בברצלב כ-6,000 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. בפוגרומים של כנופיות אוקראינים בין מאי 1919 לאפריל 1921 נרצחו בה יותר מ-450 יהודים. בעקבות הפרעות עזבו יהודים רבים את ברצלב ומספרם ירד לרבע ממספרם קודם לכן.
בתחילת התקופה הסובייטית עסקו רוב יהודי העיירה במסחר ובמלאכה, אך לאחר שבוטל המסחר הפרטי הפכו רוב היהודים לפועלים, לבעלי מלאכה ולפקידים. בית הספר פעל ביידיש. בשל מדיניות העיור והתיעוש של ברית-המועצות הידלדל מספר היהודים בברצלב וערב פלישת הגרמנים עמד על כאלף בלבד. בקיץ 1941, לפני כניסת הגרמנים, עוד הספיקו מאות יהודים להימלט מברצלב.
הגרמנים כבשו את ברצלב ב-22 ביולי 1941. העיירה נכללה בתחום טרנסניסטריה שבשלטון רומניה והובאו אליה מגורשים מבסרביה (Bessarabia) ומבוקובינה (Bucovina).
בספטמבר 1941 הוקם סמוך לבית הסוהר של ברצלב גטו ורוכזו בו היהודים שנשארו בה, המגורשים ויהודים אחרים מהנפה. פעם בשבוע הותר ליהודים לצאת לשוק לקנות מצרכים ולשאוב מים (שואבי המים היו בעיקר ילדים), כי בתחום הגטו לא הייתה באר. בסוף דצמבר 1941 נמנו בגטו כ-750 בני אדם.
ב-1 בינואר 1942 הועברו רוב היהודים למחנה הריכוז פצ'רה (Pechera), ובפברואר 1942 נרצחו חמישים בני אדם על שפת הנהר בוג (Bug).
באוגוסט 1942 הוקמו בברצלב שני מחנות עבודה גרמניים, ועבדו בהם יהודים מאוקראינה, רובם מברצלב עצמה, ומגורשים מבוקובינה. הם עבדו בתנאים קשים במחצבות ובסלילת כבישים ונשאו את הטלאי הצהוב. מפעם לפעם נעשו במחנות סלקציות, אך גם בסוף 1943 עדיין נותרו בהם עובדים יהודים.
בימי הכיבוש פעלה בברצלב מחתרת יהודית ובה 16 חברים. המחתרת נתגלתה, וחבריה הוצאו להורג.
לאחר השחרור היו בברצלב כ-200 יהודים מקומיים וכ-30 יהודים מרומניה.
מקור: יד ושם
בראצלאב
>בראצלאב (Bratslaw) עיר במחוז טולצ'ין (Tolcin), ע"נ בוג, 19 ק"מ מעיר-המחוז, צומת מסילות ברזל.
ב 1926 היו בבראצלאב 1840 יהודים שהיוו 23.5% מכל האוכלוסייה.
תאריך הכיבוש בידי הצבאות הגרמניים-רומניים : 22 ביולי 1941.
בתקופת מלה"ע ה 2 הקימו הגרמנים במקום שני מחנות עבודה, אף כי העיר שכנה באזור המינהל הרומני. מחנות אלה הועמדו לרשותו של ארגון "סוט" ,(Todt) וכל אחד מהם נשא את שמה של חברת הבניין שעבדה שם ; האחד נקרא "דורמאן" (Dohrmann) והשני "הורסט אונד יימן" Juesscn) ""ט ~(Horst
העובדים הראשונים, שהובאו למקום, היו יהודים אוקראיניים, מרביתם יוצאי אזור ה ב 12- באוגוסט 1942 הובאו לבראצלאב כ 1,200-1,000- מגורשים, רובם יוצאי בוקובינה, שהועברו ממחנות קאריירה דה פיאטרה Cariera) Piatr~ tdo ע"ע), לאדז'ין (Ladejin) וצ'טוורטינובקה בטראנסניסטריה. כן עבדו במקום שבויי מלחמה סובייטיים.
המחנות הוקמו בבנייניהם של שני בתי ספר לשעבר, הוקפו בגדר תיל דוקרנית ונמצאו תחת שמירת שוטרים אוקראיניים וליטאים. הכלואים ענדו את הטלאי הצהוב על החזה ועל הגב.
בבראצלאב נמצאו יחידות צבאיות .גרמניות רבות וביניהן יחידת חיל האוויר, מיפקדה וכמה "תחנות קומנדו".
באותם הימים שימש סגן מפקד פאול ריינינגר (PiiUI מנהל העבודה. הוא דרש לשגר לבראצלאב יחידה של ה-ס.ס. להשמדת כל היהודים שבמקום. מזימה זו נודעה לפראנק מיל ,fFranz פקיד בחברת "הורסט את ייסן", שהזדמן ,Horst לבראצלאב באקראי. מיטי בזה מסר על כך ליהודים ויעץ להם להימלט. ולא זו בלבד אלא שהעביר בעצמו מספר יהודים במכוניתו ל-טולצ'ין . בעטייה של אזהרה זו ברחו היהודים לכפרים הסמוכים והסתתרו בהם. כך ניצלו 217 היהודים, שהיו בבראצלאב למעט 10 שנפלו בידי אנשי ה-ס.ס. ונרצחו.
היהודים המקומיים
לפני המלחמה התגוררו בעיר לפי עדות המגורשים למעלה מ 3,000 יהודים. היה להם קולחוז עשיר משלהם, נפרד מזה של האוקראינים ומזה של הליפובנים. לרשותם עמדו בית כנסת ובית עלמין עתיק, שעליו נאמר, כי קבורים בו גאונים רבים – מפרשים נודעים של התנ"ך – וכן בתו של הבעל-שם-טוב, הונדיה.
עם פרוץ המלחמה, משנכבשה העיר בידי הצבאות הנאציים, עזבו אותה חלק מן היהודים יהד עם הצבא האדום. רוב הנותרים נרצחו בידי הגרמנים, ויתרם נשלחו בנובמבר 1941, עם שאר יהודי מחוז טולצ'ין, למחנה פצ"ורה .Peciora) ).
במקום הושארו רק מספר בעלי מלאכה וכמה מאות פועלים לשני המחנות הגרמניים. בדו"ח של לגיון הז'אנדארמים של טולצ'ין, שנשלח בסוף דצמבר 1941 למיפקדת הז'אנדארמים בטראנסניסטריה, נקבע מספר היהודים בבראצלאב ב 747, כולם אוקראיניים ; מהם 737 מאזור בראצלאב 8 מויניצה שבקומיסאריאט אוקראינה ו2 מסקורן שבבאסאראביה. בתיהם ורכושם של המפונים נשדדו על ידי האוכלוסייה הלא-יהודית. המגורשים, שהובאו לאחר מכן, ראו בבתיהם של האוקראינים יריעות ועטיפות של ספרי תורה שהונחו על הרצפות במקום שטיחים. סנדלר השתמש בגוויל לריפוד נעליים. בית העלמין נהרס, ובמצבות השתמשו כאבני מדרכה.
בהגיע המגורשים נותרו בחיים רק כ 300 יהודים אוקראיניים, ושוב לא היו ביניהם זקנים וילדים.
תנאי החיים
היהודים שהובאו לבראצלאב באוגוסט 1942 – 1,200 נפשות בקירוב – כללו משפחות שלמות, ובהן גברים ונשים, זקנים וטף. הם חולקו לשני המחנות. יחד עם היהודים האוקראיניים נמצאו במהנה "דורמאן" כ 500 נפשות, ובמהנה "הורסט אונד ייסן" כ ,1000 נפשות.
בשני מחנות אלה, כבכל המחנות הגרמניים שמשני עברי הבוז, שרר משטר של השמדה. בראש כל מהנה עמד אחראי שהתמנה מבין הכלואים מטעם הגרמנים. המזון, שניתן להם, הורכב ממעט מים חמים, לא ממותקים, בבוקר, ומרק כרוב או אפונת בהמות בתוספת 50-60 גר' לחם – בצהריים ; האנשים היו תמיד רעבים. שום עזרה רפואית לא ניתנה להם, ונעדר מתקן תברואתי כלשהו. צורת הרחיצה האפשרית היחידה היתה הרחיצה במי הבוג, וגם זאת רק בקיץ הכלואים סבלו ממחלות שונות, שנגרמו במיוחד מאכילת אפונת הבהמות. אולם איש לא העז להודות במחלתו, מכיוון שבכל חודש נערכה לפתע "סלקציה", וכל החולים והתשושים, שנעשו "בלתי מסוגלים לעבודה". הושמדו.
מלבד ה"סלקציות" החדשיות נערכה ,עתים קרובות ביקורת בתוך המהנות מצד אנשי ה-ס.ס., וכל יהודי, שנמצא בהם בשעות העבודה, נרצח. כך נורה, למשל, פרופ' לוקר (Locker) מצ'רנאוץ שנותר פעם במחנה, כדי לטפל בפצע שברגלו.
הראשונים, שהיו בסכנה בעקבות ה"סלקציות", היו הילדים והזקנים. אימת המוות הניעה כמה מן היהודים, שנזרקה שיבה בשערם, להתגלח ולספר את שערותיהם בשעות הלילה, ואילו בעבודה היו הם החרוצים ביותר. גם הנשים כיסו את שערן המכסיף במטפחות וניסו לרענן את פניהן הנפולות בעזרת ,שפשוף או צביעה במעט אודם. כדי שלא להיכלל ברשימות המיועדים להשמדה, יצאו לעבודה גם החולים -שמספרם הלך ורב -בחום גבוה או בפצעים פתוחים (בהם טיפלו בעצמם במעות הלילה באמצעים פרימיטיביים ביותר.
היהודים השכימו – בקיץ כבחורף – בשעה 4.30 בבוקר. ,אחר המיפקד, שנערך בתחנת ה-ס.ס,, הובלו האנשים למקומות עבודתם בטורים, בלווית משמר מזוין של שוטרים אוקראיניים וליטאיים בפיקודו של איש ס.ס. ובליווי טכנאי של ארגון "סוט". הם עבדו במחצבה המרוחקת 8 ק"מ מן
המחנות, או בסלילת הכביש שהוליך עד לסטאלינו ,Stalino) ע"מ), ולשם כך חצו פעמיים מדי יום ביומו את הבוג.
במשך השנה הראשונה עבדו בכל ימות השבוע ללא יום מנוחה. בריחה מן המקום, פירושה היה מוות, מכיוון שהשמירה הוצבה בקפדנות יתרה. במחצבה פוצצו הגברים גושי סלע ענקיים, ובעזרת פטישים כבדים פיצלו אותם לחלקים קטנים יותר ; אלה הועברו אל הנשים שהפכו אותם לזיפזיף, אשר הועמס עי קרונות והובל לכבישים, שבהם עמדו קבו-צות אחרות של פועלים יהודיים. כולם עבדו מן הבוקר ועד לשקיעת החמה, בהפסקת צהריים בת מחצית השעה, שבה אכלו והתרחצו בבוג, או כיבסו בו את לבניהם. מיפקד הערב נערך בתוך המחנות, לפני שעה 21.00, שבה חייבים היו הכלואים לכבות את הסמרטוטים הטבולים בשמן מכונות אשר שימשו להם כאמצעי תאורה יחיד. כל הפרת משמעת – אי מילוי המכסה, איחור למיפקד או לעבודה וכו'-גררה אחריה עונש מלקות. במיוחד ניכרו באכזריותם השומרים הליטאיים. תשושים או חולים, אשר פיגרו בשעת החזרה מן העבודה, נורו בו במקום ונקברו בידי הכפריים בצדי הדרכים. היהודים המועטים, שניסו להימלט, נתפסו – רובם ככולם – ונורו. במקום כל יהודי, שהצליח לברוח, נורו עשרה מן הנותרים, והשאר נענשו בביטול חלוקת האוכל. לפעמים הגיעו למקום יהודים, שנמלטו לבראצלאב מן המחנה הסמוך, פצ'יורה, מקום שם היו התנאים קשים עוד יותר. בבואם מלאו את מכסת האנשים הדרושה למפקד, ובכך הצילו את אלה שהיו צפויים להוצאה להורג.
בין המגורשים נמצאו גם יהודים ממחוז דורוהוי ביניהם חרטים מומחים, שהועסקו על ידי הגרמנים במוסך המכוניות והמשאיות. הרכב שימש להובלת הפועלים שעבדו בכבישים המרוחקים יותר-דג 4." "Durchgang) יי4 .(Strasse גם המשאיות הישנות, הגבוהות והרעועות הללו, היוו אהד ממקורות הסבל של המגורשים היהודיים בבראצלאב, בשל רפיון גופם אך בקושי עלה בידם לטפס לתוכן, ואלה שלא עשו זאת בנקל – בעיקר הנשים – נרשמו ברשימות המיועדים להשמדה בשעת ה"סלקציה" הקרובה.
השמדה
ביום הכיפורים תש"ג, ב 23 בספטמבר 1942, נערכה ה"אקציה" הראשונה תחת פיקודו של מיכל קרומר Kromer) ,(Michel מפקד המהנה' באמתלה, שהזקנים יועברו לבית אבות והילדים לפנימיה, הושארו בבוקר בתוך המחנות-על פי רשימות שהוכנו מראש בידי שני האחראים כל המגורשים מגיל 50 ומעלה וכן 85 הילדים, מתינוקות עד בני 14, בסך הכול כ 400 נפשות. בזמן ששאר האנשים נמצאו בעבודה, הגיעו מכוניות, ובהן אנשי ס.ס. הזקנים והילדים הועברו ליער סיטקוביץ ,(,Sitkowitz) בקרבת בראצלאב שם, בתוך בור שהוכן מראש, נורו כולם.
רבים מן הילדים הקטנים נקברו חיים. בין הקרבנות היו גם נשים וגברים צעירים, אשר סירבו להיפרד מילדיהם, וליוו אותם אל המוות. בין ההרוגים היה גם העיתונאי יוליוס ובר (JIIIIUS עורך העיתון "צ'רנוביצר מורגנבלאט" Morgenblatt) ((?zernowitzcr וכן אנשי רוח נודעים רבים מבוקובינה.
"אקציה" זו היתה חלק ממסע השמדה שנערך אז בבת אחת בכל המהנות הגרמניים שבקרבת הבוג. 150 יהודים אחרים הוצאו ממחנות בראצלאב ב 15 באוקטובר 1942 והועברו אל מעבר לבוג, לאחד הכפרים. שם, לאחר שעבדו במשך מספר חודשים בסלילת ה"אוטוסטראדה" ניימירוב-גייסין ,(mirov הושמדו אף הם. מבין אלה הצליחה להימלט רק משפחה אחת, בת שלוש נפשות לפי אזהרתה ובעזרתה של זקנה אוקראינית.
ה"אקציות" נמשכו כל זמן קיומם של המחנות, אף כי בממדים קטנים יותר. למשל קצין ה-ס.ס., רוברט שטולצמן, (עו"ד מ-ברלין בחייו האזרחיים) הוציא להורג 15 כלואים ב 18 בינואר 1943, מכיוון שלא היה להם בגד לעורם, וב 20 באוגוסט של אותה שנה הועברו 60 יהודים אל הגרמנים מעבר לבוג ונורו שם, יחד עם קבוצה בת 200 יהודים, כולם ממחוז טולצ'ין.
ה"אקציות" והמיפקדים היו מלווים מעשי אכזריות לאין ספור. כן אירעו גם רציחות של בודדים. למשל, ירה איש ,"DID" אפלמאן, ברופא שיניים מ-צ'רנאוץ, אשר איחר להגיע למיפקד שנערך במפתיע בשעות הלילה. בפעם אחרת הועמדו בפני מכונות הירייה שישה יהודים שניסו לברוח, וזאת לפי פקודתו של מנהל העבודה ריינינגר ; ביניהם היה פסנתרן רב כשרון, גולדשמיט ,(Goldschmiat) שבא מרומניה ובידו רשיון לחפש אחר אמו בין המגורשים. כן הוחזקה יהודיה אוקראינית בידי אחד המפקדים, וראשה במי הנהר, עד שטבעה, לאחר שהודתה שהיא מפחדת ממים.
במחנה לא היתה כל אפשרות לכונן חיי תרבות או דת. בכל זאת הצליחו לערוך את התפילות בליל "כל נדרי".
באפריל 1943 שוב לא נותרו בחיים אלא מועטים בלבד, ואז חוסל מחנה "דורמאן" וכלואיו צורפו לאלה שבמחנה "הורסט אונד יימן".
לקראת סוף 1943, היתה בראצלאב אחד המחנות הגרמניים הבודדים, שבו היו עדיין יהודים. ב 1 בספטמבר 1943 מציינת הסטאטיסטיקה של הז'אנדארמריה את הימצאם של 144 מגורשים בבראצלאב מהם 135 בוקובינאיים ו 9 באסאראבאיים. מלבדם היו במקום גם כ 100 יהודים מקומיים, שלא צוינו בסקירה.
בראשית ינואר 1944, משנמצא הצבא האדום במרחק של 20 ק"מ מבראצלאב, שוב לא הוצאו היהודים לעבודה. השוטרים האוקראיניים והליטאיים נמלטו על נפשם. ארגון "סוט" הוסיף לשמור על המחנה, שבו נותרו רק 227 יהודים.
המפקד הגרמני האחרון, פולמר, קיבל הוראה להוציא להורג גם יהודים אלה, אולם לא ביצע זאת.
השחרור
ב 10 בינואר 1944 נסוגו כל היחידות הגרמניות מן המקום, לרבות אנשי ארגון "טוט". 227 הניצולים-ביניהם כ 30-25 מגורשים והשאר אוקראינים – נמלטו ליערות, אל הפארטיזאנים, או לכפרים הסמוכים, שם הוסתרו על ידי האיכרים.
בצילום: שתיים מניצולות גטו ברצלב ומחנה פצ'ורה ליד מצבת זיכרון לקרבנות אתרים אלה.
שתיים מניצולות גטו ברצלב (Bratslav) ומחנה פצ'ורה (Pechora) ליד מצבת זיכרון לקרבנות אתרים אלה.
השתיים הן: יבגניה צירולניק (Yevgenia Tserulnik) – משמאל, ומ"א פיין (M. A. Fayn).
התצלום נעשה בשנות השבעים, ואין אזכור להיות הקרבנות יהודים.
לשון הכתובת: לזכרם הטהור של בני ברצלב שנהרגו באכזריות על ידי הגרמנים הפשיסטים במחנות ברצלב ופצ'ורה בשנים 1941 – 1944.
קישורים
עדות מרדר דוידזון טטיאנה