באר
הגרמנים כבשו את בר ב-16 ביולי 1941, וכמעט מיד החלו תושבי העיר להתעלל ביהודים. בראשית ספטמבר חולקה העיר: תחנת הרכבת וסביבתה הועברו לטרנסניסטריה שבתחום שלטונה של רומניה, ואילו יתר חלקי העיר נשארו בתחום המינהל גרמני. באוגוסט 1941 הצטוו יהודי העיר לשאת סרט שרוול לבן ועליו מגן דוד כחול, ובספטמבר הורו להם להמירו בשני טלאים צהובים – על החזה ועל הגב. היהודים נדרשו לשלם כופר, ולהבטחת התשלום נלקחו עשרה בני ערובה.
ב-20 בדצמבר 1941 הוקמו בעיר שלושה גטאות, שאחד מהם נועד לבעלי המלאכה ומשפחותיהם, והוקפו בגדרות תיל. מונה יודנרט וכן הוקם שירות סדר יהודי. שניים מהגטאות אוחדו לאחר מכן. בגטאות שררו צפיפות גדולה ורעב, משום שלא סופק כל מזון, והתושבים נאלצו להסתפק במצרכים שהוברחו בחשאי בעסקות חליפין. היהודים גויסו לעבודת כפייה בבתי חרושת, בחקלאות ובתחזוקת כבישים. בסתיו 1941 הובאו לגטאות בר יהודים מהסביבה, בין היתר מהעיירה בלקי (Balki), ומגורשים מבוקובינה (Bucovina); רובם היו בעלי מלאכה.
באוגוסט 1942 נפוצה באחד הגטאות שמועה על אקציה קרובה. כמה עשרות משפחות שהאמינו לידיעות נמלטו לעיירה קופייגורוד* (Kopaigorod) שהייתה בתחום השלטון הרומני וניצלו. ב-19 באוגוסט 1942 הקיפו שוטרים גרמנים ואוקראינים את אחד הגטאות. יהודים רבים שהסתתרו בגטו נרצחו ביריות במקום. אחרי סלקציה נלקחו לאצטדיון כ-3,000 יהודים בני 16 ומטה ובני 40 ומעלה. באצטדיון הם הופשטו מבגדיהם ודברי הערך נלקחו מהם. ב-21-20 באוגוסט 1942 הובלו 1,742 מהם לאזור בית הקברות היהודי, לבורות שהוכנו בעוד מועד, ונרצחו שם ביריות. מקצת הנותרים באצטדיון נלקחו ליקושניצה (Yakushnitsa); הם עבדו שם בתנאים קשים בסלילת דרכים ורובם נספו. השאר הוחזרו לבתיהם שבגטו, שכל תכולתם נשדדה בינתיים ואף החלונות והדלתות נעקרו מהם.
בתחילת ספטמבר 1942 הובאו לגטאות באר שמונים צעירים יהודים מהעיירה מורובנייה קורילובצי* (Murovanyye Kurilovtsy) והועסקו בפריקת פחם בתחנת הרכבת.
לאחר זמן קצר חוסל אחד הגטאות, יושביו שולחו למחנה עבודה בלטיצ'ב* (Letichev), ורובם נספו שם. ב-15 באוקטובר הולכו כאלפיים יהודי הגטו האחרון בבר לבורות שנחפרו מראש ביער איוונובצקי (Ivanovetskiy) ונורו שם כולם.
כמה מיהודי בר מסרו את ילדיהם לנוצרים כדי להצילם, אך לא כולם ניצלו.
מקור: יד ושם