בלץ

בלץ (ברומנית: Bălţi) הינה עיר הנמצאת בצפון מולדובה. אוכלוסיית העיר מונה 127,600 אנשים נכון ל-2005. ברומנית פירוש שמה "ביצה", וככל הנראה הסיבה לשם היא אזור הביצות שבו היא נמצאת. העיר נמצאת כ-120 ק"מ מצפון-מזרח לקישינב, על-יד שפך הנהר ראוצל לראוט. עוברים בה שני נהרות קטנים נוספים, שנשפכים לראוט. בנוסף, בנתה העירייה שני אגמים מלאכותיים בתוך העיר.

היסטוריה 
העיר מוזכרת לראשונה ב-1421. היא נוסדה כמקום יריד בנחלותיה של הנסיכה הפולניה רינגלה ממאזוביה, אשת השליט המולדבי אלכסנדרו הטוב. באותה תקופה השתייכה בלץ למחוז דורוחוי, אך כעבור זמן קצר עברה למחוז יאשי. כעיר על פרשת דרכים היא הפכה למקום יריד סוסים. הנסיך מקרים מנגלי גירֶי הרס את העיר ב-1469, אך נוצח ליד הכפר ליפניץ, 100 ק"מ משם על ידי המולדבים.
ב-1711 הנסיך המולדבי דימיטרי קשימיר קרא לעזרתו את הצאר הרוסי פטר הגדול, שזה עתה ניצח את קרל ה-12, מלך שבדיה להילחם בטורקים. בין השנים 1711 – 1812 ניצבה בלץ בזירת הקרבות על שליטה באזור בין הרוסים, הטורקים והאוסטרים. ב-1812, לפי הסכם בוקרשט, האזור עבר לידי רוסיה. ב-1818 ביקר במקום הצאר הרוסי; כשהודיעו לו שם שנולד לו בן, הפך את המקום לעיר לכבוד המאורע. תחילה העניקו הרוסים חופש מסוים לרומנים, אך כבר בתקופת ניקולאי הראשון החירות דוכאה, וכולם אולצו ללמוד בשפה הרוסית ולהתבולל בתוך העם הרוסי.
ב-מרץ 1918 עם התפרקות האימפריה הרוסית, צורף האזור לרומניה עם כל בסרביה על פי החלטת בית הנבחרים של בסרביה. ב-1940 צורפה העיר לברית המועצות על פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ.
ביוני 1941 היא נכבשה על ידי גרמנים והועברה לרומניה. ב-1944 שוחררה העיר על ידי הרוסים. מ-1991 היא נמצאת במולדובה העצמאית. משנה זו רוב היהודים עלו לארץ. 20 אחוז מתושבי העיר נאלצים למצוא מקומות עבודה מחוץ למולדובה בשל המצב הכלכלי הקשה.

יהודים בבלץ 
יהודים התיישבו בבלץ ב-1779. במשך המאה 19 גדל מספר היהודים בעיר משמעותית בעקבות מעבר ממקומות אחרים, כולל כפרים סמוכים שמהם יהודים גורשו לפי חוקים מ-1882. בסוף המאה 19 ותחילת ה-20 קטן קצב גידול אוכלוסיית היהודים בעיר בעקבות הגירה המונית. לפי מפקד אוכלוסין משנת 1930, חיו בעיר 35,000 תושבים, ו-14,259 מתוכם היו יהודים. העיר שימשה כמרכז תרבות יידיש.
עם תחילת המלחמה ביוני 1941 בין גרמניה לברית המועצות, נהרסו 2/3 מהבתים בעיר בהפצצות של מטוסים גרמניים. רוב היהודים הספיקו לברוח לאוזבקיסטן ולקזחסטן, ולכן ניצלו ברובם. חלק מהיהודים ברחו ליישובים סמוכים ובעיקר לבלד שם רובם נהרגו על ידי רומנים ב- 7 ביולי. ב- 9 ביולי כוחות גרמניים נכנסו לבלץ ומיד התחילו ברצח המוני של היהודים שנשארו בסביבה. אחרי שרומנים קבלו שליטה בעיר מגרמנים, הם הקימו 3 מחנות ריכוז ליהודי בלץ. רוב היהודים במחנות מתו מרעב ומחלות. אלו ששרדו כ-3000 איש, נשלחו למחנות מעצר בטרנסניסטריה. אחרי מלחמת העולם השנייה יהודים התחילו לחזור לבלץ. בצילום: בלץ, אפריל 1945. טקס זיכרון ליהודים שנרצחו בתחילת הכיבוש הגרמני ליד כנסיית ה"סובור". בתצלום מאות יהודים לפני בית הכנסת. הקורבנות הובאו לקבורה מחדש בבית העלמין היהודי בבלץ
 ב-1959 סגרו השלטונות הסובייטיים את בית הכנסת האחרון שנשאר בעיר. לפי מפקד אוכלוסין משנת 1970 היה מספר היהודים בבלץ סביבות 15,000. בתחילת שנות ה-90 רוב היהודים מבלץ עלו לישראל.

כיום הוקם לרווחת הקהילה היהודית בית כנסת ומרכז חסד על ידי השליח הרב זלמן אבלסקי הרב הראשי למולדובה. 

הסרט מכיל תמונות קשות לצפייה.
תמונות אלו לקוחות מתוך סרט שצולם בעיר בלץ עבור יומן קולנוע גרמני (Die Deutsche Wochenschau) ביולי 1941.בסרט נראות תוצאות ההפצצות הכבדות אותן ספגה העיר וגירוש אלה מבין יהודיה ששרדו את ההפצצות למחנה איסוף, ככל הנראה למחנה ראוצ'ל (Răuţel).למידע נוסף על יהודי בלץ בקרו בתערוכה "סיפורה של קהילת בלץ" באתר יד ושם: 
באדיבות : Bundesarchiv, Filmarchiv.
הפצה: Transit Film GmbH

———————————————-
התערוכה בתמיכת ועידת התביעות