
בצילום: ילדים מבית היתומים היהודי דומנובקה שבטרנסניסטריה, בדרכם חזרה לרומניה בלוויית מנהל בית היתומים פלשטיין. גולטה, אוקראינה, 28 בפברואר, 1944
האסירים, כ 3,000-2,000- במספר, נדחסו בשתי אורוות הרוסות, בדירי חזירים ובכמה בתים הרוסים בלי גג. המגורשים לא הורשו לצאת מן המבנים המזוהמים, ורק אותם שעדיין היו כשירים לעבודה נשלחו לעבודת כפייה וקיבלו מעט אוכל. השאר גוועו ברעב – כמה עשרות ביום. מראה האסירים היה כה מבעית – חולים, ערומים, אכולי תולעים ועכברושים – עד כי ביום ביקורו של גאורגה אלכסיאנו, מושל טרנסניסטריה, בדו' בקיץ 1942 נצטוו היהודים לצאת את המחנה ולהתרחק ממנו שישה ק"מ כדי שלא יראה אותם. השליטה במחנה היתה בידי ז'נדרמים רומנים. עם הפשרת השלגים נבחרה קבוצה של 60 יהודים לקבור את גוויות הנרצחים בהרג הגדול כדי למנוע מגיפות. חודשיים ארכה שריפת הגוויות בעצים ובנפט לאחר שסודרו בשכבות. יחידות ביטחון של זונדרקומנדו T ביקשו וקיבלו מן הז'נדרמים הרומנים מאות יהודים ורצחום בקרבת המחנה. בסוף 1942 נותרו בדו' כ 1,000- יהודים, רובם נשים. בראשית 1943 נשלחו רובם למחנה אקמצ'טקה (Akhmetchetka) ושם נרצחו, וכן נרצחו כ 250- יהודים, בהם 50 ילדים, שחמקו מן המשלוח. בראשית מרס חצתה יחידת ס"ס את נהר בוג ורצחה כמה עשרות יהודים מאוקראינה.
בצילום: אנשי שארית הפלטה מאודסה ניצולי מחנה דומנובקה שבטרנסניסטריה
ב 28- במרס 1944 שיחרר הצבא הסובייטי את דו', ובאותו יום נותרו בה בחיים כ 500- יהודים, רובם מגורשים מרומניה. בית-הדין העממי בבוקרשט דן את איסופסקו למוות, ואולם, גזר הדין הומתק למאסר עולם.
מקור: יד ושם
דומאנובקה ברומנית ,Domanovca עיר-הנפה, במחוז גולטה, 48 ק"מ מעיר-המחוז.
ב1926- ישבו בדומאנובקה 1,191 יהודים שהיוו 41% מכלל האוכלוסייה.
תאריך הכיבוש בידי הצבא הגרמני-רומני : 5 באוגוסט 1941.
הקמת המחנה. בדומאנובקה היה אחד משלושת המחנות שהוקמו במחוז גולטה באוקטובר 1941 לפי פקודת הממונה על המחוז, קולונל מודסט איסופסקו Isopescu Modest
במשך החודשים נובמבר 1941 עד ינואר 1942 רוכזו במחנה זה כ20,000- יהודים. הם הובאו לדומאנובקה ממחוזות דרום טראנסניסטריה : אודסה ,(Odessa) אוצ'יאקוב (Oceacov) וברזובקה (Eerezovca) – שרידי מסע ההשמדה ההמוני שנערך במקומות אלה. ביניהם היו גם יהודים רבים שנמלטו מבאסאראביה לדרום טראנסניסטריה מפני הגרמנים והרומנים.
השיירות הראשונות הועברו למקום מאודסה לאחר הטבח שנערך בה מ23- עד 25 באוקטובר 1941. בבוא המגורשים הראשונים לדומאנובקה מצאו בה עדיין כ30- עד 40 משפחות יהודיות מקומיות.
מסע ההשמדה . עם ריכוזם של מפוני דרום-טראנסניסטריה במחנה דומאנובקה החל בו מסע השמדה שבמהלכו נרצחו כ18,000- יהודים תוך חודשיים (דצמבר 1941 – ינואר 1942). לאחר שנשדדו מהם כל הפציהם, הוצאו קבוצות קבוצות, בנות 500-400 איש כל אחת מהן, והומתו ביריות.
הפקודה להוצאה להורג ניתנה מטעם מודסט איסופסקו לפי הוראותיו של ה-"יועץ" הגרמני, קצין ה-ס.ס. פליישר (FIeischer) שמושבו היה במרכז שלטונות המחוז, בגולטה (ע"מ). בביצוע הפקודה השתתפו יחידות קומאנדו של ה-ס.ס. שהיו מורכבות מן המתיישבים הגרמניים-אנשי "פומי" (Vomi) – מן הכפרים הסמוכים (ע"מ), מן הז'אנדארמים הרומניים ומאנשי המיליציה האוקראינית תחת פיקודו של ראש המיליציה האוקראינית שבאזור, קאזאקיטוייץ' .(Kazachievici) הגופות נשארו בשדה – טרף לכלבים.
בפברואר 1942 הסתיים מסע ההריגות במקום והועבר למחוז ברזובקה אף לאחר מכן הגיעו עדיין לדומאנובקה השיירות האחרונות של יהודים מאודסה וממקומות הקרובים לעיר, ועל כן ניצלו מהשמדה מיידית.
כמו כן הוכנסה למחנה עוד קבוצה בת 60 יהודים, שנתפסו תועים בדרכים בסוף פברואר 1942, לאחר שנמלטו או גורשו מבאסאראביה. קבוצה זו נכלאה מקודם בבית הסוהר בבאלטה .Balta, ושרכה דרכה משם לדומאנובקה ברגל במשך 8 ימים. אולם למעשה היה בהפסקת ההריגות ההמוניות משום שינוי השיטה בלבד. ההשמדה נמשכה, אך בצורה אטית יותר, ומעתה נספו היהודים מחמת רעב, מצוקה ומחלות.
תנאי החיים. האסירים היו דחוסים בשתי אורוות הרוסות, בדירי חזירים ובמספר בתים הרוסים ללא רצפות וללא גגות. המגורשים לא הורשו לצאת את המבנים שבהם טבעו בזוהמה עד לברכיים. המועטים, שעדיין היו כשרים לעבודה, נשלחו לעבודת כפייה, ותמורתה ניתן להם מעט אוכל. שאר האנשים גוועו ברעב, עשרות בכל יום. מספר גברים קיבלו עבודה אצל האיכרים, וכך נשארו בחיים עוד זמן מה. נשים אחדות הועסקו בחקלאות, ותמורת עבודתן ניתנו להן כמה תפוחי אדמה. מראה האנשים היה מבעית : חולים, ערומים, רזים ומכורסמים מתולעים ומעכברים. עזרה רפואית לא ניתנה להם. טיפוס הבהרות ומחלות אחרות קצרו בהם בהמוניהם. פרופ' ישראל אדסמאה AdesmanIsrael שמקודם עמד בראש בית החולים של הגיטו באודסה, והגיע לדומאנובקה במשלוח האחרון, מסר, כי באותם הימים לא טיפל איש בגוססים שרבצו על גבי קש.
על מידת הזוועה, ששררה במחנה, מעידה העובדה, כי ביום ביקורו של מושל טראנסניסטריה, אלכסיאנו ,(Alexianu) בדומאנובקה בקיץ 1942, נצטוו היהודים לצאת את העיירה ולהתרחק ממנה 6-5 ק"מ, כדי לחסוך ממנו את מראם המחריד.
הז'אנדארמים הבטיחו לעצמם שליטה מלאה על החיים הפנימיים במחנה על ידי מינוי ועד שהיה מורכב מאנשים שהיו מוכנים לשמש מכשיר בידי השלטונות המקומיים נגד המגורשים.
דרכי קבורה . עם הפשרת השלגים באביב 1942 ניתנה האפשרות, וגבר הצורך להסיר את הגופות הנרקבות מן השדות ומשולי הדרכים. לשם כד הוקמה קבוצת קברנים בת 60-50 מגורשים חסונים, שאף הורשו לעבוד אצל האיכרים, כדי להרוויח את לחמם.
בתחילה ניסו לשרוף את הגוויות על ידי הקמת סווארים. הסווארים נערמו שכבות שכבות : שכבת גופות על גבי שכבת עצים שעליהן נשפך נפט. לאחר מכן הוצתה הערמה. אולם הסתבר, כי שיטת קבורה זו אטית מדי. על כן הוצאו הגופות אל קצה העיירה והושלכו יחד עם הגופות הקפואות שהצטברו, לתוך בורות, שנכרו בידי הקברנים, לפי מידת 15X4 מטרים. בין הגופות מצאו הקברנים טליתות, סידורים ואף גווילים של ספרי תורה שנקברו יחד עם גופות הנרצחים קבורת הגופות לפי שיטה זו נמשכה למעלה מחודשיים.
לאחר סיום פעולה זו לא פורקה קבוצת הקברנים, אלא הוסיפה לקבור את עשרות המתים שנפטרו יום יום במחנה, הן בשל תנאי החיים בו והן עקב מבצעי יחידות ה-ס.ס. שפקדו את המחנה מדי פעם בפעם. אנשי ה-ס.ס. הגיעו למקום ודרשו מן השלטונות הרומניים למסור לידיהם יהודים. בדרך כלל התנהל מיקוח ממושך שהסתיים בפשרה. לגרמנים לא נמסרו כל היהודים שנדרשו, כי אם קבוצות בנות 50, 100 אז 200 איש. אנשי ה-ס.ס. הוציאו יהודים אלה מן הגיטו באורח פתאומי, הובילום אל מחוץ לכפר ושם הוציאו אותם להורג. הגוויות נלקחו בידי הקברנים מן המקום ונקברו.
אולם גם על קבוצת הקברנים ריחפה סכנת השמדה, משנעצרו עקב תלונת אנשי המיפקדה הגרמנית שהועסקו בתפקידים מינהליים בקרבת המקום. הללו האשימו את הקברנים בכך, כי בפעולתם יש משום הטרדה לדידם. אך אנשי הקבוצה ניצלו הודות להתערבותו של קצין אוסטרי צעיר, אמיץ, מוינה, ששיכנע את אנשי המיפקדה, כי אותה ההטרדה לא היתה באשמת הקברנים. אותו קצין אף הביא בסתר דברי אוכל למקום מעצרם של האנשים, ומצבם השתפר במקצת.
עד סוף שנת 1942 לא נותרו בדומאנובקה אלא כ1,000- מגורשים, רובם נשים, מספר קטן של גברים ומעט ילדים. באותם הימים ניתנה פקודה כשלוח 1,000 יהודים מדומאנובקה לאקמצ'טקה ,Acmecetca. ואמנם רובם נשלחו, ובמחנה נותרו רק 150 בעלי מלאכה שיציאתם עוכבה מטעם השלטונות, וכן כ200- מבוגרים וכ50- ילדים שעלה בידם לחמוק מן המשלוח.
התארגנות עצמית. בראשית 1943 חל שינוי מה לטובה במצב יהודי דומאנובקה עקב הלופי גברי בשלטונות הנפה. לדומאנובקה הועבר כממונה על הנפה ג. ביקא Bica. שגילה יחס הוגן אל היהודים. כן נהג מנהל לשכתו, מהנדס- אגרונום גאראבט ואשקנט Vaschcnr Garabet.
הוועד היהודי, שנכפה על המגורשים מצד השליטים המקומיים לשעבר, הוחלף בוועד חדש שבראשו הועמד פרופ' ישראל אדסמאן מאודסה. הוא נעזר ב5- נציגים, ממפוני באסאראביה, וב3- יוצאי אוקראינה.
ואשקנט אף סייע בידי הוועד המקומי להקים קשר עם ועדת העזרה בבוקארשט. נשלחו דינים וחשבונות מפורטים על מצבם המבעית של המגורשים ברחבי המחוז, וללא השהייה הגיעה עזרה : בגדים, תרופות וכסף.
בדומאנובקה עצמה הותר לוועד להקים מספר בתי מלאכה קואופראטיביים בענפים שונים, כגון סנדלרות, חייטות, פחחות וספרות שבהם הועסקו בעלי מקצוע יהודיים.
בסדנאות מצאו עבודה גם מספר קשישים ונשים בהנהלות החשבונות ובשירותים. מהכנסות בתי המלאכה נוסדו וקוימו מטבח ציבורי ובית יתומים, שבו אוכסנו כל היתומים מן המחוז, שמספרם הגיע ל98-. כמו כן נפתחו מרפאה ובית מרקחת במחנה.
עקב הסיוע השתפר מצבם של היהודים בכל הנפה, מאחר שהוועד בדומאנובקה הורשה לפרוש את חסותו על המחנות הסמוכים. הוועד קיבל גם רשות להעסיק 40 רופאים יהודיים בכפרים ובחוות ממשלתיות בנפה שהיו עד כה ללא עזרה רפואית. רופאים אלה היו רשאים לטפל גם באוכלוסייה הנוצרית, וכן הרוויחו כדי מחייתם. לאחד מחברי הוועד הוענקה רשות לסייר בריכוזי היהודים באזור. באחת מן החוות גילה כ20- יהודים- ביניהם 4 רופאים, מהנדס ורוקח – שכולם גרו באותה אורווה וישנו על גבי קש. בידי כל המגורשים האלה היה בגד משותף – אחד ויחיד – שהיה תלוי במסמר שבדלת הכניסה, וכשיצא אחד מהם את האורווה, השתמש בו. במערומיהם לא יכלו לצאת לעבודה, ועל כל היו צפויים להישלח לאקמצ'טקה, ששם דינם היה – מוות. עקב הביקור של חבר הוועד נשלחו להם בגדים, שאיפשרו להם לצאת לעבודה, וכך ניצלו.
אולם בשל יחסו הטוב אל היהודים הועמד ביקא – לפי פקודת איסופסקו שהושפע מן הגרמני פליישר – בפני בית הדין הצבאי ב-טיראספול Tiraspol.
ב7- במאי 1943 ניתנה פקודה לשלוח את כל המגורשים במחוז גולטה לעבודה חקלאית. לפי דין וחשבון של ועדת העזרה מאוקטובר 1943 נשלחו 350 יהודים ממחנה דומאנובקה לעבודה בחוות הסמוכות : זאבאנה ,(Zfibana) ספארצווה ,(Siarceva) קאזארינו (Oazarino) ועוד.
היהודים, שעבדו בחוות אלה, או הועסקו בבתי המלאכה בדומאנובקה קיבלו מצרכי מזון שמהם הפרישו-לפי יזמת הוועד – 25% לטובת יושבי מחנה אקמצ'טקה.
אולם בתחילת 1944 הורע מצב היהודים בחוות בהשפעת הגרמנים. דין וחשבון על כך מסר שליח ועדת העזרה בבוקארשט בפברואר 944[, לאחר שסייר בריכוזי היהודים בטראנסניסטריה. בדין והשבון שלו נאמר, כי בנפת דומאנובקה נמצאו באותו זמן 2,850 יהודים, מהם 80% יהודים אוקראיניים ו-20% יוצאי באסאראביה. בדומאנובקה העיירה נמצאו. אז 650 יהודים.
בראשית מארס 1944 חצתה שוב יחידת ס.ס. את הבוג, הוציאה מדומאנובקה מספר יהודים אוקראיניים והוליכה אותם למקום בלתי-ידוע.
שלבי השחרור . מפקדם המקומי האחרון של הז'אנדארמים בדומאנובקה התייחס בהגינות אל היהודים. הוא הרשה להם לעבוד אצל האיכרים. בראשית מארס, עם התקרב החזית, הזהיר את היהודים, כי השלטונות הרומניים עומדים לסגת, ויעץ ליהודים להימלט מן האזור, כדי שלא ליפול בידי הגרמנים בשעת נסיגתם. באמצע מארס הורשו המגורשים לצאת את טראנסניסטריה. 31 מן היהודים מבאסאראביה יצאו מיד לעבר טיראספול וחצו את הדנייסטר בעזרת שליחי ועדת העזרה. יתר היהודים מבאסאראביה – כ100- במספר – נשארו במקום יחד עם היהודים המקומיים עד לבוא הצבא הסובייטי.
הצבא האדום כבש את דומאנובקה ב28- במארס 1944. באותו יום נותרו בעיר כ500- יהודים, מגורשים מרומניה, בעיקר המגורשים מן הכפרים שהתקבצו בדומאנובקה מצבם היה ירוד ביותר, כולם היו רזים ורעבים ובמצב של אפיסת כוחות. לבושם היה בעיקר שקים.
בית הדין העממי ב-בוקארשט דן את איסופסקו למוות, אולם גזר הדין לא בוצע והוחלף למאסר עולם. יתר המעורבים בפשעים, שביצעו הרומנים בדומאנובקה נענשו ב10- עד 25 שנות מאסר, בחלקם עם עבודת פרך.