מקום לפני המלחמה: עיירת נפה ברפובליקה האוטונומית המולדבית, ברה"מ/אוקראינה
מקום בזמן המלחמה: טרנסניסטריה, רומניה
ב-22 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לברית-המועצות, ובאזור זה הסתייעו בצבא הרומני. רק מעטים מיהודי דובוסרי הצליחו לברוח או להתפנות קודם לכן מזרחה לתוך ברית-המועצות. הגרמנים, בעזרתם של האוקראינים, עצרו בדרך יהודים רבים, עשו בהם סלקציה כבר בשלב זה, ורצחו כמה מהם. דובוסרי נפלה בידי הגרמנים והרומנים באמצע יולי 1941, ומיד הוצבו מחסומים כדי לעצור את הפליטים היהודים הרבים שניסו להיכנס אליה. כ-400 פליטים שנעצרו במחסומים נורו בכניסה לדובוסרי.
בסוף אוגוסט 1941 הגיעו לעיירה 25 מאנשי איינזצגרופה D. הם ריכזו את היהודים בגטו סגור במרכז העיירה, ואִתם גם אלפי יהודים מיישובים אחרים, כ-6,000 יהודים בסך הכל. הגטו הוקם במרכז העיר וברחובות המוליכים לנהר דנייסטר וכן באזור שכונה "המשולש הצועני". הגטו חולק לשלושה מחנות וכל אחד מהם גודר במערכת של גדרות מחושמלות. על השמירה הופקדו שוטרים אוקראינים שהתגוררו בסביבה וכן כמה מחלקות של חיילי ס"ס. שניים מהמחנות נועדו ליהודים כשירים לעבודה גופנית, ובמחנה השלישי רוכזו הנידונים למוות.
מיד עם הקמת הגטו הוקמו בו ועד ושירות סדר יהודי שאנשיהם גויסו בכפייה. השמירה הפנימית נמסרה לקאפו יהודים. מי שסירבו לקבל עליהם את התפקידים שהועידו להם, נתלו בגן העיר. גם ראש העיר הנוצרי נתלה בשל סירובו לשתף פעולה עם הגרמנים.
מיד לאחר הכיבוש התארגנה בדובוסרי מחתרת בהנהגתו של היהודי יאנקל גוזניאצקי (Guzeniatskii), וחבריה ארגנו בין השאר העברת מצרכי מזון ותרופות אל תוך הגטו. גוזניאצקי נהרג לימים בקרב עם הרומנים.
ב-1 בספטמבר 1941 הועברה דובוסרי לשלטון רומניה וסופחה לטרנסניסטריה. הגרמנים המשיכו לרצוח יהודים בעיירה, והרומנים, שהיו בשלבי התארגנות של שלטונם, עמדו מנגד. ב-2 בספטמבר 1941 ריכזו הגרמנים, בעזרתם של אוקראינים מקומיים, כ-600 יהודים בכמה בניינים ששימשו בעבר בתי כנסת והעלו אותם באש על יושביהם.
ב-11 בספטמבר 1941 נצטוו תושבי הגטו להתרכז בבית החרושת לטבק בתואנה שמשם יישלחו לטירספול (Tiraspol). אנשי איינזצגרופה D, בעזרתם של אוקראינים, הוציאו משם את היהודים בקבוצות, הובילו אותם ליישוב הסמוך בולשיה פונטני (Bolshie Fontany), ורצחו אותם שם. בבית החרושת הפרידו הגרמנים בין הגברים לנשים כדי לרצוח קודם את הגברים; הנשים התקוממו ודרשו להישאר עם הגברים, ובעקבות זאת עברו הגרמנים לרצח של משפחות שלמות.
בתחילת אוקטובר 1941 הושלמה השמדתם של יהודי דובוסרי. על-פי נתוני הוועדה הסובייטית הממשלתית לחקירת זוועות הנאצים נאמד מספר הקבורים בארבעת הבורות שנתגלו במקום בכ-6,000.
עד סוף 1943 המשיך גטו דובוסרי לשמש מקום ריכוז של המוני יהודים מהאזור לפני רציחתם. יחידת ס"ס קטנה בפיקודו של ויט קלר (Weit Keller) מילאה בתקופה זו תפקיד מרכזי במעשי הרצח באזור.
מספר היהודים שנרצחו בעיירה ובסביבתה מוערך בכ-18,500, ובכללם יהודים מאודסה, קישינב*, טירספול, בלטה (Balta), ריבניצה (Rybnitsa) ועוד.
מקור: יד ושם
דובאסאר ברומנית ,Dubasari עיר-המחוז, כ60- ק"מ מצפון-מערב ל-טיראספול, על גדתו המזרחית של הדנייסטר.
בשנת 1926 ישבו בדובאסאר 3,630 יהודים, שהיוו 80.9% מכלל האוכלוסייה.
העיר נכבשה בידי הצבא הגרמני-רומני במחצית יולי 1941. אותה עת נותרו בה 3,500 יהודים. עם כיבוש דובאסאר ריכזו יחידות קומאנדו של ה-"איינזאץ-גרופה ד" (,Einsatzgruppe D) כמעט כל האוכלוסייה היהודית של המחוז. מספרם הכולל של היהודים, שנאספו בעיר, היה 20,000–18,000. ביניהם היו אף יהודים שנמלטו מבאסאראביה ומבוקובינה לאחר פרוץ המלחמה.
כולם, פרט ל200- יהודים, שניצלו בדרך נס בשלושה מקומות, נרצחו בידי יחידות קומאנדו של ה-ס.ס. שהגיעו למקום בעיקבות הצבא הפולש.
למעלה מ10,000- גוויות הושלכו לקבר אחים ליד בית החולים המקומי. כ500- מ' מצפון למקום זה הוכן קבר המוני נוסף, שנהפך לאחר מכן לשדה תירס.
לאחר הטבח הוציאו הגרמנים והרומנים מן העיר קרונות מלאים חפצים ששדדו מבתי היהודים הנרצחים. כן חיללו הפולשים את בית הקברות היהודי והוציאו ממנו את המצבות, כדי לסלול בהן את הרחובות מסביב לגן הציבורי. שאר המצבות נחרבו. על כך סיפרו תושבים אוקראיניים למגורשים שהגיעו לדובאסאר לאחר מכן.
השלטון בעיר ובמחוז היה בידי המיפקדה הגרמנית המקומית שבראשה עמד קצין בכיר של ה-ס.ס.
בדובאסאר חנתה מיפקדתו של לגיון הז'אנדארמים שמילא אף את תפקידיהם של שומרי הגבול. על הלגיון פקד גנראל דאמבוביצ'יאנו .(Dimboviceanu)
הממונה על המחוז היה הקולונל הרומני באטקו (Batcu) שהיה תלוי בחסדי השליטים הגרמניים באזור. יחידות ניידות של ה-ס.ס. שמרו על הכביש האסטראטגי דובאסאר-גריגוריופול,(Grigoriopol) שבוצר באותם הימים.
בדצמבר 1941, משהחלה השמדת היהודים בידי יחידות ה-ס.ס. במחוז גולטה ,(Golta) הצליחו כ10- יהודים להימלט מ-קריבוז'ה-אוזרו (Crivoje-Ozero) ולהגיע לדובאסאר. על מיבצע השמדה זה מעיד דו"ח המפקח על הן'אנדארמים בטראנסניסטריה.
בדצמבר 1942 נשלחה לדובאסאר קבוצה בת 12-10 מנהלי חשבונות יהודיים, שנבחרה מבין המגורשים, שהועסקו במוגילב (Moghilev) ובבאלטה ,(Balta) והועמדה לרשות שלטונות המחוז. המגורשים שוכנו על ידי הז'אנדארמים בבית הכלא העירוני. שלטונות המחוז העסיקום במוסדות השונים בעיר ובמחוז, שבהם היה מחסור בבעלי מקצוע כגון אלה. באותו זמן בערך הובאו לדובאסאר חמישה רופאים ושלושה רוקחים יהודיים מן הרגאט לעבודה זמנית בבית החולים המקומי במסגרת עבודת הכפייה. הללו שוכנו בבניין בית החולים, ונאסר עליהם לצאת את הבניין ללא רשיון מיוחד. תמורת עבודתם ניתנו להם מנות אוכל.
שני הקצינים הבכירים הרומניים נהגו יחס הוגן בעובדים הרפואיים מיוצאי הרגאט. מדי פעם בפעם הודיעו להם מראש על הצעדים הצפויים להם. מקור המידע שלהם היה דווקא המפקד הגרמני עצמו, שנהג לבקר בבית החולים לעתים תכופות, משום שהשד ברופאים היהודיים, כי הם מחביאים פארטיזאנים במוסדות שבהם עבדו.
בספטמבר 1943 הובאה לדובאסאר קבוצה בת כמה אלפי מגורשים, שנאספו ממקומות שונים בטראנסניסטריה, כדי לעבוד בתיקון הכביש דובאסאר-גריגוריופול. בין המגורשים היו יהודים רבים מאזור יאש.
כל המגורשים – גברים, נשים וילדים – היו לבושים סחבות, נעליהם היו קרועות, ורבים מהם אף התהלכו יחפים. הם שוכנו באורוות לאורך הכביש שבתיקונו עבדו. האוכל, שניתן להם, היה מעין תערובת של קמח תירס עם קש, השמירה עליהם היתה בידי הז'אנדארמים הרומניים שחנו בדובאסאר ומפקדם היה גרמני. עובדי הכפייה הועסקו 16–14 שעות ביום. השמירה היתה קפדנית מאוד. מי שניסה להימלט ונתפס, נורה במקום.
לאחר שנספו רבים מן העובדים היהודיים, הובאו לשם אזרחים סובייטיים למילוי מקומם. יחד עם זאת אף הוחמר הפיקוח על העובדים, תכופות נערכו מיפקדים וחיפושים, כדי לגלות חומר תעמולתי, שכן גברה באזור פעילות הפארטיזאנים עם התקרב החזית.
לעתים הגישו אוקראינים נוצריים ליהודים מעט אוכל. מחמת העדר תנאי גהות פרצה במקום מגפת טיפוס הבהרות שהפילה חללים רבים. חולים ספורים בלבד נשלחו לבית החולים העירוני, ששם טיפלו בהם הרופאים היהודיים שהגישו להם גם אוכל מן המנות שלהם הם.
במחצית חודש מארס 1944 הגיעו לטיראספול (ע"מ) 18 מבין המגורשים שהיו בדובאסאר. נציגי ועדת העזרה בבוקארשט סייעו בידיהם לעבור את הדנייסטר ולחזור לרומניה.
קישורים
Dubassar – Encyclopedia of Jewish ommunities in Romania, Volume 1Dubasari, Moldova