טירספול
מקום לפני המלחמה: בירת הרפובליקה האוטונומית המולדבית, ברה"מ/אוקראינה
מקום בזמן המלחמה: טרנסניסטריה, רומניה
בשל התנאים הסבירים יחסית ששררו בו היה גטו טירספול למקום מקלט למגורשי טרנסניסטריה שהצליחו להגיע אליו. תושבי הגטו הקימו חדר תפילה, הם אף השיגו ספר תורה ושופר מאחד מכפרים הסמוכים, ובחגי היהודים הותר להם לשבות מעבודתם. היהודים גם ארגנו מסיבות והופעות. בדצמבר 1943 קיבלו תושבי הגטו סיוע מוועד העזרה בבוקרשט. ועד העזרה גם ניסה לארגן את החזרתם של מגורשי מחוז דורוהוי (Dorohoi) לרומניה.
עם התקרבות החזית קיבלו תושבי הגטו מהז'נדרמים הרומנים רישיונות לשוב לבתיהם, ובין 17 ל-19 במרס 1944 הם צלחו את הדנייסטר, עם עוד מגורשים מיישובים אחרים בדרום טרנסניסטריה. עם עזיבת הרומנים השתלטו הגרמנים על העיר והוציאו להורג אסירים רבים שנכלאו בבית הכלא המקומי, קצתם יהודים. בתמונה: הצבא הרומני בטירספול
הסובייטים שחררו את טירספול ב-12 אפריל 1944.
מקור: יד ושם
טיראספול Tiraspol עיר-מחוז ע"נ דנייסטר מול: טיגינה Tighina שבבאסראביה, 1, ק"מ מדרום-מזרח לקישינאו מרכז חשוב של אספקת פירות וירקות לאוקראינה.
ב1926- ישבו במקום 6,398 יהודים שהיוו % 29.1 מכלל האוכלוסייה.
בימי מלחמת העולם השנייה שימשה ט' כמקום מעבר למגורשים יהודיים, שהיו בדרכם לטראנסניסטריה. רובם נשלחו משם לגיטאות ולמחנות אשר במחוזות ברזובקה ,(Berezovca) ו-גולטה (Golta) (ע"ע). העלון האינפורמאטיבי של מיפקדת הז'אנדארמים בטראנסניסטריה מציין שעד ל15- בינואר 1942 עברו דרך ט' 827 יהודים. במשך שנות המלחמה הגיע מספרם לכמה אלפים.
בתחילה לא הורשו המגורשים להישאר ב-ט', כמו בשאר הערים ששימשו מקומות מעבר לטראנסניסטריה. אולם, מכיוון שבטיראספול שכנו מוסדות ממשלתיים רבים, כגון : עירייה, תחנת משטרה, לגיון של ז'אנדארמים, בית דין צבאי ובתי כלא צבאיים, הובאו אליה בקיץ 1942 כ40–30- בעלי מלאכה יהודיים, אשר גויסו בגיטאות טראנסניסטריה, כדי לשרת את השלטונות המקומיים. מלבדם, הצליחו להישאר במקום גם אחדים מבין היהודים שעברו את טיראספול בדרכם אל מקומות גירושם, ושהיו או שהתחזו כבעלי מלאכה. כך נוצר במקום גיטו ל100- יהודים בקירוב, רובם מבוקובינה ויתרם מכל אזורי רומניה. מספרם נתרבה בהדרגה, וב1943- הגיע ל221- יהודים. מאוחר יותר הגיעו ל-טיראספול גם כמה מאות מגורשים לשם עבודת כפייה, ועד למארס 1944 כבר היו בה 821 יהודים' כן נמצאו באותה תקופה בבית הכלא המקומי כ600- אסירים יהודים (ר' להלן).
היהודים המקומיים כבר לא היו בחיים בהגיע המגורשים לטיראספול התושבים האוקראיניים סיפרה כי מיד עם כיבוש המקום ירו הגרמנים בעשרת אלפים יהודים ; הם הצביעו על קברי האחים שלהם בפני המגורשים. אלה שניצלו מן הטבח, גורשו על ידי הדאנדארמים הרומניים בהתאם לפקודה מס' 23, למהנות ,בעל גדת הבוג (ע"מ), יהודים ספורים שהתראו כנוצרים התגוררו במשך כל תקופת הכיבוש בין אנאץ המקום מבלי להתגלות.
המגורשים הראשונים שוכנו בבניין, שהיה קודם בית חולים ונמצא באחד הרובעים המרכזיים של העיר. מסביב לבניין השתרע גן רחב ידיים, מוקף גדר מברזל ואבן. מעל לגדר זו הרכיבו תיל דוקרני. האגף המרכזי של הבניין כלל 18 חדרים, ובחלקם התגוררו חיילים רומניים שהיו בדרכם אל החזית. היהודים הצטופפו בתהילה בשלושה-ארבעה חדרים, מוזנחים ומזוהמים, אולם עם עזיבתם של התיילים עברו להדרים האחרים.
השלטונות יסדו שתי מתפרות, לגברים ולנשים, וכן מספרה. מאוחר יותר הוקמו גם סנדלריה, מתפרת לבנים וביח"ר זעיר לסבון, שבו עבדו 8 יהודים בהנהלתו של מגורש, יצרן סבון במקצועו.
השלטונות והמשטר. בהיותה מרכז מינהלי צבא י עמדה טיראספול תחת פיקוד הדאנדארמריה של טראנסניסטריה, שמקום מושבה היה באודסה (Odessa) בפיקודו של גנראל אילייסקו .(Iliescu) לגיון הז'אנדארמים המקומי עמד תחת פיקודו של מאיור יאקובסקו .([acobescu)
מסביב לעיר חנו גם יחידות צבא גרמניות, אולם לאלה לא היה שום קשר עם הגיטו, וחייליהם לא הורשו להיכנס אליו, אלא בליווי קצין ז'אנדארמים רומני מקומי.
בסתיו 1942, חודשיים לאחר ייסוד הגיטו, הועבר הפיקוד עליו מידי תחנת המשטרה לידי לגיון הז'אנדארמים המקומי.
משנטל לידיו את הפיקוד, כינס רב סרן יאקובסקו הן את היהודים והן את הז'אנדארמים הממונים על שמירת הגיטו ופנה אל האחרונים – בנוכחות הראשונים – בדרישה לראות עצמם מגיני היהודים ולא רודפיהם. את השמירה יקיימו לטובתם של תושבי הגיטו ויגנו עליהם מפני התקפות אפשריות מן החוץ – מצד חיילים גרמניים או אנשי ה"מומי" Vomi האוקראיניים. בסיום דבריו הודיע שכל אחד מן הז'אנדארמים יערוב אישית לשלומו של כל יהודי מתושבי הגיטו.
ההתארגנות העצמית . הודות ליאקובסקו, שהותיר בידי היהודים את כל רווחיהם וחייב בתשלום הוגן את כל מי שנזקק לעבודתם, או לשירותיהם של בתי המלאכה, הן מקרב השלטונות והן מבין האזרחים, יכול היה הגיטו להתארגן בתנאים הטובים ביותר.
אמנם, ראש הגיטו הראשון, שנבחר בהמלצת היהודים, מעל בתמקידו והפלה בין המגורשים. כך למשל גרם לשליחתם אל מעבר לבוג של מספר אנשים עניים במקום כמה ממקורביו שעמדו להישלח לשם. משנודע הדבר ל-יאקובסקו, העניש את ראש הגיטו בשלחו אותו למחנה ואפניארקה .(Vapniarca) ראשי הגיטו, שבאו אחריו, דאגו לצורכי הציבור בנאמנות.
בעזרתו של רופא יהודי שהובא למקום במסגרת עבודת הכפייה הניחו 60–50 מגורשי ט' הראשונים את יסודות הארגון המשותף. מהכנסותיהם בבתי המלאכה ובמוסדות הקציבו העובדים את מהצית הסכום לקומה המשותפת. בכספים אלה יסדו תמחוי, שבו אכלו כל תושבי הגיטו, גם אלה מביניהם, שלא יכלו לעבוד, וכן עשרות ואף מאות יהודים ששהו ב-ט' בדרכם למקומות אחרים בטראנסניסטריה. נוסדו גם מרפאה מצוידת ב8-6- מיטות, שבה שירתו רופא ואחות מוסמכת, וכן מרפאת שיניים. המגורשים תיקנו וניקו את החדרים, והתקינו את המקלחות ואת בתי השימוש של בית החולים לשעבר. הם עיבדו את השטח, שמסביב לבניין, וגידלו בו ירקות לצורכי התמחוי.
הודות לניקיון, ששרר במקום, לא פגעה ביהודי הגיטו מגפת טיפוס הבהרות, פרט למקרים ספורים בתחילת שהותם במקום, שרק אחד מהם הסתיים במות החולה.
מקומות העבודה היו משני סוגים : קבועים וזמניים. בסוג הראשון נכללו בתי המלאכה וביהח"ר לסבון שבתוך הגיטו, ביהח"ר לשימורים ולכוהל, מינהל היערות, שירות התברואה וכו'. בסוג השני נכללה העבודה במוסדות הממשלתיים השונים. בצאתם לעבודה אל מחוץ לגיטו, ליוו ז'אנדארמים את האנשים, אולם השמירה היתה רופפת. בתי המלאכה שגשגו ועמדו על רמה גבוהה. עיקר ההכנסות נבעו מביהח"ר לסבון, אשר השלטונות סיפקו לו חומרי גלם וקנו את תוצרתו.
הודות לעמדתו האוהדת ולהבנה, שגילה יאקובסקו, הפך הגיטו בה מקום מקלט לאחדים ממגורשי טראנסניסטריה. פעמים נקראו לטיראספול בתירוצים שונים יהודים ממחנות ההשמדה או מן הגיטאות שבהם היו החיים קשים במיוחד, בעיקבות הסדרים שנעשו עם יאקובסקו. כך למשל הובאו אחדים על מנת להידון בפני בית הדין הצבאי של טטיראספול על עבירות מדומות או כדי לשמש עדים, ושוב לא חזרו למקומות גירושם. במקרים אחרים נקראו היהודים בטענה שהם מומחים הדרושים לבתי החרושת המקומיים או לסדנאות שבגיטו.
מלבד אלה ניצלו גם יהודים רבים שעברו במקום בדרכם אל הבוג. אנשי הגיטו הסתירו אותם עד לצאת השיירה, ולאחר מכן הוסיפו להחזיקם במקום בהסכמתו האילמת של המפקד יאקובסקו. גם אסירים יהודים, שהובאו לרצות את עונשם בבית הכלא שב-טיראספול שלח יאקובסקו בלוויית ז'אנדארמים לגיטו בידעו ששם יטפלו בהם כהלכה, בטרם ייכנסו לבית הכלא. לפעמים עלה בידי אנשי הגיטו לשחרר אחדים מהם בשחדם את הז'אנדארמים.
מרכזים לעבודת כפייה נשדו במשך הזמן בטיראספול מחוץ לגיטו: מרכז לתיקונים, שבו נפרמו והותקנו מחדש מדי צבא משומשים, שכן בבניין וסל בית ספר לשעבר. עבדו בו כ400- יהודים, כ250- מהם מבוקובינה ומן הרגאט. הללו גייסו לשם כך מגיטאות שונים בטראנסניסטריה. שאר העובדים הובאו בסתיו 1943, מנסטראוורקה שבמחוז טולצ'ין ,Tulcin משהופסקה העבודה באותו מתנה.
במרכז לאיסוף, שבו עסקו בברירת מצרכים שונים, שעמדו להישלח לרומניה, עבדו כ100- יהודים, גם הם מנסטראוורקה. אנשים אלה הגיעו לטיראספול במצב של אפיסת כוחות וללא בגד לעורם, לאחר שהלכו ברגל במשך שבועות ולאחר שעבדו בעבודה מתישה כל חודשי הקיץ.
המרכז השלישי נועד לתיקוני רכב, ועבדו בו כ100- בעלי מלאכה שהובאו מבין מגורשי מוגילב .(Moghilev) שלושת המרכזים השתייכו לצבא. האנשים שוכנו בצריפים וקיבלו את מזונם מן המטבח הצבאי. עד שהגיעו משלוחי בגדים מוועדת העזרה ב-בוקארשט, קיבלו אף מדי צבא משומשים. היציאה מן המחנה נאסרה עליהם.
נוסף על כך נמצאו בבית הכלא של טיראספול כמה מאות אסירים. לשם נשלחו רובם בינואר 1944 ממחנה העונשין בסליווינה ,.Slivina ואחרים הובאו באשמות שונות מכל גיטאות טראנסניסטריה.
הסטאטיסטיקה של מיפקדת הז'אנדארמריה בטראנסניסטריה מספטמבר 1943 מציינת 156 יהודים בלבד, מהם 123 מבוקובינה ו33- מבאסאראביה. מספר זה מתייחס כנראה רק לתושבי הגיטו הקבועים.
עזרה וביקורים מבחוץ. משלוחי סיוע מטעם ועדת העזרה בבוקארשט קיבלו יהרי גיטו טיראספול רק בדצמבר 1943, משהגיעה למקום משלחת של ועדה זה כדי לארגן את החזרתם של מגורשי מחוז דורוהוי ,Dorohoi) לרומניה.
משלחות שונות שביקרו בטראנסניסטריה הובאו לגיטו טיראספול ,כנודע בארגונו הטוב. בקיץ 1943 באה משלחת של כמרים קאתוליים, שבראשה עמד נציג האפיפיור ברומניה, הנונציוס האפוסטולי אנדריא קאסולו Cassullo Andrea הוא פנה בדברים אל היהודים באמרו להם, כי העולם לא שכח אותם, ובל ישכחו גם הם את אלוהיהם אשר ממנו תבוא ישועתם. כן סיירה במקום משלחת של הצלב האדום הבינלאומי.
חיי דת ותרבות . יהודי טיראספול הצליחו להקים במקום בית תפילה. מאחד הכפרים הסמוכים הערגו ספר תורה ושופר, ואחד מן המגורשים, רופא מן הרגאט, שימש כחזן לעת מצוא. בימי החג היהודיים הותר להם לשבות מעבודתם.
היהודים ארגנו גם מסיבות והכינו תכניות אומנותיות. אחת מאלה אורגנה בעת ביקורה השני של משלחת מטעם ועדת העזרה (אביב 1944), שהגיעה למקום במגמה להסדיר את החזרתם של כל מגורשי דרום-טראנסניסטריה לרומניה (ע"מ).
חיסול המחנה. עם התקרב החזית קיבלו כל סוגי המגורשים שנמצאו בטיראספול רשיונות מטעם לגיון הז'אנדארמים, כדי לחזור לרומניה. בימים 17, 18 ו19- במארס 1944 צלחו את הדנייסטר יחד עם כל יתר מגורשי דרום-טראנסניסטריה שעברו גם הם דרך טיראספול שם קיבלו כולם תמיכה חמרית מטעם ועדת העזרה ב-בוקארשט.
עם עזיבתם נטלו הגרמנים לידיהם את השליטה על העיר, הגשרים מעל הדנייסטר ובית הכלא. מיד הוציאו להורג את כל האסירים, כ1,000- נפשות, מהם 400 שהובאו רק באותו יום מבית הדין הצבאי, ומשפטם סרם נערך. רובם היו יהודים – גברים ונשים. ניצלו רק 5 נשים יהודיות, שהיו כלואות בתאים אשר לא נתגלו על ידי הגרמנים. לאחר הטבח שוחררו בידי הרומנים, שומרי בית הכלא לשעבר.
קישורים
Tiraspol Encyclopedia of Jewish Communities in Romania, Volume 1 Tiraspol, Moldova
בשל התנאים הסבירים יחסית ששררו בו היה גטו טירספול למקום מקלט למגורשי טרנסניסטריה שהצליחו להגיע אליו. תושבי הגטו הקימו חדר תפילה, הם אף השיגו ספר תורה ושופר מאחד מכפרים הסמוכים, ובחגי היהודים הותר להם לשבות מעבודתם. היהודים גם ארגנו מסיבות והופעות. בדצמבר 1943 קיבלו תושבי הגטו סיוע מוועד העזרה בבוקרשט. ועד העזרה גם ניסה לארגן את החזרתם של מגורשי מחוז דורוהוי (Dorohoi) לרומניה.
עם התקרבות החזית קיבלו תושבי הגטו מהז'נדרמים הרומנים רישיונות לשוב לבתיהם, ובין 17 ל-19 במרס 1944 הם צלחו את הדנייסטר, עם עוד מגורשים מיישובים אחרים בדרום טרנסניסטריה. עם עזיבת הרומנים השתלטו הגרמנים על העיר והוציאו להורג אסירים רבים שנכלאו בבית הכלא המקומי, קצתם יהודים. בתמונה: הצבא הרומני בטירספול
הסובייטים שחררו את טירספול ב-12 אפריל 1944.
מקור: יד ושם
טיראספול Tiraspol עיר-מחוז ע"נ דנייסטר מול: טיגינה Tighina שבבאסראביה, 1, ק"מ מדרום-מזרח לקישינאו מרכז חשוב של אספקת פירות וירקות לאוקראינה.
ב1926- ישבו במקום 6,398 יהודים שהיוו % 29.1 מכלל האוכלוסייה.
בימי מלחמת העולם השנייה שימשה ט' כמקום מעבר למגורשים יהודיים, שהיו בדרכם לטראנסניסטריה. רובם נשלחו משם לגיטאות ולמחנות אשר במחוזות ברזובקה ,(Berezovca) ו-גולטה (Golta) (ע"ע). העלון האינפורמאטיבי של מיפקדת הז'אנדארמים בטראנסניסטריה מציין שעד ל15- בינואר 1942 עברו דרך ט' 827 יהודים. במשך שנות המלחמה הגיע מספרם לכמה אלפים.
בתחילה לא הורשו המגורשים להישאר ב-ט', כמו בשאר הערים ששימשו מקומות מעבר לטראנסניסטריה. אולם, מכיוון שבטיראספול שכנו מוסדות ממשלתיים רבים, כגון : עירייה, תחנת משטרה, לגיון של ז'אנדארמים, בית דין צבאי ובתי כלא צבאיים, הובאו אליה בקיץ 1942 כ40–30- בעלי מלאכה יהודיים, אשר גויסו בגיטאות טראנסניסטריה, כדי לשרת את השלטונות המקומיים. מלבדם, הצליחו להישאר במקום גם אחדים מבין היהודים שעברו את טיראספול בדרכם אל מקומות גירושם, ושהיו או שהתחזו כבעלי מלאכה. כך נוצר במקום גיטו ל100- יהודים בקירוב, רובם מבוקובינה ויתרם מכל אזורי רומניה. מספרם נתרבה בהדרגה, וב1943- הגיע ל221- יהודים. מאוחר יותר הגיעו ל-טיראספול גם כמה מאות מגורשים לשם עבודת כפייה, ועד למארס 1944 כבר היו בה 821 יהודים' כן נמצאו באותה תקופה בבית הכלא המקומי כ600- אסירים יהודים (ר' להלן).
היהודים המקומיים כבר לא היו בחיים בהגיע המגורשים לטיראספול התושבים האוקראיניים סיפרה כי מיד עם כיבוש המקום ירו הגרמנים בעשרת אלפים יהודים ; הם הצביעו על קברי האחים שלהם בפני המגורשים. אלה שניצלו מן הטבח, גורשו על ידי הדאנדארמים הרומניים בהתאם לפקודה מס' 23, למהנות ,בעל גדת הבוג (ע"מ), יהודים ספורים שהתראו כנוצרים התגוררו במשך כל תקופת הכיבוש בין אנאץ המקום מבלי להתגלות.
המגורשים הראשונים שוכנו בבניין, שהיה קודם בית חולים ונמצא באחד הרובעים המרכזיים של העיר. מסביב לבניין השתרע גן רחב ידיים, מוקף גדר מברזל ואבן. מעל לגדר זו הרכיבו תיל דוקרני. האגף המרכזי של הבניין כלל 18 חדרים, ובחלקם התגוררו חיילים רומניים שהיו בדרכם אל החזית. היהודים הצטופפו בתהילה בשלושה-ארבעה חדרים, מוזנחים ומזוהמים, אולם עם עזיבתם של התיילים עברו להדרים האחרים.
השלטונות יסדו שתי מתפרות, לגברים ולנשים, וכן מספרה. מאוחר יותר הוקמו גם סנדלריה, מתפרת לבנים וביח"ר זעיר לסבון, שבו עבדו 8 יהודים בהנהלתו של מגורש, יצרן סבון במקצועו.
השלטונות והמשטר. בהיותה מרכז מינהלי צבא י עמדה טיראספול תחת פיקוד הדאנדארמריה של טראנסניסטריה, שמקום מושבה היה באודסה (Odessa) בפיקודו של גנראל אילייסקו .(Iliescu) לגיון הז'אנדארמים המקומי עמד תחת פיקודו של מאיור יאקובסקו .([acobescu)
מסביב לעיר חנו גם יחידות צבא גרמניות, אולם לאלה לא היה שום קשר עם הגיטו, וחייליהם לא הורשו להיכנס אליו, אלא בליווי קצין ז'אנדארמים רומני מקומי.
בסתיו 1942, חודשיים לאחר ייסוד הגיטו, הועבר הפיקוד עליו מידי תחנת המשטרה לידי לגיון הז'אנדארמים המקומי.
משנטל לידיו את הפיקוד, כינס רב סרן יאקובסקו הן את היהודים והן את הז'אנדארמים הממונים על שמירת הגיטו ופנה אל האחרונים – בנוכחות הראשונים – בדרישה לראות עצמם מגיני היהודים ולא רודפיהם. את השמירה יקיימו לטובתם של תושבי הגיטו ויגנו עליהם מפני התקפות אפשריות מן החוץ – מצד חיילים גרמניים או אנשי ה"מומי" Vomi האוקראיניים. בסיום דבריו הודיע שכל אחד מן הז'אנדארמים יערוב אישית לשלומו של כל יהודי מתושבי הגיטו.
ההתארגנות העצמית . הודות ליאקובסקו, שהותיר בידי היהודים את כל רווחיהם וחייב בתשלום הוגן את כל מי שנזקק לעבודתם, או לשירותיהם של בתי המלאכה, הן מקרב השלטונות והן מבין האזרחים, יכול היה הגיטו להתארגן בתנאים הטובים ביותר.
אמנם, ראש הגיטו הראשון, שנבחר בהמלצת היהודים, מעל בתמקידו והפלה בין המגורשים. כך למשל גרם לשליחתם אל מעבר לבוג של מספר אנשים עניים במקום כמה ממקורביו שעמדו להישלח לשם. משנודע הדבר ל-יאקובסקו, העניש את ראש הגיטו בשלחו אותו למחנה ואפניארקה .(Vapniarca) ראשי הגיטו, שבאו אחריו, דאגו לצורכי הציבור בנאמנות.
בעזרתו של רופא יהודי שהובא למקום במסגרת עבודת הכפייה הניחו 60–50 מגורשי ט' הראשונים את יסודות הארגון המשותף. מהכנסותיהם בבתי המלאכה ובמוסדות הקציבו העובדים את מהצית הסכום לקומה המשותפת. בכספים אלה יסדו תמחוי, שבו אכלו כל תושבי הגיטו, גם אלה מביניהם, שלא יכלו לעבוד, וכן עשרות ואף מאות יהודים ששהו ב-ט' בדרכם למקומות אחרים בטראנסניסטריה. נוסדו גם מרפאה מצוידת ב8-6- מיטות, שבה שירתו רופא ואחות מוסמכת, וכן מרפאת שיניים. המגורשים תיקנו וניקו את החדרים, והתקינו את המקלחות ואת בתי השימוש של בית החולים לשעבר. הם עיבדו את השטח, שמסביב לבניין, וגידלו בו ירקות לצורכי התמחוי.
הודות לניקיון, ששרר במקום, לא פגעה ביהודי הגיטו מגפת טיפוס הבהרות, פרט למקרים ספורים בתחילת שהותם במקום, שרק אחד מהם הסתיים במות החולה.
מקומות העבודה היו משני סוגים : קבועים וזמניים. בסוג הראשון נכללו בתי המלאכה וביהח"ר לסבון שבתוך הגיטו, ביהח"ר לשימורים ולכוהל, מינהל היערות, שירות התברואה וכו'. בסוג השני נכללה העבודה במוסדות הממשלתיים השונים. בצאתם לעבודה אל מחוץ לגיטו, ליוו ז'אנדארמים את האנשים, אולם השמירה היתה רופפת. בתי המלאכה שגשגו ועמדו על רמה גבוהה. עיקר ההכנסות נבעו מביהח"ר לסבון, אשר השלטונות סיפקו לו חומרי גלם וקנו את תוצרתו.
הודות לעמדתו האוהדת ולהבנה, שגילה יאקובסקו, הפך הגיטו בה מקום מקלט לאחדים ממגורשי טראנסניסטריה. פעמים נקראו לטיראספול בתירוצים שונים יהודים ממחנות ההשמדה או מן הגיטאות שבהם היו החיים קשים במיוחד, בעיקבות הסדרים שנעשו עם יאקובסקו. כך למשל הובאו אחדים על מנת להידון בפני בית הדין הצבאי של טטיראספול על עבירות מדומות או כדי לשמש עדים, ושוב לא חזרו למקומות גירושם. במקרים אחרים נקראו היהודים בטענה שהם מומחים הדרושים לבתי החרושת המקומיים או לסדנאות שבגיטו.
מלבד אלה ניצלו גם יהודים רבים שעברו במקום בדרכם אל הבוג. אנשי הגיטו הסתירו אותם עד לצאת השיירה, ולאחר מכן הוסיפו להחזיקם במקום בהסכמתו האילמת של המפקד יאקובסקו. גם אסירים יהודים, שהובאו לרצות את עונשם בבית הכלא שב-טיראספול שלח יאקובסקו בלוויית ז'אנדארמים לגיטו בידעו ששם יטפלו בהם כהלכה, בטרם ייכנסו לבית הכלא. לפעמים עלה בידי אנשי הגיטו לשחרר אחדים מהם בשחדם את הז'אנדארמים.
מרכזים לעבודת כפייה נשדו במשך הזמן בטיראספול מחוץ לגיטו: מרכז לתיקונים, שבו נפרמו והותקנו מחדש מדי צבא משומשים, שכן בבניין וסל בית ספר לשעבר. עבדו בו כ400- יהודים, כ250- מהם מבוקובינה ומן הרגאט. הללו גייסו לשם כך מגיטאות שונים בטראנסניסטריה. שאר העובדים הובאו בסתיו 1943, מנסטראוורקה שבמחוז טולצ'ין ,Tulcin משהופסקה העבודה באותו מתנה.
במרכז לאיסוף, שבו עסקו בברירת מצרכים שונים, שעמדו להישלח לרומניה, עבדו כ100- יהודים, גם הם מנסטראוורקה. אנשים אלה הגיעו לטיראספול במצב של אפיסת כוחות וללא בגד לעורם, לאחר שהלכו ברגל במשך שבועות ולאחר שעבדו בעבודה מתישה כל חודשי הקיץ.
המרכז השלישי נועד לתיקוני רכב, ועבדו בו כ100- בעלי מלאכה שהובאו מבין מגורשי מוגילב .(Moghilev) שלושת המרכזים השתייכו לצבא. האנשים שוכנו בצריפים וקיבלו את מזונם מן המטבח הצבאי. עד שהגיעו משלוחי בגדים מוועדת העזרה ב-בוקארשט, קיבלו אף מדי צבא משומשים. היציאה מן המחנה נאסרה עליהם.
נוסף על כך נמצאו בבית הכלא של טיראספול כמה מאות אסירים. לשם נשלחו רובם בינואר 1944 ממחנה העונשין בסליווינה ,.Slivina ואחרים הובאו באשמות שונות מכל גיטאות טראנסניסטריה.
הסטאטיסטיקה של מיפקדת הז'אנדארמריה בטראנסניסטריה מספטמבר 1943 מציינת 156 יהודים בלבד, מהם 123 מבוקובינה ו33- מבאסאראביה. מספר זה מתייחס כנראה רק לתושבי הגיטו הקבועים.
עזרה וביקורים מבחוץ. משלוחי סיוע מטעם ועדת העזרה בבוקארשט קיבלו יהרי גיטו טיראספול רק בדצמבר 1943, משהגיעה למקום משלחת של ועדה זה כדי לארגן את החזרתם של מגורשי מחוז דורוהוי ,Dorohoi) לרומניה.
משלחות שונות שביקרו בטראנסניסטריה הובאו לגיטו טיראספול ,כנודע בארגונו הטוב. בקיץ 1943 באה משלחת של כמרים קאתוליים, שבראשה עמד נציג האפיפיור ברומניה, הנונציוס האפוסטולי אנדריא קאסולו Cassullo Andrea הוא פנה בדברים אל היהודים באמרו להם, כי העולם לא שכח אותם, ובל ישכחו גם הם את אלוהיהם אשר ממנו תבוא ישועתם. כן סיירה במקום משלחת של הצלב האדום הבינלאומי.
חיי דת ותרבות . יהודי טיראספול הצליחו להקים במקום בית תפילה. מאחד הכפרים הסמוכים הערגו ספר תורה ושופר, ואחד מן המגורשים, רופא מן הרגאט, שימש כחזן לעת מצוא. בימי החג היהודיים הותר להם לשבות מעבודתם.
היהודים ארגנו גם מסיבות והכינו תכניות אומנותיות. אחת מאלה אורגנה בעת ביקורה השני של משלחת מטעם ועדת העזרה (אביב 1944), שהגיעה למקום במגמה להסדיר את החזרתם של כל מגורשי דרום-טראנסניסטריה לרומניה (ע"מ).
חיסול המחנה. עם התקרב החזית קיבלו כל סוגי המגורשים שנמצאו בטיראספול רשיונות מטעם לגיון הז'אנדארמים, כדי לחזור לרומניה. בימים 17, 18 ו19- במארס 1944 צלחו את הדנייסטר יחד עם כל יתר מגורשי דרום-טראנסניסטריה שעברו גם הם דרך טיראספול שם קיבלו כולם תמיכה חמרית מטעם ועדת העזרה ב-בוקארשט.
עם עזיבתם נטלו הגרמנים לידיהם את השליטה על העיר, הגשרים מעל הדנייסטר ובית הכלא. מיד הוציאו להורג את כל האסירים, כ1,000- נפשות, מהם 400 שהובאו רק באותו יום מבית הדין הצבאי, ומשפטם סרם נערך. רובם היו יהודים – גברים ונשים. ניצלו רק 5 נשים יהודיות, שהיו כלואות בתאים אשר לא נתגלו על ידי הגרמנים. לאחר הטבח שוחררו בידי הרומנים, שומרי בית הכלא לשעבר.
קישורים
Tiraspol Encyclopedia of Jewish Communities in Romania, Volume 1 Tiraspol, Moldova