יארישב
יארישב: ,(Iarisev) עיר-נפה במחוז מוגילב 15 ק"מ מצפון-מערב לעיר-המחוז
לפני מלחמת העולם השנייה היו במקום שני קולחוזים : אחד אוקראיני ואחד יהודי הקולחוז היהודי מנה כ=1000 איש. תושביו עסקו בחקלאות וכן עבדו במספר סדנאות. ברשותם נמצא בית עלמין יהודי.
משפרצה המלחמה, התיצבו חייבי הגיוס לשירות בצבא האדום, ב19- בעלי 1941 נכבש המקום בידי יחידת פרשים רומנית. אחד הקצינים אסף את כל היהודים הנותרים וציווה על חייליו לירות בהם. אולם החיילים סירבו למלא אחר פקודתו באמרם שיצאו להילחם בבולשביקים ולא להרוג זקנים, נשים וטף. כך נותרו בחיים 700—600 יהודים מקומיים. כשהגיעו ליארישב: Iarisev. כ600- מגורשים, יוצאי בוקובינה ובאסאראביה, שהובאו ליארישב דרך מוגילב, עדיין התגוררו היהודים המקומיים בבתיהם. הם קיבלו את המגורשים בדירותיהם הדלות ועזרו להם במסגרת יכולתם.
העיירה שכנה באזור הרומני של טראנסניסטריה, ובה היה מושבו של הממונה על הנפה שייצג את השלטונות הרומניים במקום. עם זאת פרשו הגרמנים את שלטונם על מחצית העיירה, שבה נמצאה השכונה היהודית, והציבו בה יחידה של משמר הגבול.
הרומנים מינו ועד מבין היהודים וכפו את שלטונו הפנימי עליהם.
היהודים, כ1,500-, הועסקו בעבודת כפייה בשירות הגרמנים  והיו עמלים בכבישים שנסללו בסביבה. לעתים  קיבלו בתמורה מעט אוכל. בחורף הראשון גוועו יהודים רבים ממגפת טיפוס הבהרות, מאחר שלא היו בידיהם אמצעים להילחם בה. כל עזרה מן החוץ לא הגיעה למקום. לאחר שיצאו יחידות הצבא לחזית, הוקל מעט ליהודי יארישב הם נשלחו לעבודה בקבוצות בנות 30-20 איש מדי יום ביומו, וכך יכלו הנשארים בעיירה לעבוד אצל האיכרים, למרות האיסור. אלה נהגו בהם יפה, תמכו בהם מבחינה חומרית ועודדו את רוחם.
ב21- באוגוסט 1942 הגיעה ליארישב פלוגת עונשין גרמנית. על השכונה היהודית הוכרז כעל גיטו, והיא הוקפה גדר תיל דוקרני שסביב לה הועמדו זקיפים גרמניים ואוקראיניים.
היהודים חולקו לשני סוגים : כשרים לעבודה ושאינם מסוגלים לעבוד. נאמר להם, שאלה השייכים לסוג הראשון, יעברו ברגל לאחד ממחנות העבודה, ואילו האחרים יוסעו בעגלות, אמנם .תחילה הופנו האחרונים אל תחנת הרכבת, אולם בהצטלבות שלושה רחובות, שאהד מהם פונה אל בית הקברות, נצטוו לפנות לעברו. כ500- יהודים מקומיים ומגורשים-רובם זקנים, נשים וילדים-נורו והושלכו לקבר אחים. מהם ניצלו רק שמונה שנפצעו, והצליחו להימלט. יתר 371 היהודים, שהיו מסוגלים לעבודה, נשארו עוד לילה אחד בעיירה. מקרבם הוצא ראש הוועד היהודי, ולעיני האחרים נורה בידי החיילים הגרמניים. למחרת היום הופנו היהודים הנותרים למחנה אחר. אחד מהם, ושמו ציונה, מבני המקום. שהיה קצין סובייטי בשירות המילואים, קרא לחברי הקבוצה להימלט. אולם בהיותם תשושי כות מבחינה גופנית ורוחנית כאחת לא שמעו בקולו. רק 11 צעירים, שאורגנו על ידי ציונה, נמלטו אל הפארטיזאנימ, ואילו האחרים נרצחו.