לוהובה
לוהובה Luhova כפר במחוז באלטה על הגדה המערבית של הבוג. כ-16 ק"מ ממזרח לברשאד על הגבול בין האזור הגרמני לבין האזור הרומני.
הכפר נכבש בידי הצבא הגרמני-רומני בסוף יולי 1941. ללוהובה הובאו שתי קבוצות יהודים שגורשו מבתיהם. הקבוצה הראשונה, בת 780 נפשות הגיעה בנובמבר 1941. מוצאם של מגורשים אלה היה מבאסארביה ומבוקובינה.
הכפר נכבש בידי הצבא הגרמני-רומני בסוף יולי 1941 ל-לוהובה הובאו שתי קבוצות יהודים שגורשו מבתיהם. הקבוצה הראשונה, בת 780 נפשות, הגיעה בנובמבר 1941. מוצאם של מגורשים אלה היה מבאסאראביה ומבוקובינה.
עם בואם של המגורשים היווה ראש הכפר האוקראיני את הרשות היחידה במקום. במאי 1942 הוקמה בכפר אוסטיה .(Ustia) שבריחוק 5 ק"מ, תחנת דאנדארמים, אשר לה היה כפוף גם לוהובה. כמו כן שכנה בלוהובה תחנה של שומרי הגבול הרומניים. בכפר נמצאו גם אנשי המיליציה האוקראינית.
לאחר הקמת תחנת הז'אנדארמים באוסטיה היה מפקדה, רב סמל, מבקר ב-לוהובה תכופות, ונהג להוציא משם יהודים לעבודת השדה. היהודים לא קיבלו תמורת עבודתם לא תשלום ולא אוכל.
באביב 1943 נשלחו הגברים שבין המגורשים מ-לוהובה לעבודה במחנות הגרמניים טריהאטי ,(Trihati) וארווארובקה ,(Varvarovca) ניקולאייב (Nicolaev) ועוד.
ביוני 1943 הועברה ללוהובה מאוסטיה הקבוצה השנייה, ובה 250 מגורשים. הקבוצה היתה מורכבת בעיקר מנשים שבעליהן נשלחו לעבודה במחנות הגרמניים.
זמן קצר לאחר מכן הודיעו הז'אנדארמים, כי גם הנשים הכשרות לעבודה יישלחו ל-נסטרווארקה (Nestervarca) לשם כריית הכבול ועיבודו. לשם כך נבחרו 14 נשים, אולם לפני שעמדו להישלח, הסתתרו כולן. הז'אנדארמים גילון והעמידון בפני בית הדין הצבאי ב-טיראספול (Tiraspol) בהאשמת חבלה ועזיבת המחנה. ז'אנדארמים רכובים על סוסים, הובילו את הנשים למקום ייעודן, בעודן הולכות ברגל וידיהן כבולות באזיקים. בינתיים נשלחו אף הנשים, שנשארו בלוהובה, ללא כלי עבודה לעבודת השדה, ושם אולצו לחפור בשדה בציפורניהן ולהוציא מן האדמה הקמואה, המכוסה שלג, את הסלק שלא נעקר מן האדמה בימי היבול הקודם. מי שלא מילאה אחרי מכסת העבודה הדרושה, הולקתה בצורה אכזרית בידי הז'אנדארמים.
קבוצת המגורשים הראשונה שוכנה באורוות ללא חלונות שחציין היה תפוש על ידי הבהמות. לא היתה בהן כל אפשרות לאיוורור, ובתחילה אף לא הורשו המגורשים לפתוח את הדלתות, אלא פעם ביומיים.
עקב תנאים בלתי-אנושיים אלה, נמלטו מספר מגורשים מן הכפר כעבור ימים אחדים וחיפשו מקלט בכפרים הסמוכים. אלה שנשארו, סבלו כל החורף מרעב, קור וטיפוס הבהרות.
הקבוצה השנייה הוכנסה לדיר חזירים ללא גג שנעזב על-ידי מינהלת הקולחוז לשעבר, כי פרצה בו מגפת בהמות והחזירים מתי. הדיר הוקף חוטי תיל ונשמר על ידי אנשי המיליציה האוקראינית.
לעומת היחס הקשה אל היהודים מצד הז'אנדארמים הגן על המגורשים מפקדם של שומרי הגבול, סגן משנה מטארגו-פרומוס (T5rgu-Frumos) שבמחוז יאש. הוא הזמין את הנשים לעבוד במטבח של יחידתו, העסיקן בעבודת סריגה, בגנים ועוד. תמורת עבודתן קיבלו מצרכי מזון. תכופות השתדל אצל מפקד הו'אנדארמים לטובת היהודים.
לעזרת המגורשים באו גם מספר איכרים, ואצלם עבדו יהודים אחדים בזמנם הפנוי מעבודת הכפייה תמורתדברי אוכל. אצל אחדות ממשפחות האיכרים הוגשה למגורשים תמיד צלחת מרק, או מנה אחרת אף בלי תמורת עבודה. אחד האיכרים מסר לרשות כמה נשים ללא תשלום חדר בחצרו וסירב למלא את דרישת הז'אנדארמים לגרשן משם.
לאחר חודשים מספר הוחזרו המגורשים, שהובאו מאוסטיה למקומם הקודם. לא נודע דבר על יהודים שנותרו בלוהובה. לאחר מכן. מאחר שלא הוזכר הכפר בסטאטיסטיקה של קז'אנדארמריה, ניתן לשער, כי עם החזרת יושבי אוסטיה הועברו למחנה זה גם שאר המגורשים שהוחזקו בלוהובה
הכפר נכבש בידי הצבא הגרמני-רומני בסוף יולי 1941. ללוהובה הובאו שתי קבוצות יהודים שגורשו מבתיהם. הקבוצה הראשונה, בת 780 נפשות הגיעה בנובמבר 1941. מוצאם של מגורשים אלה היה מבאסארביה ומבוקובינה.הכפר נכבש בידי הצבא הגרמני-רומני בסוף יולי 1941 ל-לוהובה הובאו שתי קבוצות יהודים שגורשו מבתיהם. הקבוצה הראשונה, בת 780 נפשות, הגיעה בנובמבר 1941. מוצאם של מגורשים אלה היה מבאסאראביה ומבוקובינה.
עם בואם של המגורשים היווה ראש הכפר האוקראיני את הרשות היחידה במקום. במאי 1942 הוקמה בכפר אוסטיה .(Ustia) שבריחוק 5 ק"מ, תחנת דאנדארמים, אשר לה היה כפוף גם לוהובה. כמו כן שכנה בלוהובה תחנה של שומרי הגבול הרומניים. בכפר נמצאו גם אנשי המיליציה האוקראינית.
לאחר הקמת תחנת הז'אנדארמים באוסטיה היה מפקדה, רב סמל, מבקר ב-לוהובה תכופות, ונהג להוציא משם יהודים לעבודת השדה. היהודים לא קיבלו תמורת עבודתם לא תשלום ולא אוכל.
באביב 1943 נשלחו הגברים שבין המגורשים מ-לוהובה לעבודה במחנות הגרמניים טריהאטי ,(Trihati) וארווארובקה ,(Varvarovca) ניקולאייב (Nicolaev) ועוד.
ביוני 1943 הועברה ללוהובה מאוסטיה הקבוצה השנייה, ובה 250 מגורשים. הקבוצה היתה מורכבת בעיקר מנשים שבעליהן נשלחו לעבודה במחנות הגרמניים.
זמן קצר לאחר מכן הודיעו הז'אנדארמים, כי גם הנשים הכשרות לעבודה יישלחו ל-נסטרווארקה (Nestervarca) לשם כריית הכבול ועיבודו. לשם כך נבחרו 14 נשים, אולם לפני שעמדו להישלח, הסתתרו כולן. הז'אנדארמים גילון והעמידון בפני בית הדין הצבאי ב-טיראספול (Tiraspol) בהאשמת חבלה ועזיבת המחנה. ז'אנדארמים רכובים על סוסים, הובילו את הנשים למקום ייעודן, בעודן הולכות ברגל וידיהן כבולות באזיקים. בינתיים נשלחו אף הנשים, שנשארו בלוהובה, ללא כלי עבודה לעבודת השדה, ושם אולצו לחפור בשדה בציפורניהן ולהוציא מן האדמה הקמואה, המכוסה שלג, את הסלק שלא נעקר מן האדמה בימי היבול הקודם. מי שלא מילאה אחרי מכסת העבודה הדרושה, הולקתה בצורה אכזרית בידי הז'אנדארמים.
קבוצת המגורשים הראשונה שוכנה באורוות ללא חלונות שחציין היה תפוש על ידי הבהמות. לא היתה בהן כל אפשרות לאיוורור, ובתחילה אף לא הורשו המגורשים לפתוח את הדלתות, אלא פעם ביומיים.
עקב תנאים בלתי-אנושיים אלה, נמלטו מספר מגורשים מן הכפר כעבור ימים אחדים וחיפשו מקלט בכפרים הסמוכים. אלה שנשארו, סבלו כל החורף מרעב, קור וטיפוס הבהרות.
הקבוצה השנייה הוכנסה לדיר חזירים ללא גג שנעזב על-ידי מינהלת הקולחוז לשעבר, כי פרצה בו מגפת בהמות והחזירים מתי. הדיר הוקף חוטי תיל ונשמר על ידי אנשי המיליציה האוקראינית.
לעומת היחס הקשה אל היהודים מצד הז'אנדארמים הגן על המגורשים מפקדם של שומרי הגבול, סגן משנה מטארגו-פרומוס (T5rgu-Frumos) שבמחוז יאש. הוא הזמין את הנשים לעבוד במטבח של יחידתו, העסיקן בעבודת סריגה, בגנים ועוד. תמורת עבודתן קיבלו מצרכי מזון. תכופות השתדל אצל מפקד הו'אנדארמים לטובת היהודים.
לעזרת המגורשים באו גם מספר איכרים, ואצלם עבדו יהודים אחדים בזמנם הפנוי מעבודת הכפייה תמורתדברי אוכל. אצל אחדות ממשפחות האיכרים הוגשה למגורשים תמיד צלחת מרק, או מנה אחרת אף בלי תמורת עבודה. אחד האיכרים מסר לרשות כמה נשים ללא תשלום חדר בחצרו וסירב למלא את דרישת הז'אנדארמים לגרשן משם.
לאחר חודשים מספר הוחזרו המגורשים, שהובאו מאוסטיה למקומם הקודם. לא נודע דבר על יהודים שנותרו בלוהובה. לאחר מכן. מאחר שלא הוזכר הכפר בסטאטיסטיקה של קז'אנדארמריה, ניתן לשער, כי עם החזרת יושבי אוסטיה הועברו למחנה זה גם שאר המגורשים שהוחזקו בלוהובה