מאלה-קיריוקה
מאלה-קיריוקה ,(Mala-Kiriuca) כפר במחוז באלטה 7 ק"מ מברשאד.
לקראת סוף חודש נובמבר 1941, הגיעו למאלה-קיריוקה דרך יאמפול ואובודובקה ,(Obodovca) כ400- יהודים מבוקובינה, רובם יוצאי צ'רנאוץ. היו אלה השרידים המועטים משיירה בת 1,500 איש, אשר יצאה ממחנה מארקולשט שבבאסאראביה שלושה שבועות קודם לכן. רבים מהם היו חולים, עקב הסבל שהיה מנת חלקם בדרך. בהגיעם מצאו בכפר יהודים מבאסאראביה ומן הרגאט שהובאו לשם זמן מה לפני כן.
בתחילה הוכנסו המגורשים לאורווה לשעבר, סמוך לכפר, שהוקפה בגדר תיל דוקרני. שלושה מאנשי הז'אנדארמריה ואיש המיליציה האוקראינית שמרו על היהודים ונהגו כלפיהם בגסות ובאכזריות.
כעבור שבועיים העמידה מועצת הכפר לרשותם של המגורשים  אולם חמר  רלתות  וחלובות  שבו שבן  קורם לבן מועדון. למחרת היום יצאו השומרים הרומניים בדרכם לעבר הבוג, והיהודים נותרו תחת שמירתו של האוקראיני בלבד. מעתה יכלו לנוע בחפשיות יתר. במקום לא נמצאה תחנת ז'אנדארמים קבועה, והכפר היה כפוף למפקדה הרומנית ששכנה במרחק 5-4 ק"מ בעיירה אוסטיה .(Ustia)
המגורשים בעלי האמצעים השיגו מראש הכפר, תמורת מלבושים, רשיון לשכור חדרים אצל האיכרים. הם הצטופפו 10—8 בכל חדר והכינו לעצמם מצעים של קש. תמורת מלבושים נוספים קיבלו אף מזון מן האיכרים. אולם רוב המגורשים הוסיפו להתגורר באולם המשותף, בעירום ובחוסר כול, ועד מהרה פרצה בקרבם מגפת טיפוס הבהרות. מדי יום ביומו גוועו עשרות מהם, והגוויות נערמו בכניסה אל האולם ; בית הולים לא היה בכפר, גס לא רופא ולא תרופות כלשהן. אלה שלא נספו במגפה, מתו ברעב ובקור.
איש המיליציה האוקראינית הטיל על הבריאים שבין המגורשים לסחוב את המתים לשדה ולהשליך אותם על פני השלג, טרף לשיני הכלבים. רק באביב, משהפשירה האדמה, חפרו בשדה קבר אחים גדול שלתוכו הוטלו שרידיהן של למעלה מ300- גוויות.
כעבור 6 חודשים נותרו בחיים רק 80 מגורשים, רובם נשים. אף ילד אחד מתחת לגיל 15 לא ניצל.
באביב 1942 הוצאו שרידים אלה מן הכפר – ביניהם גם המעטים שהתגוררו אצל האיכרים – ושוכנו שוב באורווה. הז'אנדארמים בחרו באחד מן היהודים כראש הקבוצה ; תפקידו הצטמצם בשליהתמ לעבודה, לפי דרישת השלטונות.
בתחילה עזרו היהודים לאיכרים בעבודות השדה תמורת מעט אוכל, למרות חולשתם הרבה. אולם משהוציאו אותם לעבודת כפייה  לקולחווים  שבסביבת,  הורע  מצבם עוד יותר. הם נאלצו לעבוד בחטיבת עצים ביערות, והמכסה שהוטלה על העובדים היתה 5 מ' מעוקבים לאיש – מכסה גבוהה, במיוחד לגבי אנשים שלא הורגלו בעבודה כזאת.
למזלם היה השומר האוקראיני, שהופקד עליהם, אדם טוב לב, ובהדרכתו הצליתו אחדים מהם למלא את המכסה. אלהקיבלו בתמורה 2 ק"ג חיטה ליום ומעט מלח. השאר קיבלו רק מחצית המנה.
בתקופת החורף, כשלא עבדו בשדות, התפרנסו היהודים מקיבוץ נדבות. האיכרים הרחמניים שהיו עניים בעצמם, פרסו להם מפתם, כדי שלא ימותו מרעב. כאשר פנו השל- טונות אל האיכרים בדרישה לתרום עבור הצבא גרביים וכפפות, סרגו הנשים היהודיות בשביל האיכרות וקיבלו בשכרן מזונות. גם כמה מן הגברים למדו לסרוג, ואף לאחר שסיפקו לאיכרים את כל הנדרש מצד השלטובות, המשיכו המגורשים לסרוג עבור האוקראינים מלבושים שונים. בתמורה קיבלו גם כמה אריגים, ואמנם, היה הדבר בעתו, מכיוון שרבים מהם נותרו ללא בגד לעורם. הקשרים, שנוצרו עם הכפריים, היו כה טובים, עד שרבים מהם לקחו לביתם כמה מן היהודים, אף כי הם עצמם התגוררו רק בחדר אחד.
ביוני 1943 הגיעה לאזור פלוגת גרמנים, ולקחה עמה כמה מאות גברים יהודיים מכפרי הנפה, ביניהם גם מ-מאלה-קיריוקה הם
הובאו לסליווינה ,Slivina  שבמחוז אוצ'יאקוב ,(Oceacov) ע"נ בוג. לאחר שעבדו שם במשך זמן מה בסלילת כבישים, הועברו אל מעבר לבוג, לניקולאייב (Nicolaev) ולגורלובקה ,Gllrlovca  מבין מגורשי ממאלה-קיריוקה ששהו במחנות אלו, חזרו לכפר בדצמבר 1943 רק ארבעה, כשכל גופם מכוסה מורסות. האחרים נספו.
ביולי 1943 לקחו הז'אנדארמים גם את הנשים היהודיות מ-מאלה-קיריוקה ומהסביבה לעבודה בהפקת הכבול בנסטרווארקה
,Nestervarca שבמחוז טולצ'ין נשארו במקום רק שלוש נשים שהצליחו להסתתר בכפר אצל האיכרים. אלה מבין הנשים, שנותרו בחיים לאחר גמר העבודה בכבול, הוחזרו ל-מ' בסתיו של אותה שנה.
החל באוגוסט 1943 במשך שישה חדשים, עד לבוא הרוסים, נערכו התנגשויות דמים בין קבוצות צבא רומני ובין הפארטיזאנים. האחרונים פשטו בלילות לתוך הכפר, על מנת להצטייד במזונות אצל האיכרים, ולמחרת היום היו נערכים חיפושים בבתי הכפר. פעמים רבות הציתו החיילים את בתיהם של האיכרים, שנחשדו בהסתרת פארטיזאנים או בתמיכה בהם.
לפי הסטאטיסטיקה של ועדת העזרה ב-בוקארשט היו במארס 1943 ב-מ' 90 יהודים.
במארס 1944 נכבש האזור בידי הצבא האדום. כעבור כמה ימים גויסו לצבא הסובייטי אחדים מן הניצולים מבין המגורשים במאלה-קיריוקה, ויחד עם האוקראינים שבכפר, נשלחו להזית שבקרבת העיר יאש (1"51). על פי התערבותו של מפקד סובייטי יהודי הוחזרו כעבור זמן מה המגויסים ממגורשי טראנסניסטריה ונשלחו לפלוגת עבודה בארכאנגלסק .fArchanghelsk  שם עבדו בפריקתן ובהעמסתן של האניות שהגיעו מאנגליה ומארצות הביית. רק כעבור שנה וחצי, בנובמבר 1945, שוחררו, וניתן להם לחזור למקומותיהם.
הנשים שנותרו ב-מ' הלכו ברגל לעבר מוגילב (Moghilev) או יאמפול.