מאניקובקה

מאניקובקה M'anicovca  כפר במחוז באלטה (Balta) כ20- ק"מ מברשאד וכ3-2- ק"מ מנהר בוג.
לא ידוע דבר על הימצאה של אוכלוסייה יהודית במאניקובקה לפני מלחמת העולם השנייה.
בסתיו 1941 נרדפו שיירות היהודים המגורשים מן הגדה המערבית של הדנייסטר לגדה המזרחית, בנקודות יאמפול (Iampol) ו-ראבניצה ,(Rabnita) ומשם עד לכפרים שליד נהר בוג. אחת משיירות אלה הגיעה למאניקובקה. בנובמבר של אותה שנה נשלחו למקום גם מספר יהודים בוקובינאיים מגיטו ברשאד, ויחד עמם הגיע מסמר המגורשים בכפר 950-900
התנאים, שבהם היו המגורשים נתונים בכפרים שעל גדת הבוג, עוד עלו במוראותיהם על אלה ששררו ביתר הגיטאות בטראנסניסטריה. בתחילה נדחסו כולם ברפתות ההרוסות של הקולחוז לשעבר. מזון לא קיבלו כלל, ולאחר שמכרו את כל שהיה ברשותם, החלו יוצאים את הכפר על מנת לקבץ נדבות, חרף הסיכון להיירות. מגפת טיפוס הבהרות – שלא ננקטו נגדה אמצעים כלשהם – הרעב והקור המיתו עוד בחורף הראשון, 1941/42, למעלה מ80%- מביניהם. בשנה שלאחר מכן, 1942/43, נותרו בחיים רק מתי מספר מבין היהודים. אלה השיגו מראש הכפר מקום דיור בשני חדרונים ומטבח, בתוכם הצטופפו, ככל שעלה בידם.
לפי הסטאטיסטיקה של ועדת העזרה בבוקארשט נותרו במארס 1943 ב-מ' 150 יהודים.
ראש הכפר האוקראיני – שהיה פארטיזאן בסתר – הרשה ליהודים לעבוד אצל האיכרים, ואלה העסיקו אותם ועזרו להם ככל שיכלו. המגורשים החלו סוחרים במצרכים (סבון, גפרורים וכו') בכפר. עם זאת גוועו יהודים ברעב במאניקובקה גם בשנה השנייה של שהותם במקום.
אחד המגורשים ריכז את העניינים הארגוניים של הקבוצה לפי מיטב יכולתו, אך ידו קצרה מלהקל על גורלם, מאחר שלא שוגרה למקום אלא עזרה מועטת. פעם אחת בלבד הגיע למאניקובקה וועדת העזרה בבוקארשט – באמצעות הוועד היהודי בברשאד-משלוח שהכיל בגדים, לבנים ומלח, כל המצרכים חולקו בין האסירים.
על אף כל הקשיים, שעברו על היהודים במאניקובקה, לא פסקו מלקיים את מצוות הדת. הם שמרו את השבת, ארגנו מניינים, ובימים הנוראים הקימו במקום מגוריהם דוכן לתפילה, ואחד המגורשים שימש חזן.
גם ראש הכפר, הפארטיזאן, חיזק את רוחם בבקרו אצלם בסתר ובמסרו להם ידיעות על מהלך הקרבות בחזית ועל התקרבות הסובייטים.
בקיץ 1943 הוציאו הז'אנדארמים הרומניים גברים יהודיים מן הכפר ושלחו אותם לעבודה במחנות הגרמניים : טריהאטי,(Trihati) וארווארובקה (Varvarovca) וניקולאייב .(Nicolaev) נאותה תקופה העבירו הגרמנים נשים לעבודה בתוך קסרקטיניהם ; מהן ניצלו רק אלה שהצליחו להימלט ולהסתתר.
לפני פסח 1944 נסוגו הרומנים מן האזור, ובמקומם באו חיילים גרמניים שהתמקמו בכפר. היהודים הסתתרו בבורות ששימשו לאיסום תפוחי אדמה. לא עבר זמן רב, ולמאניקובקה הגיעו הפארטיזאנים, ובעיקבותיהם כבשו הסובייטים את המקום.
שרידי המגורשים, שנותרו במקום, יצאו ממנו בדרך חזרה לרומניה, אך על גורלם לא נודע דבר.