כפר במחוז מוגילב, נפת קופייגורוד, כ-12 ק"מ מדרום לעיר הנפה.
הצבא הגרמני-רומני כבש את המקום בין 18-20 ביולי 1941.בסתיו 1941 נשלחה שיירה, בת 800 יהודים מגורשים- יוצאי באסאראביה ובוק ובינה ממוגילב לסטפאנקי.בכפר לא היו יהודים מקומיים.בסטפאנקי שכנה תחנת ז'אנדארמים שהיתה כפופה לתחנה ב-לוצ'ינין, במרחק של כ-8 ק"מ. מפקדם של הז'אנדארמים ב-לוצ'ינץ היה רב סמל מיהוצא שנהג לבקר ב-סטפאנקי ולענות את היהודים שפגש בדרכים, מחוץ לתחומי הכפר.הגברים והנשים הצעירות שבין המגורשים הועסקו על ידי הז'אנדרמים בעבודות כפיה, כגון: עבודות שונות בתחנת הז'אנדרמים, הרחקת שלגים בחודשי החורף וכיו"ב.
באביב 1943 נשלחו גברים רבים מ-סטפאנקי לעבודה ב-נסטרווארקה, מחוז טולצ'ין וב-טריהאטי, מחוז אוצ'יאקוב.ב-סטפאנקי שוכנו המגורשים בדיר חזירים חרב, חשוף לקור ולגשם, שחדרו לתוכו דרך בקיעי קירותיו. טיפוס הבהרות, הקור והרעב קצרו ביניהם, ובמיוחד נספו ילדים וקשישים.
עם גבור התמותה באורח ניכר, עלה בידי מספר מגורשים להשיג את העברתם לבתי איכרים, שאכסנום תמורת שכר דירה בצורת חפציהם. בתוך כך נטשו גם העניים שביניהם את דיר החזירים, שהיה נגוע בחיידקי טיפוס הבהרות, ומצאו מקלט בכפר, במועדון לשעבר.עקב הצפיפות והזוהמה פרץ טיפוס הבהרות אף במעונם החדש, והמגפה הוסיפה להשתולל. בזמנם הפנוי עבדו המגורשים אצל איכרים, כדי להרוויח את מחייתם. בעלי מלאכה מצאו תמיד תעסוקה. אחרים עבדו בעבודות שונות, במיוחד כחוטבי עצים, ונשים סרגו למען הנשים האוקראיניות. המגורשים הקימו ועד, שבראשו עמד יהודי יוצא באסאראביה. על פעולות הועד לא נודע דבר. בסטטיסטיקה של ועדת העזרה ב-בוקארשט רשום, כי במארס 1943 היו ב-סטפאנקי 245 מגורשים. רשימת הז'אנדארמריה מנתה ב-1 בספטמבר באותה שנה ב-ס 168 מגורשים מבוק ובינה ו-10 מ-באסאראביה. הצבא האדום כבש את האזור בין 18-20 במארס 1944. כעבור זמן מה יצאו המגורשים בדרכם חזרה לרומניה.
חקרה והקלידה: קנשט ב. אולפנת צביה הרצליה
קישורים איש אינו מחכה לי – יואל הופמן יליד רומניה, עשה את דרכו מחלום בלהות של יתום בשנות השואה במרכז אירפה אל ערבות השלווה של קנדה, שם הוא חי עד העום כסוחר בקר. בספרו זה מספר יואל את הסיפור שלו ושל אחיו אברום. שני האחים גורשו עם משפחתם מבוקובינה לטרנסניסטריה, סטפאנקי – מוגילב – טולצ'ין שרדו את הרעב , המחלות, האכזריות והרצח. יואל הבכור עשה מאמצים בלתי נלאים לחיות ולהגן על אחיו הצעיר אברום . אחרי המלחמה שהה יואל שנתיים במחנות עקורים באירופה , ולאחר מכן היגר לקנדה. אברום עלה לארץ ישראל בשנת 1945 והתיישב בקיבוץ שדה אליהו. הוא נפל בקרב על לטרון ב – 18 ביולי 1948.
