מחנה עונשין. בסתיו 1941 הקימו הרומנים שני מחנות עונשין בסליווינה, אחד מהם לעבריינים נוצרים פוליטיים ואחד ליהודים.
לפי דוח מפקדת הז'אנדארמים באודסה (Odessa), מ-19 באוגוסט 1943, נמצאו במחנה ליהודים 4 סוגי אסירים:
1. יהודים מבאסאראביה ומבוקובינה שנמלטו משם יחד עם הצבא הסובייטי הנסוג ;
2. יהודים שמוצאם היה מטראנסניסטריה ;
3.יהודים מרומניה שעברו עבירות פליליות ונענשו בגירוש למחנה ;
4. יהודים עבריינים מועדים, שהוסגרו מן המשטרה ב- בוקארשט, לידי מפקדת הז'אנדארמים באודסה.
הדוח הנל אינו מפרט- לא את מספרם הכולל של היהודים שהובאו למחנה, ולא את מספר היהודים מכל סוג וסוג.
מפקד המחנאות היה משפטן לפי מקצועו ושמו ג'יורג'יוק (Giurgiuc), והוא הנהיג בהם משטר חמור.
ליושבי המחנה נשלח סיוע מוועדת העזרה ב-בוקארשט בנובמבר ובדצמבר 1942.
ב-20 באוקטובר 1943 הוסגרו חלק מן היהודים שבסליווינה לידי הגרמנים, בגדתו המזרחית של הבוג, ושם הושמדו.
באותה עת הועבר חלק אחר מיושבי מחנה סליווינה ל-גרוסולובו (Grosolovo).
בראשית שנת 1944 הובאה קבוצה אחרת של יהודים ונוצרים מסליווינה לכלא טיראספול (Tiraspol) כולם, 1000 נפשות, הושמדו ב-24 במארס אותה שנה עי יחידת זונדרקומנדו (Sonderkommando) של ה S.S.- לפני נסיגת הגרמנים מטראנסניסטריה.
מחנה עבודה. באביב שנת 1943, כשהחלו הגרמנים להקים גשרים ולסלול כבישים באזור הדרומי של הבוג, הקימו מחנה עבודה גם בסליווינה. מיום הקמתו ובמשך כל קיץ 1943 הובאו למחנה יהודים מן הגטאות שבטראנסניסטריה, רובם ממחוז באלטה (Balta). ביניהם היו הן מגורשים מרומניה והן יהודים מקומיים. כמעט בכל עת קיומו של המחנה נמצאו בו כ-600 נפשות.
העבודה בוצעה במסגרת ארגון "טוט (Todt) ואורגנה כבמחנאות הסביבה מטעם המרכז האזורי ב-וארווארובקה. מפקדו, הקצין הגרמני אליזאט (Elisath), שימש אף מפקדו של סליווינה ושאר המחנאות. עוזרו היה טרופנפירר ראפיץ (Truppenfuhrer Rapitz).
המחנה כונן במספר אורוות חרבות, והיה מוקף שלושה טורים של גדר תיל. השמירה על המחנה והפיקוח על היהודים בו, הופקדו בתחילה בידי צעירים גרמניים מקומיים מיחידות ה-S.S. של "פומי" (Vomi), לאחר מכן תפסו את מקומם חיילים אוקראינים מצבאו של ולאסוב.
בשבועיים הראשונים לא עבדו היהודים, ואף אוכל לא קיבלו. באותה תקופה עינו אותם אנשי ה- S.S. בצורה אכזרית. היהודים נצטוו לזחול על גחונם או על גבם בעפר או ביצות ; או לעלות על גבעה תלולה מלאה אבנים חדות וזרועה קוצים, אשר למרגלותיה סערו מימיו העמוקים של הבוג, ולרדת ממנה בריצה אל תוך המים – גם אלה שלא ידעו לשחות. העינויים הללו נעשו תחת מטר של הצלפות בשוטים עשויים חוטי ברזל.
לאחר תקופה זו הועסקו עובדי הכפייה בהקמת צריפים ובקתות ב- מוארווארובקה לשם שיכונם של העובדים הטכניים והמנהליים והפועלים. היהודים יצאו מהמחנה עם עלות השחר בליווי משמר והלכו דרך של 8-10 קמ עד למקום עבודתם.
עם סיום הקמת הצריפים חולקו לקבוצות בנות 100 איש, ובראש כל קבוצה הועמד אחד מהם כאחראי. יום יום נשלחו הקבוצות למקומות שונים במרחק של 10-20 קמ לביצוע עבודות קשות שונות, כגון הקמת גשרים, סלילת כבישים ופריקת מטעני מלט מן האוניות שהגיעו לניקולאייב (Nicolaev). על כל עובד הוטלה מכסת עבודה שחויב למלאה.
במהרה תשו כוחותיהם של היהודים לחלוטין, והיה צורך להחליפם באחרים.
אוכל היו מקבלים פעם ביום, 400-500 גרם דייסה, מעין תערובת דלילה של קמח תירס עם מים. לעיתים נדירות קיבלו מרק תפוחי אדמה במקום הדייסה.
במחנה, כבכל המחנות הגרמניים, הוטל עונש מוות על כל עבירה על ההוראות, ואף על הקלה ביותר. כך, למשל, נורה איש, משום שהתקרב לגדר התיל ; נער בן 16 נורה על שהרים בדרכו חזרה למחנה, מלפפון שמצא על הכביש ; שני אחים מבאסאראביה נתלו, על שנמלטו לסליווינה ממחנה אחר, תוך תקווה כי המשטר בסליווינה הינו נסבל יותר ; ביוני 1943 נורו, לפי פקודת המפקד, שני יהודים שניסו להימלט מהמחנה ; עוד שניים נתלו אף הם, על אותה עבירה ביום אחר. כמעט כל ההוצאות להורג בוצעו לעיני כל יושבי המחנה.
האחראי היהודי של המחנה מוארווארובקה, קאצ'ר (Kaczer), עמד גם בראש יהודי מחנה סליווינה. התנהגותו הייתה מתועבת: דרש שלמונים מיושבי המחנה, שדד והלקה אותם. כן חילק בינו לבין הגרמנים והשומרים האוקראיניים את הסיוע שנשלח ליהודי סליווינה מטעם וועדת העזרה ב-בוקארשט באוקטובר 1943.
לעומת זאת, מן הראוי לציין, כי אחדים מבין אנשי הארגון טוט, נהגו יחס נאה ביהודים. על אף אימת אנשי ה- S.S. שריחפה גם עליהם, הם העבירו בחשאי ליהודים סיגריות ולחם. אחד מנהגי ארגון טוט היה מניח יום יום קערה מלאה אוכל במקום מסוים, ולאחר מכן נהג לשלוח אחד מהמגורשים לקחתה.
כן עשו גם האיכרים שנאסר עליהם להתקרב לשיירות היהודים, שהלכו למקומות העבודה. הם שמו בצידי הדרך לחם ובצל, כדי שיימצאו עי העוברים שם. היהודים היו מרימים כל מה שמצאו, אף שסיכנו את חייהם בכך.
גם הפארטיזאנים היו באים לקרבת המחנה ומשליכים לתוכו חבילות מזון, יחד עם פתקאות עידוד ובהן קריאות לבריחה.
מזמן לזמן הגיעו למחנה וועדות רפואיות, כדי להוציא ממנו את החולים. בדכ היו ראשי המחנות שולחים את החולים ליחידת ה- S.S. שהיו מוציאים אותם להורג בירייה.
העבודה במחנה סליווינה נמשכה עד סוף חודש פברואר 1944. כשהחלה החזית להתקרב לנהר בוג, הוציא הארגון טוט את אנשיו מהאזור.
ב-14 במארס נתנו השלטונות הרומניים הוראה לשחרר את המגורשים.
יחד עם 98 מגורשים ממחנה וארווארובקה הגיעו ל-טיראספול אף 20 איש ממחנה סליווינה. משם יצאו בסיועה של וועדת העזרה לבאסאראביה, בדרכם לבתיהם.
לאחר סיום המלחמה הואשם ג'יורג'יוק באחריות על הרציחות שבוצעו במחנה סליווינה בעת פיקודו על המחנה. הוא התאבד בבית הכלא של המשטרה שעל יד בית המשפט העממי ב-בוקארשט.
מקורות
ארכיון יד ושם.
ארכיון מ. קארפ.
חקרו: עוזרי ת. ו בראונר ד. אולפנת צביה הרצליה