ברומנית:peciora, ,עיירה במחוז טולצ'ין ע"נ בוג ,מקום נופש לשעבר.
בסתיו1941 הוקם בפצ'יורה מחנה ריכוז ליהודי אוקראינה שפונו ממקומות מגוריהם. בנובמבר-דצמבר 1941 נשלחו ל-פצ'ורה אף 3005 יהודים מטולצ'ין.
המפונים נמסרו לידי משמר המשטרה של המועצה המקומית, וזו שיכנה אותם בשני מבנים רעועים שהיו שייכים בעבר למעון הקיצי של הקצינים סובייטים. כושר תכולתם היה 400 איש לכל היותר. המבנים הוקפו שלוש שורות תיל דוקרני.המגורשים אוכסנו בהם בצפיפות גדולה ובמצוקה חמורה ללא תנאים היגייניים.
אף כי לגיון הז'אנדארמים בטולצ'ין העמיד את מפקדת הז'אנדרארמיה בחבל טראנסניסטריה בדצמבר 1941 על כך, שתנאי אכסונם של המפונים עלולים לגרום להתפשטות מחלת טיפוס הבהרות באזור, ניתן בספטמבר 1942 צו להעביר ממחוז מוגילב ( moghilev ) למחנה פצ'ורה 3,000 יהודים נוספים מהם 2,400 מגורשים שפונו קודם לכם מבוקובינה, מבאסאראביה ומצפון מולדובה וכן 600 יהודים מקומיים.
מפקד הז'אנדרארמיה של טראנסניסטריה , קולונל אילייסקו ((Iliescu הורה לשלוח את העניים ביותר.
בפקודתו נאמר,כי אלה נידונים בין כה וכה לכלייה, והרי לשם כך הוקם המחנה.
תנאיו החמורים של מחנה פצ'יורה היו ידועים לשמצה בקרב אוכלוסיית הגיטאות שבאזור מוגילב, ומשום כך ניסו היהודים בכל הדרכים להימלט מן הפינוי וחיפשו מסתור במרתפים ובשדות. ברם, האנשים ניצודו על ידי כלבי משטרה והועלו על קרונות סגורים-80 לקרון. במבצע זה הוצאו גם הילדים מבתי היתומים וחולים הובאו על אלונקות מבתי החולים, בעוד שנשים וזקנים נלכדו בחוצות, כדי לכלא את המחסה שנדרשה על ידי לגיון הז'אנדרמים במוגילב.
כך הופרדו הורים מילדיהם ונשים מבעליהן. החלשים שבהם נספו בדרך, נחנקו בקרונות מחוסר אוויר. הקבוצות הורדו בתחנת הרכבת איסראילובקה (Israilovca), במרחק 14 קילומטר מפצ'יורה, ומן התחנה הובאו המגורשים ברגל למחנה. לאורך כל הדרך הוכו ביד הז'אנדארמים. שיירות בנות 300-400 אנשים הגיעו ממוגילב בחודשים ספטמבר-נובמבר 1942.
באותו זמן הובאה לפ' גם קבוצת יהודים אוקראינים מבראצלאב Bratlav שבמחוז טולצ'ין. 50-60 מגורשים הצליחו להימלט מן המחנה ולחזור למוגילב, אולם נתפשו והוחזרו לפצ'יורה.
בעקבות המעשה ביקש ב 26 באוקטובר 1942 מפקד לגיון הז'אנדארמים במוגילב, המאיור אוראשאנו ממפקד הז'אהדארמריה של טרטנסניסטריה לנקוט צעדים, כדי למנוע את בריחתם של מגורשים ממחנה פ'. השמירה הוגברה על ידי משמר חזק של אנשי מיליציה אוקראינים, שבראשם עמר האוקראיני סאמארנקו (Samarenco), מלבד המיליציה האוקראינית שכנה בפ' גם תחנת ז'אנדארמים רומנים.
מפקדה היה רב סמל סטראטולאט (Stratulat), שהתעלם מן המתרחש בתוך המחנה, ששם שדדו השומרים האוקראינים, הציקו ורצחו כאוות נפשם.
מלבד היהודים האוקראינים, ששרדו מ3005 מפוני טולצ'ין הנ"ל, והקבוצה, שהובאה מבראצלאב, נמצאו בסתיו 1942 בפצ'יורה גם 2000 -2500 יהודים רומנים מצ'רנאוץף, מסטורוז'ינץ, מואטרה-דורני , מדורוהוי , ממיהיילן , מיאש ועוד- וכן שוחט ובתו מטולצ'יאה.
שני הבניינים בעלי הקומות, שהיוו את המחנה, נמצאו באחד המקומות היפים ביותר שעל גדת נהר בוג.בבניין הראשון, בעל 3 קומות, שוכנו האנשים שהיו בריאים כביכול. בחדרים חסרי דלתות, שחלונותיהם היו ללא שמשות, אטומים סחבות או קש, שכבו האנשים, רועדים מקור, במשך חודשים, ולא יכלו להתרחץ מחוסר מים וסבון.
ב"בתי התמחוי", שהוקמו על רגל אחת מקופסאות פח מנוקבות ,הושחר הכל-אנשים וחפצים-מרוב עשן. הקברנים היהודיים, שהיו האנשים החשובים והפעילים ביותר במחנה, העמידו שומר בפרוזדור שבקומה הראשונה. מתפקידו של שומר זה היה לשמור על הגוססים מפני הכלבים, שריחרחו את הגוויות וניסו לחדור פנימה, וכן מפני השומרים, שחיכו לרגע המתאים להתגנב בחשאי למקום, כדי להוציא את שיניי הזהב מפי המתים. בפצ'יורה היו קוברים יום יום עשרות גוויות (גופות), מאחר שהתמותה הגיעה ל 30-40 איש ולמעלה ליום. בקומה השנייה שכבו החולים, שלא ניתן להם טיפול כלשהוא, כי לא היה במחנה כל רופא, וכן לא היו בנמצא תרופות. בקומה השלישית דרו הנשים. בכל הקומות שררה אותה אווירה של עוני ועל צפיפות מבהילה.
הבניין השני נועד לחולים במחלות מדבקות, במיוחד לחולי טיפוס הבהרות. כ 4000 איש נספו בפצ'יורה ממחלה זו ו
אחרות.
על יד שני הבניינים היה מוסך ששימש חדר מתים. בחדר זה נערמו יום יום 50-60 גופות, זו על גבי זו, שנועדו להיזרק לבורות שהיו ערים מהכילן, כי מחמת הקשיים בבדיה באדמה קפואה ניתן לחפור בורות קטנים בלבד. בורות אלה, שהוכנו מאחוריי הבתים, שימשו קברי אחים.
לא היה ביכולתם של דיירי המחנה להשיג מזונות, כי נאסר על האוכלוסיה המקומית להתקרב למחנה, ואילו על דרי המחנה נאסר לצאת לעבר השני של גדר התייל. משכילו לאכול העשבים ואת קליפות העצים, שהקיפו את הבניינים, התנפחו האנשים מרב רעב. הרעב במחנה היה כה חמור, עד שהביא לאכילת בשר אדם . בפ' אירע, ששתי אחיות אכלו מגופת נערה שמתה ימים אחדים קודם לכן. מזוועת המעשה נטרפה דעתה של אחת מהן, בעוד שאחותה השליכה עצמה למימי הבוג. בפ' אירעו גם מקרים נוספים של טירוף דעת והתאבדויות. אישה חנקה את שני בניה והשליכה אותם לבוג (נהר), ולאחר מכן הלכה בדרכם. כן התאבדו מספר נשים צעירות שנאנסו על ידי שומרים אוקראינים. פרופסור למאתמאטיקה מצ'רנאוץ יצא אף הוא מדעתו, ונמצא מת, ציפוניו נעוצות בקברו של חייל גרמני שנהרג שם בקרב.
בעזרת היהודים האוקראינים נעשו כמה נסיונות בריחה. בעזרת הבניינים שליד הבוג לא הייתה שמירה. אסירים אחדים הצליחו לקפוץ מן הגג לתוך הנהר או לטפס על חומה, שגובהה היה 4 מטר, ולברוח.
אלה שנתפסו, נורו במקום. תחת לחץ הרעב עברו החדים מרצונם למחנה העבודה הגרמני בבראצלאב. הם ידעו מראש, כי הם צפויים שם למוות, אולם לפני כן יקבלו מנת אוכל זעומה תמורת עבודתם. בפצ'יורה היה קיים ועד יהודי שפנה תכופות לשלטונות ולוועד היהודי במוגילב ושטח בפניהם את המצב הנורא במחנה, אולם פניותיו לא הביאו לשום תוצאות.
כמה פעמים באו מעבר לבוג אנשי ס.ס. במשאיות, נטלו יהודים והעבירו אותם אל מעבר לנהר, לאזור הגרמני ושם רצחו אותם. ב16 באוקטובר נערכה "אקציה" מיוחדת :מפקד אחד המחנות שמעבר לבוג,
אובר-פלדוובל האנס רוקר דרש ממפקד המחנה בפ' למסור לידיו את כל הנערות שגילן בין 14-20 שנה על מנת לשלחן כאחיות לבתי החולים הגרמניים שבמחוז ויניצה . נבחרו 150 נערות ונמסרו על ידי הגרמנים. הגרמנים העלו אותן על משאיות, הובילו אותם לתוך היער שבין באר לבין ויניצה, ובו עינו ואנסו אותן ולבסוף רצחו את כולן.
רק נערה אחת הצליחה להימלט בעזרת חייל גרמני שאף הוא היה כלוא לפנים במחנה ריכוז. "אקציה" אחרת נערכה ב20 בנובמבר, ובה ניסו הגרמנים להוציא את כל היהודים מן המחנה, אולם לאחר משא ומתן עם השלטונות הרומניים הסתפקו ו 500 איש. "אקציה" שלישית נערכה ב 10 ב מאי 1943, כאשר הוציאו מן המחנה 600 איש- גברים ,נשים ונערות צעירות. באותו זמן קאפיטאן פטקאו מפקד לגיון הז'אנדארמים בטולצ'ין ,והממונה על המחוז היה הקולונל לוגין (שמו). בפברואר 1943 באו שניהם לביקור במחנה. אולם מראה עניהם הדהים אותם, עד שחזרו על עקבותיהם כלעומת שבאו, מבלי להיכנס לתוך המחנה. השניים הסתפקו בכך ששאלו את שומר השער, כמה מן המגורשים נותרו בחיים.
חקרו: גרינוולד א. ושמאמה ד. – אולפנת צביה הרצליה