קהילות יהדות בוקובינה כפרים באות ד'

כפרים שהיו בהם פחות מ 500 תושבים

דארמנשט

הקהילה היהודית

כפר במרחק 18 ק"מ מ שוץ, שבו היתה קהילה של כ- 20 משפחות, בערך 90 נפשות. למרות מספרם הלא גדול היתה זו קהילה מלוכדת עם חיים יהודיים תוססים. את השם הטנא שינו הרומנים לדרמנשט. המקום מפורסם הודות לתחנת הרכבת שהיתה צומת תחבורתי ולא בכדי מכנה אותו מאיר שפריר (בעבר שפרבר) כ"מרכז העצבים התחבורתי של בוקובינה". בתחנת רכבת זו היה פונדק עם מסעדה ומקום ללון לנוסעים שהחליפו רכבת בהטנא. הפונדק הזה היה בבעלות אברהם אבא שפרבר שרכש אותו עוד בזמן שלטון האוסטרים לפני מלה"ע הראשונה. אישיותו של אברהם אבא שפרבר, יהודי שמוצאו מפרנקפורט שבגרמניה והפונדק שבבעלותו הטביעו את חותמם על חיי הקהילה בהטנא. כך אצל השפרברים התפללו בשבתות והגברים הופיעו בשטריימל וז'יפיצה. לפני התיבה עבר "בעל תפילה" השוחט אברהם אלתר גנוט אשר בקולו הערב והחזק היה מרעיד את החלונות. אחד המתפללים היה אליעזר אלתר, הסבא של אליעזר אלתר ז"ל שהיה סגן ראש העיר חיפה. לאחר התפילה הגישו קידוש אשר כלל קיכל, ריינקיך, לייקיך, טוצ', מאלאי, שעועית בבצל ושמן, קיגל וקאשה עם קישקה וכל אלה כמובן כתוספת ליין ויי"ש.

בשבתות היה, אבא שפרבר – תלמיד חכם, נותן הרצאות ושיעורים בתנ"ך ולפעמים נידונו גם נושאים ציוניים. למרות מספרם הלא גדול של יהודים היה עוד מניין שהתפללו אצל משפחת הולץ. מרדכי ווסרמן שהיה בין המתפללים במניין זה סיפר שאביו אהרון (אורן) לייב ווסרמן היה עובר לפני התיבה ומתפלל בנוסח ויז'ניץ. גם מכפרים בסביבה היו באים יהודים להתפלל בהטנא. כך מהכפר מרצייא היה בא איזנטל ולפני התפילה היה טובל בנהר סוצ'בה שזרם בכפר, גם בקיץ וגם בחורף. הצעירים למדו בחדר. מאיר שפריר מזכיר את המורה ברטפלד אשר לימד תורה והתרגום היה בגרמנית. בניגוד למקובל בעת ההיא, לימד גם נביאים ואפילו כתובים. אברהם אבא שפרבר שהיה בעצמו מורה בפרנקפורט, פיקח על תכנית הלימודים בחדר וכאשר המלמדים לא היו בקיאים בנושא (את המלמדים היו מביאים ממרמורש), הוא בעצמו העביר את השיעורים. בקיץ היו יוצאים התלמידים יחד עם המלמדים לפעמים להתרחץ בנהר סוצ'בה.

אשר לאירועים הקשורים בתחנת הרכבת, מסופר כי עוד לפני מלה"ע הראשונה, בדרכו מאוסטריה להונגריה, עבר הקייזר פרנץ יוזף עם הרכבת בהטנא. המקומיים ארגנו קבלת פנים והגויים, ובראשם כומר הכפר עם צלמי הכנסיה התייצבו ברחבת התחנה. גם קומץ יהודים ובראשם אברהם אבא שפרבר עם ספר תורה ביד הפגינו ייצוג מכובד של הקהילה הקטנה. הקייזר ניגש לראשונה לספר התורה ונישק אותו ואח"כ ניגש לצלמי הכנסייה ונישק גם אותם. אברהם אבא קיבל גם רשות דיבור ונשא נאום מרגש. גם הרבנים בעוברם בהטנא או בהחליפם רכבת בתחנה זו זכו לקבלת פנים מלאת התלהבות בפונדק שפרבר אשר בתחנה. כך האדמור מויז'ניץ, הרב רבי ישראל הגר זי"ע, בעוברו מויז'ניץ לבורשה אשר במרמורש מלווה בשלושת בניו ופמליה של חסידים, התקבל בשולחנות ערוכים כאשר כל התחנה קושטה בסיסמת "ברוכים הבאים". בין מקבלי הפנים היו חסידים שבאו מהסביבה (שוץ, איצקני, בורדוז'ני ואחרים). מרדכי ווסרמן זוכר איך אבא שלו הרים אותו על הידיים והאדמור בירך אותו דרך חלון הרכבת. עוד נחרטו בזיכרונו הוורניקעס שהיו חלק מהכיבוד העשיר וממנו אכל שיריים. פרנסת יהודי הטנא התבססה על מסחר. בחנויותיהם קנו מוצרים הגויים מהמקום ומהסביבה ואלה היו גם לקוחות הפונדק שבתחנה. לחלק מהיהודים היו קרקעות שגויים מהכפר היו מעבדים תמורת חלק מהיבול. בכפר דיברו עם הגויים רומנית ואוקראינית והיהודים ביניהם דיברו יידיש וגרמנית. היחסים של היהודים עם הגויים של הכפר והשלטונות היו תקינים. הז'נדרמים היו מודיעים ומזהירים כאשר עמד להתרחש שינוי בשגרה אך בשנת 1940 התקדרו השמיים. ברומניה כולה התחלף השלטון והגזירות התחילו ליפול גם על יהודי הטנא. החובות של הגויים ליהודים הושמטו, הנכסים דלא ניידי הוחרמו, פקודת הגירוש מהכפר לא איחרה לבוא, והיהודים גורשו והורשו לקחת איתם רק את מטלטליהם. כל רכושם, קרקעות, בתים, בהמות, נשאר מאחור. ואולם, קורבנות בנפש לא היו בכפר זה. בנאום פרידה מרגש של אברהם אבא שפרבר אשר חדור אמונה אמר לגויי הכפר שהם רק שליחי עליון והיהודים מקבלים את הגזירות באהבה. וכך תם קיום הקהילה של יהודי הטנא אשר עברו לעיר שוץ ונקלטו בקהילת יהודי שוץ, מי פחות ומי יותר תוך כדי משברים נפשיים עמוקים.

(רשם מאיר קוסטינר מפי מאיר שפריר ומרדכי ווסרמן)
מתוך ספר יהודי סוצ'בה

יהודי דארמאנשט היו מסונפים לקהילת סוצ'אבה. מוסדות קהילתיים לא היו במקום. כמה מלמדים ושוחטים סיפקו את צורכי הדת. את מתיהם היו יהודי דארמאנשט מביאים לקבורה בסוצ'אב ובאיצקאן (Itcani). לפרנסתם עסקו יהודי דארמאנשט במסחר. מרבית היהודים במקום היו חסידים, ונהו אחר חצרותיהם של האדמו"רים מסאדאגורה, מוויז'ניצה ואחרים. במקום היה סניף של ההסתדרות הציונית. סמוך ל-דארמאנשט שכן הכפר מאריציי (Maritei), שיהודיו היו מסונפים ליישוב היהודי שב-דארמאנשט

השואה

בסוף יוני 1941, אחר פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות, הובאו יהודי דארמאנשט לסוצ'יאווה (ע"ע), בירת המחוז. משם גורשו בראשית אוקטובר 1941 לטראנסניסטריה. מאז ועד היום אין ב-דארמאנשט אף יהודי אחד.

מקורות
ז'אן אנצ'ל (1980). פנקס הקהילות – רומניה, כרך שני. יד ושם, ירושלים.

דוידני

ישוב קטן הגובל עם בנילה פה סירט. היישוב מנה כ- 1000 תושבים: גרמנים, אוקראינים, רומנים, פולנים ויהודים. הגרמנים היו בעלי מלאכה ובנאים; הפולנים היוו את השכבה המעמדית הגבוהה, רובם היו בעלי חוות חקלאיות גדולות ובינוניות. האוקראינים והרומנים היו חקלאים זעירים, ורובם הועסקו בעבודות עונתיות בחוות של הפולנים. היישוב היהודי מנה כ- 100 נפש. היהודים עסקו בעיקר במסחר בתוצרת חקלאית, והיו בעלי חנויות ובעלי בתי מרזח. היישוב היהודי הזעיר היה מסונף לקהילת בנילה, בשבתות התפללו במקום, ובחגים התארחו בבתי קרובים בבנילה והתפללו שם בבתי הכנסת. בדווידני היה "חדר", שבו למדו רוב הילדים הצעירים. בהתקרב הבנים לגיל בר המצווה, הם צורפו לבית הספר העברי "תרבות" בבנילה. היישוב נודע ברבים הודות לזמר יוסף שמידט , שכוכבו דרך במקום. את ראשית צעדיו עשה שמידט כחזן בבתי הכנסת באיזור, ובזכות זמרתו התפרסם איפוא ישוב קטן זה בעולם כולו.

מקורות
ספר שואת יהודי צפון בוקובינה.
–Jbukowina 13:27, 20 יולי 2010 (IDT)

דורושאוץ

כפר במחוז זאסטוונה. על גדות נהר הניסטרול בגבולה הצפוני של בוקובינה.הקהילה היהודית יהודי דורושאוץ היו מסונפים לקהילת זאסטאוונה והתפללו בבית הכנסת ב-ואסילאו. רובם עסקו במסחר, בעיקר בסחר חליפין עם האיכרים. 20 מהם התפרנסו מטחנות מים, ויהודי אחד היה בעל ביח"ר לכוהל. אוכלוסי המקום היו אוקראינים, ועד עלות גוגא-קוזא לשלטון (1937) קיימו יחסים טובים עם שכניהם היהודיים.השואה בשנת 1940, עם סיפוח בוקובינה לבריה"מ, נכנסו הרוסים לכפר. עם פרוץ מלחמת רומניה-בריה"מ (יוני 1941) חזרו אליו הרומנים. יהודי המקום נשלחו לאוקנה (Ocna) שליד הגבול, ושם נספו כמעט כולם יחד עם יהודי ואסילאו (ע"ע). המעטים ששרדו גורשו לטראנסניסטריה.מקורות
פנקס הקהילות רומניה – כרך שני – הוצאת יד ושם.

so

דיחטניץ

יהודי הכפר היו מסונפים לקהילת פוטילה. לרשותם עמדו בית כנסת ו"חדר". שום ארגון יהודי לא היה קיים. היהודים עסקו במסחר עצים ובהמות, וכמה מהם הגיעו לאמידות. היחסים עם האוכלוסייה המקומית, רותנית ברובה, היו טובים עד עלות גוגא לשלטון (1937/8). בין שתי מלה"ע שימשו במועצת הכפר 1- 2 חברים יהודיים. ביוני 1940 תפסו הרוסים את הכפר ועצרו מספר יהודים, ביוני 1941, כשחזר הצבא הרומני, לא אירעו פרעות. בסתיו של אותה שנה גורשו יהודי הכפר לטרנסניסטריה. משם חזרו 8 משפחות.

מקורות
פנקס הקהילות – רומניה, כרך שני – הוצאת יד-ושם, ירושלים 1980

דרצ'ינץ

כפר במחוז וושקאוץ ,מרחב סטאנשט שבצפון בוקובינה. כיום בתחומי אוקראינה. הקהילה היהודית

קהילה מאורגנת לא היתה ב-דראצ'ינץ וכן גם לא ארגון יהודי אחר. יהודי הכפר היו מסונפים לקהילת סטאנשט(Stanesti). ברשותם היו 3 בתי תפילה מלבינים, 2 "חדרים" ומקווה טהרה. רוב היהודים עסקו במסחר. לאחדים היו אחוזות אותן החכירו לנוצרים, והדבר היווה סיבה לחיכוכים עם התושבים המקומיים, אוקראינים ברובם. במועצת הכפר היו 3 חברים יהודיים.

השואה

בקיץ 1940 סופח הכפר לבריה"מ. הרוסים גירשו לסיביר חמש משפחות יהודיות. בתחילת יולי 1941, אחר פרוץ המלחמה נגד בריה"מ, חזר הכפר לרומניה. החיילים הרומניים שהגיעו למקום רצחו 120 יהודים מתושביו בעזרת האוקראינים. היהודים שנשארו בחיים אחרי הטבח נשלחו לטראנסניסטריה דרך אדינץ (Edineti) שבבסראביה, שם מתו רוב המגורשים. כ- 80 אחוזים מיהודי דראצ'ינץ נספו בטבח ובגירוש.

קישורים
מה שנשאר, סרט – הסופר אהרון אפלפלד בביקור שורשים בכפר הולדתו, דרצ'ינץ.

מקורות
פנקס הקהילות רומניה – כרך שני – הוצאת יד ושם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
סגירת תפריט