ז'אדובה

אי שם בין קווי האורך והרוחב 4812/2531 היתה פעם קהילה יהודית חמה ומשגשגת בעיירה בשם ז'אדובה, שבחבל ארץ בוקובינה, 38 ק"מ מדרום מערב של בירת החבל – צ'רנוביץ. , תחילת התיישבות היהודים בז'אדובה היתה במחצית השנייה של המאה ה 19- כשבוקובינה היתה אז מחוז (ארץ כתר) של אוסטריה. רובם באו מגליציה השכנה ועסקו במסחר בהמות, עצים ותבואה. מיעוטם היו בעלי מלאכה.

קהילה יהודית עצמאית נוסדה במקום בשנת 1890 , עם בואו של הרב ישראל גינצברג לעיירה. עד אז היה בה רק שוחט, שמילא כמה מתפקידי הרב וכונה בשם "מאיר דער רב". לקהילה בז'אדובה היו מסונפים גם היהודים, שישבו בכפרים הסמוכים: נוי- ז'אדובה, אובר- ז'אדובה, קומרשט וסלובוזיה. בז'אדובה היו בית כנסת גדול (גרויסע שיל) וארבעה בתי תפילה, מקווה טהרה, "תלמוד תורה", כמה "חדרים" לילדים וכן בית עלמין. בשנת 1913 יסדה קבוצת הורים בית ספר עממי עברי, שהיה פעיל עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. עוד לפני כן נוסדה בז'אדובה אגודה ציונית. הוקם מועדון ציוני, שבו נערכו שיעורים לעברית לבני הנעורים ואף למבוגרים, במוצאי שבתות התקיימו הרצאות בנושאים ציוניים, וכן נוסד גן ילדים עברי. ב- 1880 חיו בז'אדובה 246 יהודים, וב- 1913 חיו 713 יהודים.

בשואה לא עברה שנה לשלטון הסובייטי בצפון בוקובינה, וגרמניה הנאצית התקיפה את ברית המועצות יחד עם שותפיה הרומנים. היהודים בז'אדובה, שמצאו את מקומם בקרב הפקידות השלטונית הסובייטית, וצעירים נוספים נמלטו לעומקה של ברית המועצות, ורובם הצילו בכך את חייהם. כאשר נכנסו הגרמנים והרומנים לז'אדובה, אספו את כל היהודים מבתיהם, 543 נפש, וגירשו אותם למחנות, ידענו שזו תחילת הסוף של הקהילה היהודית בעיירה. גם ניצולי השואה, אודים עשנים, שרידים מאש, אשר שרדו את הרציחות בעיירה ובדרך ואת המוות במחנות, לא חזרו עוד לז'אדובה. ומאז ייאמר: "היתה קהילה יהודית בז'אדובה, ואיננה עוד".

מקורות מנחם קמיל – קהילה יהודית שנחרבה בצוק העיתים מתוך הספר שואת יהודי צפון בוקובינה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
סגירת תפריט