מוגילב-פודולסקי
Mogilev-Podolski עיר במחוז ויניצה (Vinnitsa) שבאוקראינה, על נהר דניסטר. ב-1926 היו בה 9,622 יהודים ( 41.8% מכלל האוכלוסייה). ב 19- ביולי 1941 כבשוה הגרמנים והרומנים. אלפי יהודים נרצחו בידי אינזצקומנדו הגרמני. 10b ובידי צבא הכיבוש הרומני.
מחנה המעבר היה קסרקטין הרוס ומזוהם ובו נדחסו אלפים. תנאי המצוקה היו כה קשים עד שיום יום התאבדו רבים. השמירה היתה בידי ז'נדרמים רומנים, והם התעללו ביהודים בלי רחם. אלפי יהודים לא הורשו להישאר במ' וגורשו ברגל לכפרים או לעיירות במחוז או מעבר לנהר בוג, ותנאי החיים בהם היו גרועים עוד יותר. כ 15,000- מן המגורשים נותרו במ'
למרות התנגדות השלטונות, וזאת במתן שוחד וגם מכיוון שהביאו תועלת לכלכלת העיר והמחוז. המגורשים התארגנו על-פי הקהילות שמהן גורשו. המהנדס שמעון יגנדורף תיקן והפעיל מחדש תחנת חשמל, בית יציקה ומפעלים אחרים (Radauti) מראדאוץ שהצריכו עובדים רבים, וכך השיגו כ 3,000-2,000- פועלים יהודים ובני משפחותיהם רשיונות מגורים במקום. נוסף להם היו במ' עוד כ 10,000- יהודים שעליהם ריחפה סכנת גירוש לפנים טרנסניסטריה. הממונים הרומנים על המחוז גילו יחס עויין ואכזרי גם אחרי שחל שינוי לטובה ביחס השלטונות הרומנים ככלל למגורשים לאחר נצחון הצבא האדום בסטלינגרד. נוסף לרומנים היתה במ' גם יחידת צבא גרמנית וקבוצה של 'ארגון טוט', ואנשיה פיקחו על היהודים שעבדו בהקמת הגשר על הדניסטר. אנשי הצבא הגרמנים הרבו לענות את היהודים וכן הרבו בהוצאות להורג על האשמות פעוטות. כ 2,000- גברים נשלחו לעבודות כפייה באזורים אחרים של טרנסניסטריה בליווי ז'נדרמים, ואלה התנהגו באכזריות רבה. חלק מאותם גברים יהודים הועברו לאזורים שהיו בשלטון הגרמנים, ורבים מהם נספו או נרצחו בירייה.
בדצמבר 1943 הוחזרו לרומניה 3,198 יהודים שגורשו מדורוהוי וסביבתה, ובגטו מ' נשארו 12,836 מגורשים מבוקובינה, 348 מבסרביה ו 3,000- יהודים מקומיים. במרס 1944 הצליחה ההנהגה היהודים בבוקרשט להשיג את האישור להחזיר לרומניה 1,400 יתומים. רוב המגורשים לא הספיקו לברוח לרומניה, וב 20- במרס 1944 שוחררה העיר בידי הצבא הסובייטי, וגברים רבים גוייסו במקום, ואחרי כמה שבועות של אימונים נשלחו לחזית, או רבים מאותם ששרדו במ' נספו .(Archangelsk) למכרות הפחם שבאגן ארכאנגלסק בהפצצות הגרמנים שמעבר לדניסטר. רק באביב 1945 הורשו רוב המגורשים לחזור לרומניה, וב 1947- חזרו לרומניה הנותרים בחיים במקומות עבודת הכפייה בברית-המועצות.
מספר הניצולים במ' היה רב, יחסית, בגלל קרבת המקום לרומניה, ההתארגנות העצמית והעזרה מיהודי רומניה.
מחנה המעבר היה קסרקטין הרוס ומזוהם ובו נדחסו אלפים. תנאי המצוקה היו כה קשים עד שיום יום התאבדו רבים. השמירה היתה בידי ז'נדרמים רומנים, והם התעללו ביהודים בלי רחם. אלפי יהודים לא הורשו להישאר במ' וגורשו ברגל לכפרים או לעיירות במחוז או מעבר לנהר בוג, ותנאי החיים בהם היו גרועים עוד יותר. כ 15,000- מן המגורשים נותרו במ'למרות התנגדות השלטונות, וזאת במתן שוחד וגם מכיוון שהביאו תועלת לכלכלת העיר והמחוז. המגורשים התארגנו על-פי הקהילות שמהן גורשו. המהנדס שמעון יגנדורף תיקן והפעיל מחדש תחנת חשמל, בית יציקה ומפעלים אחרים (Radauti) מראדאוץ שהצריכו עובדים רבים, וכך השיגו כ 3,000-2,000- פועלים יהודים ובני משפחותיהם רשיונות מגורים במקום. נוסף להם היו במ' עוד כ 10,000- יהודים שעליהם ריחפה סכנת גירוש לפנים טרנסניסטריה. הממונים הרומנים על המחוז גילו יחס עויין ואכזרי גם אחרי שחל שינוי לטובה ביחס השלטונות הרומנים ככלל למגורשים לאחר נצחון הצבא האדום בסטלינגרד. נוסף לרומנים היתה במ' גם יחידת צבא גרמנית וקבוצה של 'ארגון טוט', ואנשיה פיקחו על היהודים שעבדו בהקמת הגשר על הדניסטר. אנשי הצבא הגרמנים הרבו לענות את היהודים וכן הרבו בהוצאות להורג על האשמות פעוטות. כ 2,000- גברים נשלחו לעבודות כפייה באזורים אחרים של טרנסניסטריה בליווי ז'נדרמים, ואלה התנהגו באכזריות רבה. חלק מאותם גברים יהודים הועברו לאזורים שהיו בשלטון הגרמנים, ורבים מהם נספו או נרצחו בירייה.
בדצמבר 1943 הוחזרו לרומניה 3,198 יהודים שגורשו מדורוהוי וסביבתה, ובגטו מ' נשארו 12,836 מגורשים מבוקובינה, 348 מבסרביה ו 3,000- יהודים מקומיים. במרס 1944 הצליחה ההנהגה היהודים בבוקרשט להשיג את האישור להחזיר לרומניה 1,400 יתומים. רוב המגורשים לא הספיקו לברוח לרומניה, וב 20- במרס 1944 שוחררה העיר בידי הצבא הסובייטי, וגברים רבים גוייסו במקום, ואחרי כמה שבועות של אימונים נשלחו לחזית, או רבים מאותם ששרדו במ' נספו .(Archangelsk) למכרות הפחם שבאגן ארכאנגלסק בהפצצות הגרמנים שמעבר לדניסטר. רק באביב 1945 הורשו רוב המגורשים לחזור לרומניה, וב 1947- חזרו לרומניה הנותרים בחיים במקומות עבודת הכפייה בברית-המועצות.
מספר הניצולים במ' היה רב, יחסית, בגלל קרבת המקום לרומניה, ההתארגנות העצמית והעזרה מיהודי רומניה.
מקור: יד ושם