אוֹדֶסָה
עיר נמל גדולה באוקראינה הסובייטית שבברית-המועצות, לחוף הים-השחור. ראשיתה קדומה, אך התפתחותה המהירה באה אחרי כיבושה בידי הרוסים ( 1789 ). גם הקהילה היהודים התפתחה בה במהירות, ובסוף המאה ה- 19 ובראשית ה- 20 היתה הגדולה בקהילות שבממלכת הצארים, אחרי ורשה, והמרכז הספרותי והציוני החשוב ביותר ברוסיה. ב- 1926 נמנו בא' 153,194 יהודים ( 36.4% מכלל האוכלוסייה), ועד 1939 עלה. מספרם לכ- 180,000.

ב- 5 באוגוסט 1941 החל המצור של הרומנים והגרמנים על א'. עד אז הספיקו לפחות מחצית מיהודי א' לצאת מן העיר. ב- 16 באוקטובר 1941 , לאחר מצור של יותר מחודשיים, נכבשה א'. ביום כיבושה היו בא' כ- 90,000-80,000 יהודים.  אינזצקומנדו b11 עם פלוגת מיבצעים של המודיעין הרומני ערכו טבח, ובו נרצחו יותר מ- 8,000 , רובם יהודים, כבר ביום הכיבוש. ב- 17 או ב- 18 באוקטובר נורו למוות 4,000-3,000 יהודים שהתייצבו למיפקד שערכו השלטונות.
א' נקבעה לבירת חבל טרנסניסטריה שנמסר לשלטון רומניה. ב- 22 באוקטובר 1941 התפוצץ בניין המפקדה הרומנית (בניין משטרת הביטחון הסובייטית נ.ק.וו.ד.) ונהרגו 66 אנשי-צבא וביניהם המושל הצבאי של העיר. בתגובה ציווה שליט רומניה המרשל יון אנטונסקו להוציא להורג 200 קומוניסטים על כול קצין שנהרג, ו- 100 על כול חייל, וכן לאסור את כול הקומוניסטים, ולקחת בן ערובה מכול משפחה יהודית. למחרת, ב- 23 באוקטובר, נעצרו כ- 5,000 בני- אדם, רובם יהודים, והוצאו להורג, רובם בתלייה ומיעוטם בירייה, זו היתה פעולת התגמול הראשונה על פיצוץ המפקדה הרומנית.
אחר-הצהריים של אותו יום ריכזו הרומנים עוד 20,000 יהודים בבית-הסוהר המקומי, חלקם נורו וחלקם נכלאו במחסנים ונשרפו. לאחר ,(Dalnik) ולמחרת הובילום לכפר דלניק הטבח הזה נשלחו יהודים רבים מא' למחנות שבהם רב היה ההרג בבוגדנובקה בדומנובקה . שבנפת גולטה (Golta) ובאקמצ'טקה  (Akhmechetka)
ב- 5 באוגוסט 1941 החל המצור של הרומנים והגרמנים על א'. עד אז הספיקו לפחות מחצית מיהודי א' לצאת מן העיר. ב- 16 באוקטובר 1941 , לאחר מצור של יותר מחודשיים, נכבשה א'. ביום כיבושה היו בא' כ- 90,000-80,000 יהודים.  אינזצקומנדו b11 עם פלוגת מיבצעים של המודיעין הרומני ערכו טבח, ובו נרצחו יותר מ- 8,000 , רובם יהודים, כבר ביום הכיבוש. ב- 17 או ב- 18 באוקטובר נורו למוות 4,000-3,000 יהודים שהתייצבו למיפקד שערכו השלטונות.
א' נקבעה לבירת חבל טרנסניסטריה שנמסר לשלטון רומניה. ב- 22 באוקטובר 1941 התפוצץ בניין המפקדה הרומנית (בניין משטרת הביטחון הסובייטית נ.ק.וו.ד.) ונהרגו 66 אנשי-צבא וביניהם המושל הצבאי של העיר. בתגובה ציווה שליט רומניה המרשל יון אנטונסקו להוציא להורג 200 קומוניסטים על כול קצין שנהרג, ו- 100 על כול חייל, וכן לאסור את כול הקומוניסטים, ולקחת בן ערובה מכול משפחה יהודית. למחרת, ב- 23 באוקטובר, נעצרו כ- 5,000 בני- אדם, רובם יהודים, והוצאו להורג, רובם בתלייה ומיעוטם בירייה, זו היתה פעולת התגמול הראשונה על פיצוץ המפקדה הרומנית.
אחר-הצהריים של אותו יום ריכזו הרומנים עוד 20,000 יהודים בבית-הסוהר המקומי, חלקם נורו וחלקם נכלאו במחסנים ונשרפו. לאחר ,(Dalnik) ולמחרת הובילום לכפר דלניק הטבח הזה נשלחו יהודים רבים מא' למחנות שבהם רב היה ההרג בבוגדנובקה בדומנובקה . שבנפת גולטה (Golta) ובאקמצ'טקה  (Akhmechetka)
בין 25 באוקטובר ל- 3 בנובמבר 1941 רוכזו 40,000-35,000 יהודי א' הנותרים בגטו שבקרבת העיר, והוחזקו שם בחוץ כעשרה ימים. ישישים, (Slobodka) בעיירה סלובודקה נשים וילדים רבים נספו שם בקור. ב- 7 בנובמבר 1941 רוכזו הגברים היהודים בבית הסוהר המקומי לקראת גירושם למחנות שונים  בטרנסניסטריה. דברי הערך שנמצאו אצלם הוחרמו. רבים שניסו להסתתר אצל התושבים הוסגרו. ב 12 בינואר 1942 החלו הגירושים למחנות ועד 23 בפברואר גורשו 19,582 יהודים. בינתיים נרצחו רוב הנותרים בידי מתיישבים גרמנים, ואחרים נספו ברעב, במחלות ובקור העז. היו יהודים (לפי השערה – עד כמה אלפים) שניצלו בעזרת תושבים רוסים ואוקראינים מקומיים. לאחר הגירוש הובאו לא' 54 יהודים בעלי-מקצוע, רובם מרומניה, והם רוכזו בבניין אחר (ה'גטו של מומחים'). בצילום: יהודי אודסה מתקבצים לקראת רישומם על ידי שלטונות הכיבוש הגרמניים.
ב- 10 באפריל 1944 שוחררה א' בידי הצבא האדום. לפי הודעת השלטונות נהרגו בא' כ- 99,000 יהודים. אחרי המלחמה שוב היתה א' למרכז יהודי חשוב, ובמיפקד ב- 1959 נמנו בה 102,200 יהודים.

מקור: יד ושם


אוֹדֶסָה ע"פ פנקס הקהילות

אודסה (Odessa) עיר-המחוז, מגדולי הנמלים על שפת הים השחור. לפני מלחמת העולם השנייה היתה העיר השביעית בגודלה בבריה"מ לפי מספר תושביה.
בתקופת כיבוש הנאצים – בירת טראנסניסטריה. ב 1926- ישבו באודסה 153,194 יהודים שהיוו 36.4% מכלל האוכלוסייה.
ב 1939- 180,000- יהודים שהיוו 29,8% מכלל האוכלוסייה.

תאריך כיבוש העיר בידי הצבא הגרמני-רומני:
16 באוקטובר 1941.

ימי הכיבוש הראשונים.
אודסה נפלה לאחר מצור של חודשיים, כארבעה חודשים אחרי פרוץ המלחמה בין גרמניה-רומניה לבין בריה"מ. העיר נכבשה בידי החיל הרומני הרביעי שנעזר במספר פלוגות חיל התותחנים הגרמני.  עם כניסת הכובשים אל העיר נמצאו בה כ80,000 – 90,000 יהודים. האחרים  כ40% פינו את העיר, מהם בימי המצור ומהם בשעת נסיגתו של הצבא האדום. בין
הנשארים בעיר היה מספר ניכר של יוצאי בוקובינה ובאסאראביה. מיעוטם באו ל אודסה  ב1941 עם סיפוח אזורים אלה לשלטון בריה"מ, אך רובם הגיעו לעיר כעבור שנה, עם פרוץ המלחמה.
ביום כניסתו לעיר ערך ה-איינזאץ-קומאנדו 11 ב' בין תושביה טבח המוני, שבו השתתפה אף פלוגת המיבצעים של המודיעין הרומני, "אשאלון אופראטיב" (Esalon Operativ) בפיקודו של קולונל י. ליסייוויץ' (I. lISIEVICI) (ע"מ). לפי הודעתו של ויאצ'סלאב מולוטוב (lriaceslav-(Molotov  שר החוץ של בריה"מ דאז-מ6- בינואר1942 לנציגויות הדיפלומאטיות במוסקווה נרצחו באותו יום למעלה מ8,000- איש, רובם יהודים. עם ההרוגים הראשונים נמנו 61 רופאים ומדענים יהודיים בעלי שם ובני משפחתם.
בימיו הראשונים של משטר הכיבוש היתה העיר נתונה לשלטונו של הממשל הצבאי הרומני בראשותו של גנראל גלוגוז'יאנו  .(GIogojeanu) מפקר הדיוויויה  ה13  שכבשה את העיר.
למחרת יום הכיבוש, ב17- באוקטובר, ציוו השלטונות לערוך מיפקד של כל הגברים בעיר. היהודים נצטוו להתייצב בנפרד מן הלא-יהודים ולהביא אתם את תעודות הזהות שלהם – מסמכיהם הסובייטיים – באמתלה, כי התעודות טעונות אישור מחודש מצד השלטון הרומני. אולם למעשה היתה תכליתה של ההוראה לבחור מבין התושבים בנועדים להשמדה. באותו יום נאסרו כ4,000-3,000- מן היהודים שהתייצבו. מי שהוגדר כ-"קומוניסט מסוכן" – נורה מיד, ואילו הנוצרים, שסווגו בהגדרה זו, נשלחו לעבודת כפייה במעמד של שבויי מלחמה.

הטבח הגדול
לפני נטישת העיר השאיר ה "נ.ק.ו.ד." הסובייטי באודסה מספר מאנשיו, וביניהם ראש מחלקת המיבצעים, אייזנברג ,(Eizenberg) לשם ביצוע פעולות חבלה בעיר. אף כי הזהיר שירות הביטחון הרומני את המיפקדה באודסה  מפני מיקושם של כל הבניינים ברחוב אנגלס (Engelss). שבו התגוררו לפני הכיבוש מיוחסי השלטון הסובייטי, ושל הבניין שבו שכן ה "נ.ק.ו.ד." ואחריו המיפקדה הרומנית, לא ננקטו אמצעי המניעה הדרושים. ב 22- באוקטובר 1941, שישה ימים לאחר כיבוש העיר, בש ה 17.35, התפוצצו החלק המרכזי והאגף הימני של בניין המיפקדה הרומנית. תחת מפולתם נקברו 66 איש :

16 קצינים רומניים, וביניהם מפקד העיר, גנראל גלוגוז'יאנו, 4 קצינים גרמניים מחיל הים, 46 אנשי צבא אחרים ומספר אזרחים. הפיצוץ בוצע כנראה באמצעות מנגנון השהייה.
גנראל ג. טרסטיוריאנו Trestioreanu) .), סגן מפקד הדיוויזיה ה 13- של היל הרגלים, שמונה למפקד הצבאי של העיר, הגיב על החבלה בפעולות תגמול נרחבות. בדין וחשבון טלגראפי, ששיגר באותו ערב בשעה 20.40 למיפקדת החיל הרביעי, הודיע בין השאר ". . . נקטתי אמצעי תגמול וציוויתי לתלות יהודים וקומוניסטים בכיכרות העיר . . .". עוד באותו לילה הגיע ל- אודסה גנראל צ'. מאצ'יצ'י (CMacici), מפקד החיל השני.
למחרת היום נראו בכל כיכרות העיר ובהצטלבויות הרחובות גוויותיהם של הנתלים הראשונים, ואנשים נורו בחוצות העיר ללא הבחנה וללא הפוגה. עד שעת הצהריים של אותו יום, 23 באוקטובר, הומתו כ 5,000- איש, רובם יהודים.
ואכן היתה זאת רק פתיחתו של מסע השמדה בקנה מידה בל-ישוער. בו ביום הגיעה ל-או' פקודתו של מרשל אנטונסקו להמית מיד 200 קומוניסטים לעומת כל קצין רומני או גרמני, שנהרג בהתפוצצות, ו 100- קומוניסטים תמורת כל חייל. נוסף על כך ציווה לאסור את כל הקומוניסטים בעיר כבני ערובה, וכן נפש אחת מכל משפחה יהודית

בדו"ח מטעם ה "אבוור" (Abwehr) נמסר, כי ב23- באוקטובר בבוקר רוכזו 19,000 יהודים בתוך גן ציבורי מגודר גדר עץ שעל יד הנמל. עליהם נשפך נפט, ולאחר מכן הוצתו. באותו יום, בשעות אחרי הצהרים, הוציאו הז'אנדארמים כ20,000- איש מבתיהם, אף אלה ברובם יהודים, והעבירום לבית הכלא שבעיר. למחרת היום, ב24- באוקטובר, הובלו האסירים בשיירות ארוכות ל-דאלניק
(Dalnik), אחד הכפרים הסמוכים לעיר. הראשונים, שהגיעו למקום, הושלכו, קשורים איש לרעהו, לתוך תעלה, ובה נורו. אולם משהסתבר, כי ההרג לפי שיטה זו אטי מדי, הוכנסו היהודים לארבעה מחסנים, שבקירותיהם הותקנו אשנבים לקני מקלעים, ודרכם ירו החיילים בקרבנותיהם. למען הבטח את חיסולם המוחלט של הנועדים להשמדה, הוצתו אף שלושת המחסנים שאליהם הובאו הנשים והילדים. מי שניסה להימלט דרך קורות הגג או דרך החלונות, נורה או נהרג על ידי רימון. המחסן האחרון, שבו רוכזו הגברים, פוצץ למחרת היום, ב25- באוקטובר, בדיוק 72 שעות לאחר פיצוץ המיפקדה.
טבח זה נערך תחת פיקודם של שני קצינים רומניים בדרגת לויטנאנט-קולונל, נ. דליאנו (NDeleanu) ו-צ. ניקולסקו  (Nicolescu.C).
לאחר הטבח מסרה העיתונות הגרמנית, ובעיקבותיה גם הרומנית, כ" פיצוץ המיפקדה אורגן בידי פארטיזאנים שמושבם היה – לדברי הידיעה – בבית הכנסת הגדול שב אודסה כך הופצה השמועה, כי המשטרה גילתה מיתקן טלפוני מתחת למיטתו של יהודי שהתגורר על יד הבניין. אף לאחר הרצח ההמוני נמשכו הפעולות נגד יהודי אודסה, ובעיקבותיו נשלחו אלפי יהודים למחנות: בוגדאנובקה ,(Bogdanovca) דומאנובקה ,(Domanovca) ו-אקמצ'טקה (Acmecetca) (ע"ע) במחוז גולטה  שבהם רוכזו כמעט כל היהודים מדרום טראנסניסטריה שנותרו עדיין בחיים (ע"מ)
הקמת הגיטו והתנאים באודסה שאר יהודי העיר כ 4,000–3,000- נפש כונסו בגיטו שהוקם בעיירה סלובודקה (Slobodka) שבסביבת אודסה. בגיטו שהו עשרה ימים בתנאים חמורים ביותר. רובם רבצו ולנו ברחובות תחת כיפת השמיים בימי סופות שלג וכפור ששררו באותה תקופה. רק חלק קטן מן המפונים נקלט בבתים הקטנים וההרוסים שבמקום. באותם הימים נספו רבים, בעיקר ישישים, נשים וילדים. ב3- בנובמבר שוחררו היהודים מגיטו סלובודקה והורשו לחזור לבתיהם ב אודסה.
אולם כעבור ארבעה ימים, ב 7- בנובמבר, אולצו כל הגברים היהודיים, בני 18 עד 50 להתייצב בבית הכלא המקומי לקראת ריכוזם מחדש בגיטאות האזור. רבים מהם ניסו להסתתר, אולם רוב  החומקים  הוסגרו בידי מלשינים.
בינתיים נמשך באודסה הטרור, נתמך בהסתת העיתונים הרומניים שהופיעו בעיר. העיתונות המקומית האשימה את היהודים באחריות לכל מיני פעולות חבלה שנערכו ושלא נערכו. יום יום מסרו הז'אנדארמים דינים וחשבונות על יהודים שנתפסו ונאסרו. במצוד על היהודים השתתפו רומנים וחיילים גרמניים כאחד. לשם ביצוע צו מס' 23 מ11- בנובמבר 1941 (ע"מ) הוצאה פקודה לריכוז מחדש של יהודי אודסה בגיטאות שב-סלובודקה וב-דאלניק, הפעם לקראת גירושם למחנות ריכוז הגורל הצפוי הוליד גל של התאבדויות בין היהודים בעיר. עם המתאבדים נמנו דמויות בולטות בציבור היהודי, כגון : רופאים, פרופסורים, משפטנים וכיו"ב. כן נוסו ומוצו כל הדרכים האפשריות להצלה, כגון : בריחה, זיוף מסמכים, המרת דת, נישואי תערובת וכו'. מן הראוי לציין, כי באותה תקיפה עלה  במפתיע מספרם של בני העדה הקראית ב-או'. על כל אותם המקרים נמסר בדינים וחשבונות של הז'אנדארמים. נאמר בהם, כי רוב רובם של אלה, שניסו להימלט מגירושם בדרכים הללו, הוסגרו, נתפסו ונאסרו. המשטר בגיטו היה חמור. היציאה ממנו היתה אסורה ; הדוחק והעדר תנאי תברואה הקלו על פרוץ מחלות. מגפת טיפוס הבהרות הפילה קרבנות רבים. בית החולים, שמנהלו היה  הרופא ד"ר  ישראל אדסמאן (Israel Adesman), היה מלא גוססים, מחמת חוסר אפשרות לקבורה היו גופותיהם הקפואות של הנפטרים מוטלות בראש חוצות.

חידוש הגירושים .
ב 10בינואר 1942, יומיים לפני חידוש הגירושים, פורסם צו מס' 7 שאילץ את היהודים למסור לידי השלטונות את כל דברי הערך שלהם לפני גירושם. ב12- בינואר 1942 החל גירושם של שרידי יהודי אודסה, מגיטאות האזור לעבר המחנות באזור ברזובקה ,(Berezovca)   בדוחו"ת היומיים של הז'אנדארמים נאמר, כי בתקופה מ 12- בינואר עד 23 בפברואר 1942 הובלו 19,582 יהודים, רובם קשישים, נשים וילדים, במשלוחים שונים בגודלם מתחנת הרכבת סוטירובסקה
(So6rovska) שב אודסה  לתחנת הרכבת ב-ברזובקה. הובלת המשלוחים בוצעה ברכבות גרמניות,  בקרובות  משא סגורים,150,120 בכל קרון. מאחר שנקבעה לכל רכבת מכסה מסוימת של יהודים,  שהיו חייבים להגיע לתחנת הייעוד, הועלו על הקרונות אף גופותיהם של המגורשים שנפטרו בעת המתנתם בתחנה ב אודסה. הגוויות, יחד עם אלה שנספו במשך הנסיעה 60–50- איש בכל משלוח -זולפו בנפט ונשרפו על יד רציף תחנת הרכבת ב-ברזובקה לעיני הכול. לעתים היו אף גוססים בין  הגופות שהועלו באש
בתחנת הרכבת בברזובקה חולקו הנותרים בחיים לשיירות ונשלחו ברגל לכיוונים שונים. כ5,000-4,000- נפשות הובאו  למחוות  שבמחוז גולטה (בוגדאנובקה  ו-דומאנובקה) (ע"ע), בפברואר 1942 -עת נפסקו כבר ההריגות באותם המחנות- והילקו את גורלם עם גורל המגורשים מרומניה ששרדו עדיין במקומות אלה באותו הזמן.
טראגי יותר היה גורלם של המגורשים שכוונו למחנות שהוקמו במחוז ברזובקה – כולם במושבות גרמניות – במרחק של 8-12נ ק"מ מתחנת הרכבת ברזובקה : צ'יחרין (Cihrin), הולייווקה (Hulievca) קאטואושה,(Catousa) סוהה-ורבה -:Suha – Verbe)), גראדובקה (Gradovca) ברנאדובקה  ~Bernadovce  ליסינובקה  (Lisinovca) ראשטאט (Rastadt)
בדרך שבתנאים רגילים אורכת ההליכה בה שעות מספר בלבד, השתרכו השיירות במשך 4-3 ימים ברחבי הערבה הקפואה. רבים מן המגורשים נספו בדרך מכפור ומאפיסת כוחות. מחנות אלה היוו את תחנתם האחרונה. בין מארס 1942 לבין אוקטובר 1943 הושמדו כולם בידי יחידות קומאנדו של ה-ס.ס. שהיו מורכבות מן המתיישבים הגרמניים – אנשי "פומי" (11ה0'ו) – ששלטו באזור (ע"מ), גופותיהם של רבים מן הקרבנות נשרפו בערבה שבין אודסה ובין ברזובקה בכיבשנים ששימשו לפנים לשריפת סיד (ע"ע ברזובקה).
עם גירוש השיירה האחרונה מגיטו סלובודקה ב23 – בפברואר 1942,  הוכרזה אג' כ-"יודנריין"   (Judenrein, נקיה מיהודים). מטלטליהם של היהודים נשדדו או נמסרו לידי אחרים. ביוני 1942 נהפך בניין התיאטרון היהודי בעיר  ל-"דויטשה האום" (בית גרמני), בית נופש לגרמנים שביקרו בעיר. באוגוסט 1942 הוענקה למתיישבים הגרמניים- לפי הסכם שנחתם בין מושל טראנסניסטריה, אלכסיאנו (Alexianu), שהעביר את מושבו ל-או' עם הפיכת העיר לבירת החבל, לבין אוברפירר הופמאייר Hoffneyer מפקד יחידות ה-"פומי", סמכות להפקיע את בתיהם של היהודים שגורשו או נהרגו. בית העלמין היהודי נהרס, ואלפי מצבות שיש ושחם הועברו לרומניה ונמכרו לספקים ולפסלים. בפברואר 1944 נתגלו בבית חרושת בבוקארשט 38 גושי שיש בנפח של 831,78 מ"ע, וביניהם המצבה שהיתה ניצבת על קברו של המשורר שמעון פרוג (Frug) במשך 28 שנה.

יחס האוכלוסייה אל היהודים
יחס האוכלוסיה לא היה אחיד אנשי המשטרה האוקראינית המקומית וקבוצות שנוות של האוכלוסייה שיתפו פעולה עם השלטונות נגד היהודים. רבו מקרים של הלשנה  ושל  הסגרת  מסתתרים. מרי פעם בפעם ערכו בני נוער הפגנות קולניות נגד היהודים ברחובות העיר.
ברם לעומת זאת נמסרו עדויות על מעשי הצלה וסיוע ליהודים תוך סיכון נפשות מצד מספר ניכר של תושבי העיר, רוסים כאוקראינים.
המהנדס האוקראיני, ליאוניד סובורובסקי (Leonid ,Suvorovski) הסתיר בביתו ואצל ידידיו 22 משפחות יהודיות והזין אותן בכספו הוא. כן הכין תעודות זהות מזויפות לעשרות משפחות יהודיות. משנתגלו פעולותיו נאסר בידי הרומנים ונדון ל 7 – שנות מאסר.
תושב רוסי, יעקב איוואנוביץ פולישצ'יוק ( Iacov Polisciuk ,Ivanovici) חפר, יחד עם ידידים מספר, מרתף מתחת לאחד הבתים במרכז העיר, ובו הסתיר שש עשרה משפחות יהודיות במשך שנתיים והביא להן מזון בשעות הלילה.
זוג ישישים, אנדרי איוואנוביץ ווארווארה אנדריוונה לאפין ( Andreevna) Varvara – Ivanovici Anarei,Lapin) אכסנו אצלם ילדים יהודיים. בגבור הסכנה בעיר שלחה ווארווארה לאפין את הילדים למקום מבטחים באחד הכפרים. בשל כך נאסרה, ולאחר מכן נורתה, משום שסירבה לגלות את מקום הימצאם. האוקראיני קונסטאנטין ספאדנקו ( Spadenco) ,Constantin ) פועל נמל, תקף פעמים אחדות, יחד עם חברו, את בית הסוהר, שחרר ממנו כמה מאות יהודים והעבירם לידי הפארטיזאנים.הודות לאומץ לבם של אנשים אלה ואחרים ניצלו כמה מאות יהודים שהסתתרו ב אודסה. כן הועסקו יהודים בעלי תעודות זהות מזויפות במפעלים שונים בידיעת בעליהם ומנהליהם. אשר למספר היהודים, שהסתתרו בעיר לאחר הכיבוש, נוקב אחד המקורות ב 10,000 בקירוב, אולם מספר זה נראה מוגזם. יהודים רבים מבין אלה, שהסתתרו במחבואים ובכוכי הקאטאקומבות בעיר, השתתפו בפעולות מחתרתיות נגד הנאצים. ביניהם בלטו שתי אחיות. קלנה ו-אולגה קאנטארוביץ Cantarovici Olga Elena) ) שארגנו יחד עם אחיהן  וירידו, פקיר בדואר המרכזי, קבוצת חבלה. אף כי נאסרו פעמיים, הצליחו להימלט ממקום מעצרם והוסיפו לפעול נגד כובתי העיר.

גיטו המומחים.
חודשים מספר לאחר גירוש היהודים מן העיר, בקיץ 1942, הוקמו בתי מלאכה אחדים למען שרת את אנשי המנגנון המינהלי והצבאי, הן של הרומנים והן של הגרמנים. ככוח אדם להפעלת שירותים אלה הובאו ל אודסה מגיטאות טראנסניסטריה 54 יהודים שהיו מומחים במקצועם. הללו אוכסנו בבניין גדול בן שלוש קומות ששכן בשדרות אדולף היטלר (לשעבר יקאטרינובסקאיה, (Ykaterinowskai) מס' 6. הבניין הוכרז כגיטו, והיציאה ממנו נאסרה על היהודים. מבין יהודים אלה היו 31 גברים,19 נשים ו 4- ילדים – רובם מ-צ'רנאוץ 10(Cernauti ) 2 מבוקארשט, 2 מדורוהוי ,Dorohoi) ) מרומאן (Roman) ועוד.
תנאי החיים של דיירי הגיטו והמשטר בו היו דומים לאלה של בית סוהר. רק חלק קטן מהכנסת בתי המלאכה הועד להזנת העובדים, בעוד שהשלטונות נטלו את רובה.
בינואר 1943 ניתן רשיון לנציגי ועדת העזרה בבוקארשט לסייר במספר גיטאות שבטראנסניסטריה (ע"מ). ביום שהותם ב אודסה  הורשו לבקר בגיטו, ובו במקום הקציבו עזרה כספית ליושבי הגיטו לשם הטבת תנאי תזונתם.
באורח זמני הועברה ל אודסה קבוצה אחרת בת 200 מגורשים יהודיים מן הגיטאות במחוז מוגילב .(Moghilev) אלה הועסקו מטעם החברה הגרמנית "סוט" (Todt) בחפירת תעלה. עובדי הכפייה האלה שוכנו בחווילה נטושה, ולא ניתן להם מזון. האחראי לביצוע העבודה, הגרמני קניג (Koenig), עינה אותם, עד שרבים מהם ברחו וחזרו  לגיטאות במחוז מוגילב.
ב7- במאי 1943 ביקר באודסה הנונציוס של האפיפיור, המינסניור טנדריא קאסולו Cassullo) Andrea Monsenior) מבוקארשט. בימי ביקורו מסר למושל אלכסיאנו מטעם פיוס ה12 – אות הצטיינות בשל "דאגת המושל לצורכיהם הדתיים של האוכלוסייה ושל שבויי המלחמה בטראנסניסטריה",
ב14- במארס 1944 נאות המרשל אנטונסקו להחזיר את המגורשים היהודיים מטראנסניסטריה לבתיהם ברומניה. מיד יצאו 54 היהודים, שהיו בגיטו אודסה, את העיר בדרכם לטיראספול, מקום שם סייעה בידם ועדת העזרה ב-בוקארשט לחצות את הדנייסטר (ב 19- במארס) ולשוב למקומות מוצאם.
ב 10- באפריל 1944 כבש הצבא האדום בפיקודו של גנראל מאלינובסקי (Malinovski) את העיר.לפי הודעת עיריית אודסה  מ 19- ביוני 1944 נהרגו בעיר99,000 יהודים בידי הנאצים ועוזריהם.
בשנת 1946 הועמדו מאצ'יצ'י וטרסטיוריאנו בפני ביתהדין העממי ב-בוקארשט ונדונו למוות. אולם פסקי הדין לא הוצאו לפועל והוחלפו למאסר עולם. ניקולסקו נמלט לגרמניה ונעלם שם, ודליאנו התאבד קודם לכן (באוגוסט 1944).
הטראגדיה של יהודי או' מצאה את ביטויה במספר יצירות של הספרות הרומנית. ביניהן מן הראוי לציין את ספרו של ג. קאלינסקו 🙁 G.Calinescu Negru ,Scrinul ) השידה השחורה, רומן שבו תואר הטבח בימי הכיבוש הראשונים. רכן ספרו של אורל באראנגא ( Baranga Aurel ) : "נינגה פסטה אוקראינה" (Ucraina ,Peste Ninge) שלג יורד על אוקראינה המעלה על הכתוב את גורל יהודי אודסה שגורשו למחנה בוגדאנובקה.

ארכיון יד ושם
.ק1948/170- ;ר1791/108.- ;נ1327/34- ;ג853/64- ;734/45
123. )1 141. ,0-11/12-4-55 .(766-72) 48 PKR/V

ארכיון מ. קארט
;375 ;363 ;111-56 ;50 ,111'י 353-55. ;352 ;87-90 ,1,11
96. ,1)( 449.

ביבליוגרפיה
ל ב י א , ת י א ו ד ו ר : יהדות רומניה במאבק על הצלתה.
ירושלים, תשכ"ה, עמ' 18. 8)1, 86, 87.

ל י ט א נ י , ד ו ר ה : "ספר שהוי" על שואת יהוד. ברית המיעצות. "ידיעות יד ושם" מס' 23/24, ירושלים, 60ל1, עמ' 26-24.

ל י ט א נ י , ד ו ר ה : הולבן יהידי אודסה לאור מסמכים רומניים.

קובץ ו', יד ושם, ירושלים, תשכ"ז, עמ' 130-113.

האנציקלופדיה העברית, כרך ראשון, ירושלים, תשי"ז.עמ' 707.

ברוך, י. ל.: אוריסה. "הארץ", גל' 6748 (ן13.11.4).

סוויט, גרשון: "תדמור הדרומית". "הגלגל", כרך א'.
גל' 21 (27.4.44).

ק.ה. : קהילות ישראל שנחרבו. "מולדת", שנה תשיעית, עמ'64-61.

קלויזנר , ייסף : אודיסה. בקובץ קהילות שנחרבו, "כנסת",
הוצאת מוסד ביאליק, 1944.

י ע ק ו ב ס ו ן , ש.ב. : כרבע מיליון יהודים מכל אירופה טבח היטלר באוקריינה. "הבקר",
גל' 1942 (16.3.42) 240.000- יהודם נרצחו באוקראינה? "הצפה", גל' 1282 (16.3.42).

א. שמאי: טבח אודיסה. "המשקיף", גל' 743 (]26.:1.4

איש  אוקראינה : כמה היטיב סטאלין להבין. "מלחמתנו" (שנה ב'),
חוב' י"א-י"ב ,נובמבר-דצמבר 1944), עמ' 6-45ן.

א פ ר י ם : עברו עליה זוועת בנדר. ואודיסה. "דבר", גל' 5865
(31.1)(.44).

בטטרקה ליד אודיסה נתגלה קבר 5,000 יהודים. "הבקר'.
גל' 2358 (25.7.43).

כל יהודי אודיסה, 17,000 במספר  הוקפו ונשרפו חיים.
"הבקר", גל' 2273  (13.4.43י.

100 אלף יחידים נרצחו. "המשקיף", גל' 736  8.11.111י,
-"הצפה", גל' 1182 (כנ"ל).

נתגלו גוויותיהם של רבבות .הודים. "הארץ"
גל' 7481 (13.4.44).

פולדאבנוב, סלים: פרשת אודסה. ביולטין הועד למען יהודי אירופה הכבושה,
ספטמבר ,א'), 1944. עמ' 5–י.

קינג, הארולד: באודיסה נשארו רק 3-2 אלפי יהודים.
"הבקר". גל' 2573  (20.4.44)–"רבר", גל' 5705 (כנ"ל).__
"הצפה", גל' 1909  (13.4.44).

קצה  הטראגי של יהדות  מערב-רוסיה.  "הבוקר"
גל' 269 (6.9.44).

רציחות היהודים באודסה. ביולטין הועד למען יהודי אירופה הכבושה, יוני 1944,
עמ' 24–23.

תהלוכת דמים במומך ימים. "הבקר", גל' 2288
(3.5.43) .

עד ראיה: א) הטבח ביהודי רומניה. ב) הנציגות הפוליטית של יהודי רומניה.
"דבר", גל' ]~]5  (21.5.12ן, גל' 35וי (27.5,42),

החל משפט נגד ראש המרצחים ברומניה. "המשקיף",
גל' 2141 (5.3.46), "הצפה", גל' 2487 (כנ"ל).

גולדברג, אברהם: הגרמנים בפויטרקוב… הבולשביקים באודסה. הועד המאוחד לעזרת יהודי פולין
חוזר ספטמבר 1940.

אלישיב, שמואל: רומן חדש של ואלנטין קאטאייב "דבר,
גל' 7495 (3.3.50).

טעס , טאטיאנא : דאז איז געשענ אינ אדעס. "איינקייט"
מאסקווע, יוני 8, 1944: 2.

רודני, וולי: אדעסער קאטאקאמנעס. "אייניקייט", מאסקווע, מיי 4, 1944: 3.

The Jews iv the Soviet Union
341-42. ,339 ,334 ,227 .קק ,1951 Syracuse,