וארווארובקה
וארווארובקה ,(Varvarovca) עיירה במחוז אוצ'יאקוב ,(Oceacov) על גדתו המערבית של נהר בוג, מצפון-מערב ל-ניקולאייב (Nicolaev) שבעברו השני, כ80- ק"מ מצפון-מזרח ל-אודסה .(Odessa) העיירה נכבשה בידי הצבא הגרמני-רומני באמצע אוגוסט 1941. באביב 1943 הקימו הגרמנים בוארווארובקה מרכז גדול לריכוז היהודים – מגורשים ומקומיים – לשם העסקתם בבניית גשרים ובסלילת כבישים על גדתו הדרומית של הבוג. ממרכז זה נשלחו עובדים למחנות עבודה שהוקמו בשתי גדותיו של הנהר : סליווינה ,(SIivina) קורייווקה ,(Kuriewka) מאטייווקה ,(Mateevka)  ביקולאייב ועוד. העבודות בוצעו במסגרת ארגון "סוט" ,Todt) ע"מ), לשם התקנת דרכי תחבורה, בעיקר גשרים. לוארווארובקה הובאו כמה אלפי יהודים מגיטאות טראנסניסטריה, בתקופה בין אפריל לבין אוקטובר 1943. לאחר שחולקו בין מחנות שונים, נשארו בוארווארובקה 1,500 יהודים, רובם מן הגיטאות שבמחוז באלטה .(Balta) מפקד המחנה, שעמד אף בראש יתר המחנות, שהיו קשורים לעבודות אלה, היה הקצין הגרמני אליזאט .Elisath עוזרו, ראפיץ ,(Rapitz) אף הוא גרמני, היה ממונה על ארגון העבודה. הואיל והמקום נמצא באזור הרומני, שכנה בו גם תחנת הז'אנדארמריה הרומנית. לפני עלות השחר יצאו עובדי הכפייה היהודיים קבוצות קבוצות למקומות העבודה שהיו בריחוק של 20–10 ק"מ מן המחנה. בדרך הצלימו בהם שומריהם האוקראיניים, רכובים על סוסים, ואילצום שלא להאט את קצב צעידתם. מי שלא הדביק את הקצב הדרוש או כרע מחמת אפיסת כוחות, נורה במקום. היהודים ביצעו עבודות שונות במקומות ממסר. בין השאר עבדו בהקמת גשר גדול באורך של 1,500 מטר מטריהאטי (Trihati) לניקולאייב, בהקמת גשר אחר, בין וארווארובקה לבין מאטייווקה, ובסלילת כבישים. מדי פעם בפעם נשלחו קבוצות עובדים לגדת הבוג לשם פריקת עצי בנייה מן הדוברות שהיו מגיעות למקום. קבוצות אחרות נשלחו בספינות לניקולאייב לפריקת מלט מן האוניות. מנהלי העבודה של ארגון "טוט" תבעו מן העובדים לקיים נורמות, שקשה היה לעמוד בהן, ומי שלא מילא אותן, הולקה. בעיקר התאכזר ליהודים אחד המהנדסים, שניהלו את העבודה, קפיטן סקודא (Skoda) שעינה מספר אנשים באופן חמור, ואחד מהם, יהודי מבאסאראביה, מת בעיקבות העינויים למחרת היום. העבודה נמשכה עד בוא השמש, בהפסקת צהריים של שעה אחת, אולם לא ניתן לעובדים אוכל בזמן ההפסקה. במחנה שוכנו היהודים במין בקרנות, שנחפרו בתוך האדמה, ובמספר צריפים מוקפים גדר תיל. בתחילה היתה השמירה בידי גרמנים מאנשי "פומי"  ולאחר מכן בידי שומרים אוקראיניים. עובדי הכפייה קיבלו מנת מזון בת 150 גר' מאמאליגא מעין דייסה סמיכה מקמח תירס וכוס תה לארוחת הבוקר, ואותה כמות מאמאליגא ומרק מימי לארוחת ערב. עזרה רפואית הגישו במחנה שני רופאים יהודיים מרומניה שטיפלו אף בחולים בסליווינה. מפקד המחנה העמיד בראש היהודים את מ. קאצ'ר Kaczer שעמד גם בראש המחנה בסליווינה. כעבד נרצע של הגרמנים עינה את היהודים ושדדם. כשהרשתה הוועדה הרפואית לחולים לעזוב את המחנה איים על החולים שיטען בפני הגרמנים, כי מחלתם מדומה, אלא אם כן יתנו לו שלמונים. מפקד המחנה ועוזרו עינו את היהודים בכל המחנות שהיו נתונים לפיקוחם. בוארווארובקה הלקו ורצחו אנשים רבים. באחד הימים תלו 10 יהודים, משום שאחד מן העובדים נעדר במיפקד הבוקר. עם הטכנאים בארגון "סוט" נמנו מספר צעירים משכילים, שגמרו את חוק לימודיהם באנגליה, והיו ממתנגדיו של היטלר, הללו הביאו למגורשים עיתונים, מסרו להם ידיעות על הנעשה בעולם ושוחחו אתם בידידות. ב14- באוקטובר 1943 התייצב בפני מרכז היהודים בבוקארשט או.ט. אוברטרופנפירר אלפרד אורנדי Orendi Alfred ,Obertruppenfahrer אחד הגרמנים ששירתו בוארווארובקה, ובידו שני מכתבים. אחד היה חתום בידי המיפקדה האזורית של ארגון "טוט", E,insatzgruppe, O.T. SUd (Russland, והשני בידי מ. קאצ'ר, שמונה מגורשים ושני הרופאים, מארטין אופס Ochs Martin ו-ב. סגאל Segall. במכתבים אלה נתבקשה ועדת העזרה ב-בוקארשט לשגר בגדים, נעליים, כלי עבודה, תרופות ועזרה אחרת ל1,500- היהודים שהיו מחוסרי כול על סף החורף. במכתב הרשמי הצהירו השלטונות הגרמניים, כי הם מוכנים להעביר את החפצים, שיישלחו לניקולאייב, שבה יימסרו ליהודי העומד בראש מחנה וארווארובקה לשם חלוקתם בין אנשי המחנה, והתרופות יימסרו לידי הרופאים. משביקש נציגה של ועדת העזרה מאורנדי למסור לו פרטים על המחנה, תיאר את המצב – מבחינת אכסון, מזון ועבודה – כמשביע רצון, וטען, כי היהודים אינם מתאוננים. כן עבר בשתיקה על השתוללות הטרור, על העינויים ועל מעשי הרצח במחנה. לעומת זאת מצא לנכון להדגיש, כי "היהודים מיטיבים לעבוד" ומצפים לבואם של עוד 350 איש. ועדת העזרה מילאה את הבקשה, שהועברה אליה, ושיגרה כמויות גדולות מכל החפצים שנדרשו. כן הבטיחה לשגר משלוח נוסף כעבור שבועיים. אולם עד סוף דצמבר לא הגיע לבוקארשט כל אישור על קבלת העזרה, והסתבר, שדבר מן המצרכים לא נמסר ליושבי המהנה שהיו זקוקים להם בדחיפות. בסוף פברואר 1944, משהתקרבה החזית לנהר בוג, החל ארגון "טוט" מוציא את אנשיו מן המקום. ב14- במארס הורי השלטונות הרומניים לשחרר את המגורשים ולהחזירם לרומניה. ב17- במארס הגיעו 98 מגורשים מוארווארובקה לטיראספול Tiraspol יחד עם 20 מגורשים מסליווינה. חברי המשלחת של ועדת העזרה, שפעלה במעבר הדנייסטר, עזרו להם להצות את הנהר ולחזור לרומניה.