ניימירוב

ניימירוב (Nicnlirow) עיירה בגדתו המזרחית של נהר בוג, כ 40 ק"מ מדרום-מזרח ל-ויניצה.

ב 1926 ישבו בניימירוב 4,176 יהודים שהיוו 57.2% מכלל האוכלוסייה. כ 10,000 יהודים התגוררו במקום לפגי פרוץ מלחמת העולם השנייה.
תאריך הכיבוש בידי הצבא הגרמני-רומני : 22 ביולי 1941.

היהודים המקומיים
עם כיבוש העיירה נותרו בניימירוב 7,000 יהודים, לאחר שכשליש מהם נטשוה. הגרמנים ריכזו את הנותרים במספר בתים, 12-10 נפשות בכל חדר, והכריזו על האזור כעל גיטו. הגיטו הוקף חוטי תיל ונשמר בקפדנות על יד. זקיפים גרמניים ואוקראיניים. הגברים והנשים נשלחו מיד לעבודות שונות בתוך העיירה. היהודים אולצו לשאת את הטלאי הצהוב ונאסר עליהם לבוא במגע עם שאר האוכלוסייה. צעד זה ניתקם ממקורות פרנסתם ומנעם מלקנות מצרכי מזון.
בסתיו 1941, משהוחלף המשטר הצבאי במינהל אזרחי, הגיעו לעיירה אנשי ארגון "טוט" ,Todt)  לשם ביצוע עבודות שונות, כגון הקמת גשרים וסלילת כבישים באזור. כוח אדם לביצוע העבודות שימשו להם היהודים בניימירוב ושבויים סובייטיים.
בנובמבר 1941 הגיעה למקום יחידת ה-ס.ס. שקבעה יחד עם השלטונות האזוריים ועם המיליציה האוקראינית המקומית את התאריך להשמדת היהודים במקום. לפני כן נצטוו השבויים הסוביטיים לכרות בורות גדולים מחוץ לעיירה -קבר האחים.
אולם היהודים הוזהרו מצד אחד הפקידים הבכירים בארגון טוט וילי ארם (Willi Ahrem) שחירף נפשו למען הצלת -יהודים. הודות לאזהרותיו ולעזרתו  הצליחו  רבים  להימלט ולהסתתר ביערות ובכפרים הסמוכים. אחדים מהם אף חצו את הבוג והגיעו לאזור הרומני. ארם הציל כ-3000  יהודים בטענה, כי הוא זקוק להם לעבודות דחופות של ארגון "טוט". על מידת אומץ לבו יעיד, כי הסתיר אחת המשפחות, שאתה התיידד, במרתף ביתו והעביר אותה אישית לגדתו המערבית של הבוג, לקרוביה בגיטו דז'ורין (Djurin) במחוז מוגילב אולם קצרה ידו מלהציל את כולם, וב24- בנובמבר 1941 נקראו 2,800 יהודים לבית הכנסת שבעיירה. הם נדרשו להביא אתם את מטענם, כי הם יועברו – כך נאמר להם – למקום אחר. עם היאספם נלקה מהם כל דבר בעל ערך נערך חיפוש אחרי זהב ותכשיטים בתוך הכרים שנוצותיהם פוזרו על רצפת בית הכנסת. לאחר מכן הובאו ליער סמוך, וכולם נורו בלילה. מספר נפגעים שנפצעו נקברו חיים.
בסוף יוני 1942 נערכה עוד "אקציה" שבה נרצחו כל היהודים שנחשבו כלא-כשרים לעבודה.
הגרמנים אף החריבו את שני בתי העלמין היהודיים במקום.

הבאת המגורשים
במחצית חודש אוגוסט 1942 משהוגברה  העבודה בסלילת  הכביש  "דורכגאנגסיןטראסה 4" 4.  ,Durchgangstrasse  , שחצה  את העיירה,  הובאה מטראנסניסטריה לאזור הגרמני בגדתו המזרחית של הבוג, קבוצה בת כמה אלפי מגורשים ממוצא רומני-רובם מבוקובינה. כ 400 מהם נשלחו  לניימירוב גברים נשים וילדים בכל הגילים.
המגורשים מצאו בעיירה 200-250 יהודים מקומיים שהועסקו בעבודות "טוט". מצבם היה ירוד עד מאוד : הם היו לבושים סחבות והתהלכו יחפים, פצעים ברגליהם. כולם היו צעירים, לא היה אף ילד אחד ביניהם. משנכחו היהודים המקומיים לראות את ילדי המגורשים, יעצו להוריהם להרחיקם מיד ולמסרם לידי איכרים אוקראיניים, כדי שיסתירום.
לאחר הלילה הראשון, שבו לנו בחצר המחנה של היהודים המקומיים תחת כיפת השמים, הועברו המגורשים לבית הכנסת שנהפך למחנה. בו לא השתנה דבר, מאז הוצאו ממנו 2,800 היהודים המקומיים שנורו כשנה קודם לכן. על הרצפה היו פזורות אותן הנוצות שפוזרו עליה, ובכל פינה נראו עיקבותיהם של הנרצחים שהשאירו שם חפצים שונים, כגון כלי מטב השבורים, מסמכים אישיים וכו'.

השלטונות והמשטר 
בית הכנסת הוקף גדר תיל והופקדה עליו ,שמירת זקיפים אוקראיניים וליטאיים.
כ 4 מחנות אחרים שבסביבה צ'קוב (Czukow) בוגאקוב  ,(Bu~akow)  ברזובקה  ~(Berezowka) י-וארודניצה .(Zarudnyce) כן היה מחנה ניימירוב כפוף להניג ,(VIoenig) ראש המשטרה הגרמנית באזור. הוא נעזר ב-קרושקא ,(Krolka) מפקד המחנה ציקוב, אירר '"UID" ,Vomi)  מרומניה. מחנות אלה היו נתונים אף לפיקוחו של אוברשטורמפירר של ה-ס.ס, האמר .(Hammer) גם ראש המחנה היה איש "פומי, וילי .fWilli) גרמני מאזור ויניצה. בתוך המחנה שירת גם שוטר גרמני, יניקה.
על כל אלה רובצת האחריות למעשי השוד והרצח ל"סלקציות" ול"אקציות", ,שבהן נהרגו יהודים לרוב.

עבודת כפייה
היהודים–המקומיים והמגורשים כאחד — עבדו בחורף בהסרת השלג מעל הכבישים ובשאר העתות– בסלילת כבישים.
יושבי המחנה יצאו לעבודה עם עלות השחר וחזרו אליו עם בוא השמש. בדרך למקום עבודתם  ובחזרה נשמרו על-ידי זקיפים ושומרים שזירזום ללכת בקצב מוגבר. מי שלא הדביק את הקצב הדרוש, מרה במקום.

תנאי החיים
פעם ביום בלבד קיבלו אוכל שהיה מורכב מצלחת מרק אפונה, ללא שומן ללא מלה, ומאה גראם לחם שעורה. במחנה לא היה קיים שירות רפואי כלשהו. אחת המגורשות שהיתה רופאה, מונתה רופאת המחנה, אולם לא שוחררה מעבודתה בכביש בשל כך. תפקידה היה לאו דווקא לטפל בחולים, אלא למסור יום יום את רשימת החולים בעת מיפקד הבוקר. מאחר שידעה, כי החולים נועדו לחיסול—אם  מיד ואם ב"סלקציה" הקרובה-עשתה את אשר ביכולתה שלא לרשום את שמות החולים. הללו יצאו לעבודה, כל עוד שהיו מסוגלים להחזיק מעמד.
ב21- בספטמבר 1942 הועברו חלק מן המגורשים ל-בוגאקוב, וב15- באוקטובר נשלחו כ50- איש למחנה ברזובקה

מעשי רצח  שרירותיים
כל אחד מן המפקדים באזור נטל לעצמו רבות לרצח יהודים כאוות נפשו. תכופות נהרגו יחידים, לעתים בידי המפקד עצמו בקיץ 1942 ירה הניג דרך משל, באחד היהודים במחנה ללא סיבה ניכרת. לפי פקודה, שנתקבלה מיניקה, נורו ארבעה יהודים ( שני זוגות: איש ואשה, — זוג אחד ממולדובה ואחד מ-צ'רנאוץ . בחורף 1942/43 הרג וילי בירייה את הספר היהודי ואת אשתו. לפי פקודתו של האמר הוצאו מספר יהודים מן המחנה באביב 1943 בהאשמה, כי הינם קומוניסטים, – ולא חזרו עוד.

" סלקציות" ו-"אקציות"
ב20- באוגוסט 1942, יומיים לאחר שהובאו  לניימירוב המגורשים מטראנסניסטריה, נערכה  "סלקציה". הוכנו שתי רשימות : אחת – של כל הזקנים, הילדים, הנשים ההרות  והחלשים ; ואחת -של אנשים הכשרים לעבודה.
כ13- בספטמבר הגיעו הניג וקרושקא למחנה. הם הודיעו ליהודים, כי "כל הזקנים, הילדים, החלשים וכו' יועברו למהנה אחר, כדי שלא יופרעו בעבודתם". היו שחששו מפני הצפוי, ובלילה עברו את הגדר והחביאו את ילדיהם אצל איכרים אוקראיניים שהסכימו לקבלם. אולם רוב הילדים מבין ה60-,  שנרשמו ליציאה לדרך ללא שוב, נשארו במחנה. באותו לילה הוצאו כ100- "זקנים" שרבים מהם לא מלאו להם עדיין 50 שנה. לפני צאתם ערך אתם רב, שהיה ביניהם, את תפילת צידוק הדין.
למחרת היום, ב14- בספטמבר, נשלחו הכשרים לעבודה למקום עבודתם לפני עלות השחר. שש אמהות לא השאירו את ילדיהן לבדם והחליטו מרצונן למות יחד אתם. 160 הקשישים והילדים, שנדונו להשמדה, נמסרו על ידי הניג ליחידת ס.ס. שרצחה אותם.
לאחר הטבח חיפש קרושקא את הילדים שנעלמו. ערך חיפושים במקומות רבים : במרתף, בקומת העלייה של הבניין ובגנים שבסביבה. עקב הלשנה מצא כמעט את כולם לאחר מספר חודשים והעבירם ל-צ'וקוב
בסוף חודש דצמבר 1942 נערכה בניימירוב "אקציה" גדולה – השנייה.
בראשית פברואר 1943 ערך הניג עוד "אקציה" גדולה – השלישית. הפעם נאספו הנועדים למוות מכל המחנות שהיו נתונים לפיקודו. הוצאו כל החולים, התשושים וכל אלה שנעליהם היו בלויות – גברים ונשים יחדיו. יחידת ה-ס.ס. הביאתם ל-צ'וקוב, ששם נורו בקרבת אחד הכפרים.
ב 28 במאי 1943 נערך "חיסול" המחנה, ובאותו יום נורו כל שרידיו מאנשי מחנה ניימירוב לא נותרו בחיים אלא מועטים בלבד שהצליחו להימלט לפני "החיסול".
לשם הערכת פועלו של וילי ארם (Willi Ahrem) הוענק לו אות הוקרה מטעם הוועדה לציון חסידי אומות העולם שליד רשות הזיכרון לשואה ולגבורה "יד ושם".
בצילום: הבן של וילי ארם שלישי מימין בטכס הענקת אות חסיד אומות האולם יחד עם הניצול פרופ'  מנצר ומשפחתו – אוקטובר 2009