ניקולאייב

ניקולאייב (Nicolaev) עיר על גדתו המזרחית של נהר בוג, נמל על חוף הים השחור 104 ק"מ מצפון-מזרח לאודסה

בשנת 1926 ישבו בניקולאייב 31,000 יהודים שהיוו 28.5% מכלל האוכלוסייה.
בספטמבר-נובמבר 1941, חנה בעיר המטה הכללי של גרופנפירר GruppenfUhrerj ה-ס.ס., אוטו אולנדורף Ohlendorf otto מפקד ה-איינזאץ-גרופה ד'. ניקולאייב שימשה אף מושבה של מיפקדת פירר המשטרה וה ס.ס. שבאותו האזור, וכן מרכז ה-איינזאץ-גרופה, רוסיה-דרום של ארגון "טוס". בעת כיבוש העיר נותרו בה עוד 5,000 יהודים שלא נמלטו בעיקבות הצבא האדום. בספטמבר ערכו הגרמנים "אקציה" גדולה, שבה נרצחו כל היהודים הללו, לאחר שהוצאו מתחומי העיר.
באביב ובקיץ 1943, משהחלו הגרמנים לבצע עבודות בדרכי התחבורה באזור הדרומי של הבוג, הקימו בניקולאייב אחד ממחנות העבודה שלהם. ככוח  אדם הביאו יהודים מגורשים מן הגיטאות שבטראנסניסטריה, רובם ממחוז באלטה, וביניהם קבוצה גדולה, בת 1,560 מאובודובקה שהגיעה לניקולאייב ב25- ביוני אותה שנה. חלק מן היהודים, שהובאו לניקולאייב ממחוז באלטה, רוכז קודם לכן בוארווארובקה.
מפקדו של המחנה היה קצין ה-ס.ס., האנס שמיט Hans Schmidt איש אכזרי וסאדיסטי ללא שיעור. המגורשים שוכנו בקסרקטין סובייטי לשעבר, שהוקף גדר תיל, ונשמר על ידי שומרים  אוקראיניים. העבודה בוצעה במסגרת ארגון "טוט". רוב היהודים הועסקו בבניית גשר באורך של 1500 מטר, שהוקם בין ניקולאייב לבין טריהאטי ,(Trihati) בגדתו המערבית של הבוג.
בצילום: הגשר על הבוג ליד טריהטי בדרך לניקולאייב (היום)
קבוצה בת חמישים עובדי כפייה יהודיים נשלחה לאחת המושבות הגרמניות שבאזור, כדי להקים בה מגרש ספורט. כן הועסקו קבוצות מגורשים בטעינת אניות ובפריקתן על גדת הבוג.
בכל מקומות העבודה נדרשו היהודים למלא נורמה, שהיתה מעל ליכולתם. משלא עלה בידם למלא אחריה, הולקו באכזריות. 13 מבין 50 היהודים, שנשלחו למושבה גרמנית זו, לא חזרו עוד.
מנת האוכל, שניתנה ליהודים, היתה מורכבת ממספר תפוחי אדמה וממנה דלה של מאמאליגא דייסה סמיכה מקמח תירס. תכופות ה2תמשו הגרמנים ביהודי המחנה לסיפוק יצריהם הסאדיסטיים. כך הכניסו אחד מהם למלונת כלבים, בשער הקסרקטין ואילצוהו ללכת על ארבע מסביב למלונה ולחיות חיי כלב בכול במשך זמן ממושך. אחרי ששחררוהו, היו שריריו מנוונים.
מעשי רצח שרירותיים אירעו בניקולאייב לעתים קרובות.
שני אנשים נורו בידי המפקד, משום שיצאו לחצר הקסרקטין לאחר שעת כיבוי האורות.
ב28- באוקטובר 1943, בשעת המיפקד, ציווה שמיט על כל החולים לצאת מן השורות כדי שיוחזרו לגיטאות. יצאו עשרה יהודים, שהיו יותר חלשים משהיו חולים. מיד ציווה שמיט על מספר מגורשים לתלות את העשרה.
ב15- בנובמבר, אותה שנה, ציווה לירות ב20- יהודים, מאחר שנודע לו, כי מרוב רעב חיזרו אחדים מהם על הפתחים בסביבה.
שרידי המחנה שוחררו בחודש פביואר 1944, לאחר סיום העבודה בהקמת הגשר.  יהודים אלה הוחזרו לגיטאות, שמהם הוצאו.